אפתיע אולי טיפה את הקוראים. אינני מתנגד כלל ועיקר לתוכנית החדשה המשולבת של שר השיכון ליצמן ושר הפנים דרעי לקדם כ-70 אלף דירות חדשות למגזר החרדי. התוכנית מתמקדת ברובה הגדול בפריפריה וכוללת בין היתר הקמת עיר חרדית חדשה בשפלה בשם שפיר, שתכיל כ-40 אלף יח"ד, וכן 2,500 דירות ברכסים שליד חיפה, כ-4,000 באלעד, כ-11 אלף בקריית גת, כ-1,700 בנתיבות, כ-25 אלף בעיר החדשה כסיף שבנגב, כ-2,000 בערד ועוד.
רוצים להישאר מעודכנים כל הזמן? הירשמו עכשיו לניוזלטר של נדל"ן היום
מדברים נדל"ן עם עופר פטרסבורג. האזינו לפודקאסט החדש >>
החרדים, לדידי, הינם חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל ומהחברה הישראלית. הם מונים קרוב למיליון נפשות, כ10% מהאוכלוסייה. יש לנו אינטרס עליון - כלכלי, חברתי ולאומי, שישתלבו בשוק העבודה ושיזכו לרמת חיים הוגנת, כולל דיור כהלכתו במיקומים המועדפים עליהם.
אולם, וזה אולם גדול, אני תוהה האם אותו מאמץ בדיוק נעשה לקידום מקביל של יחידות דיור שיספקו את צרכי האוכלוסייה הכללית, חילונית כדתית לאומית. צר לי מאוד, אבל ניסיוני בשנים האחרונות מלמד על סקפטיות רבה בנושא זה.
יחידות הדיור שמאושרות ומוצאות לשיווק אינן מספקות - לא בכמות, לא בקצב השיווק ובמיוחד לא ב"טירגוט" נכון למיקומים המבוקשים. דומה שבחלק גדול מהמקרים השיווק הינו ספורדי ומותאם יותר למצוי מאשר לרצוי.
יתרה מכך: לא רק שמשרדי השיכון והפנים, כמו גם ועדות התכנון למיניהן, חטאו חטא גדול במיוחד ב-2020, הלא היא שנת הקורונה, כששיווקו מעט מאוד, ועל כך כבר דובר רבות, תחושתי שהדבר נובע לא רק ממחדל טכני, אלא גם, ובעיקר, מאובדן דרך.
הגופים הנכבדים אכן מצויים במצב של פלונטר: כיצד יעמדו בלחצי הביקושים הכבושים ההולכים ומתגברים, שבאו לידי ביטוי לאחרונה בהתנפלות חסרת תקדים על מלאי הדירות שנותר?
ובכן, קיימות מספר אלטרנטיבות שעדיין לא מוצו, ביניהן הצעתי עוד מימי ראשית הקורונה להגדיל את זכויות הבנייה באופן אוטומטי (שבס כחלון) ב-30%, ומתוך זה לחייב את הקבלנים להפריש 30% לטובת דיור מוזל ושכירות לטווח ארוך.
אך גם בכך לא די. בשנים האחרונות נוצרה אנומליה גדלה והולכת בין האינטרסים של השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי, שבאה לידי ביטוי למשל בכל הקשור לקידום התחדשות עירונית ובמיוחד תמ"א 38, שהפכה מתוכנית לאומית מרכזית למיגון מפני רעידות אדמה לתוכנית כבקשתך שבה כל ראש עיר ופקיד עירייה יכולים לאמץ מדיניות משלהם.
שתי דוגמאות אלו הינן מקצת מבין המוקשים העומדים כיום בפני מקבלי ההחלטות בבואם לערוך תרחישים לשנים הבאות, כמה דירות ייבנו והיכן. כנשיא לשכת הקבלנים אני ממש מפרגן לאוכלוסייה החרדית, אולם הייתי שמח אם באותה הדבקות יאמצו מקבלי ההחלטות תוכנית אסטרטגית מוקפדת לשנים הקרובות גם לאוכלוסייה הכללית.