למרות שנותרו ימים מעטים עד הבחירות, מעדיפות כל המפלגות, מימין ומשמאל, חילונים כדתיים לאומיים וחרדים, יהודים כערבים, לשמור בסודי סודות את התוכנית שלהן לפתרון משבר הדיור, שחלילה וחס החבר'ה הצופים בתוכניות האקטואליה בסלון הביתי לא ישמעו עליהן.
כולם מסתפקים בהתייחסויות כוללניות והתבטאויות נטולות בסיס, החל מחזרה לדיור הציבורי שאבד עליו הכלח, וכלה באימרות שחוקות אודות קיצוץ הבירוקרטיה, הפרטת השוק וחיסול רשות מקרקעי ישראל לנצח נצחים.
לא שמעתי לצערי הרב קול אחד שיידע לנתח נכונה את חוליי שוק הדיור, והסיבה האמיתית לכך שהגענו עד הלום, לכל כך מעט היצע דיור, במיוחד באזור הביקוש במרכז הארץ, ולעליות מחירים בלתי פוסקות.
למען הצדק ההיסטורי, אקדים ואומר כי הכשלון הינו של כולנו, של הציבור כולו המיוצג על ידי כל מקבלי ההחלטות לדורותיהם בכל ממשלות ישראל, מימין ומשמאל. כל שרי השיכון, ובמיוחד האחרונים שבהם, המשתייכים למפלגות נישה קואליציוניות. כל מדיניות הוועדות, החל מהמקומיות, דרך המחוזיות וכלה בוועדה הארצית לתכנון ובנייה. כל הגורמים המטפלים בנושא הפשרת קרקעות, תכנון, היתרים, היכן לבנות, איך וכמה, כיצד לסבסד דיור לאוכלוסיות בעלות תקציב מוגבל, החל מזוגות צעירים וכלה בנזקקים.
החטא הגדול הוא של כל המפלגות המתמודדות בעצם ימים אלה על קולותינו. הן עוברות לסדר היום כמעט ללא הנד עפעף על אחד המשברים הכלכליים והחברתיים הגדולים שידענו אי פעם.
התעלמות כואבת
התעלמות זו, לדידי, כואבת במיוחד לאור העובדה ששנת 2020, הלא היא שנת הקורונה שאותה חווינו כולנו, הייתה שנה מורכבת מאין כמותה, הן בריאותית והן כלכלית. על מקבלי ההחלטות היה להפוך את המשבר העמוק לאתגר ראשון במעלה.
היה צריך להציב בראש סדר העדיפויות את משבר הדיור כראש חץ ממלכתי ולאומי, שילכד מאחוריו את כל שבטי ישראל. במקום זאת, ואני אומר זאת כאחד שחש 24/7 את המשבר העמוק הזה בקרב כל הרבבות הרבים הפעילים בענף, הכלבים נובחים והשיירה עוברת לה בנחת, כאילו העולם כמנהגו נוהג.
ולא כך הוא הדבר. ערב הבחירות יותר משליש מתושבי ישראל, כ-3.3 מתוך 9.3 מיליון תושבים, הינם ללא דירה בבעלותם, אחוז גבוה יותר מאי פעם. אם נבדוק נכוחה רק את קבוצת הגיל עד 45 נגיע לכ-50% שאין להם דירה.
בהשוואה לעולם המערבי הרחב, זהו אחוז גבוה יותר מכל מדינה אחרת. במיוחד אם ניקח בחשבון שהדיור להשכרה לטווח ארוך, הקיים ברוב המדינות, לא קיים כמעט כלל אצלנו.
אם בשנות ה-60 של המאה שעברה, כשישראל הייתה מדינה ענייה עם משק מצומצם ביותר, היה די בכ-30 משכורות בלבד על מנת להגיע לדירה, כיום המספר הרקיע לכ-160 משכורות ויותר, כלומר פי יותר מ-5.
זהו, לטעמי, לא רק שבר כלכלי מהמעלה הראשונה, אלא גם שבר חברתי ומוסרי למדינה דמוקרטית ומתוקנת, שאמורה לדאוג לקורת גג לכל אזרחיה.
פתרון חירום
הצעתי בעבר, ואני מציע כעת ביתר שאת, פתרון חירום שיוכל להתניע מיידית את שוק הדיור: להוסיף באופן גורף 30% בנייה (נוסחת שבס-כחלון) לכל פרויקט הנבנה באיזור הביקוש, מה שיגדיל באופן משמעותי ביותר את ההיצע, יזרים דם חדש לענף ויעצור את עליית מחירי הדיור.
בתמורה להגדלת הזכויות יקצו הקבלנים 20% לטובת דיור מוזל לצעירים ועוד 10% להשכרה מסובסדת לטווח ארוך. מבדיקה שערכנו בלשכת הקבלנים, עולה שבאופן זה יגדלו התחלות הבנייה תוך שנה אחת בלבד מכ-45 אלף כיום לכ-58 אלף בשנה העוקבת, ובשנה שלאחריה כבר נחצה את מספר הקסם 60 אלף. כך ייווצר תוך שנים ספורות איזון נכון בין הביקושים לבין ההיצע בשוק הדיור.
בד בבד יהיה על הממשלה הנבחרת לא רק להחליט אודות גורלה של רשות מקרקעי ישראל (משימה חשובה ונכבדה, שמדברים אודותיה בלי סוף, אבל לא עושים דבר וחצי דבר בנדון), אלא בעיקר לדאוג לדחוף כמה שיותר מכרזי קרקע, במיוחד באיזור הביקוש במרכז הארץ, לכמה שיותר קבלנים במכרזים רבים, הכוללים גם מנות קטנות של 30 עד 50 יחידות במגרש, והכי חשוב, במחירים מפוקחים(!).
במקביל להגדלת הזכויות בכל הפרויקטים, פעולה זו תביא אף היא להתעוררות רבתי בשוק הדיור, תשתף יותר קבלנים במלאכת הבנייה ותתרום בטווח הבינוני והארוך לעלייה נוספת במספר התחלות הבנייה, כך שתוך 5 או 6 שנים בלבד יעמוד שוק הדיור כולו על רגליים איתנות.
רוצים להישאר מעודכנים כל הזמן? הירשמו עכשיו לניוזלטר של נדל"ן היום
מדברים נדל"ן עם עופר פטרסבורג. האזינו לפודקאסט החדש >>
טיפול מקצועי
ברור שגם נושאים נוספים יהיו חייבים בטיפול שורש יסודי על ידי הממשלה החדשה, דוגמת קיצור הליכים בירוקרטיים ומתן היתרים, המחסור הכרוני בעובדים זרים ותלות מופרזת בפועלים מהשטחים, הכנסת טכנולוגיות חדישות לענף וקיצור משך הבנייה מ-3 שנים בממוצע כיום לפחות משנתיים, כפי שמקובל ברבות ממדינות העולם.
משימות חשובות נוספות: מינוף ההתחדשות העירונית ככלי יעיל גם להגדלת ההיצע וגם לשדרוג ערי ישראל הוותיקות, קיצוץ במיסים והיטלים מיותרים שרק מכבידים על הקבלנים ומייקרים שלא לצורך את הדירות והחזרת המשקיעים מישראל ומחו"ל באמצעות הקטנת מס הרכישה ל-2.5% בלבד.
על שר שיכון מקצועי כבר דיברנו? זה שני עשורים ויותר הפך תפקיד שר השיכון לנישתי ולטריטוריה של מפלגות לווין קואליציוניות קטנות וסקטוריאליות, דוגמת אריאל אטיאס מש"ס, אורי אריאל מהבית היהודי ויעקב ליצמן מיהדות התורה.
על המפלגות הגדולות המרכיבות את הממשלה להתחרות ביניהן על תפקיד זה, כפי שהיה בעבר הרחוק בימי דוד לוי, אריאל שרון ופואד בן אליעזר. שנית, טוב יהיה הרבה יותר אם שר השיכון שימונה יהיה איש מקצוע מהמעלה הראשונה בתחום הבנייה והדיור, ולא פוליטיקאי לעת מצוא. כך גם נוכל להעמיד מהר יותר וטוב הרבה יותר את השוק החולה הזה על רגליים חזקות ואיתנות, במהרה בימינו!
כותב המאמר רוני מזרחי הוא נשיא לשכת הקבלנים ובעלי קבוצת מזרחי ובניו
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו