"אני פועל מתוך אמונה שאפשר וצריך להוריד את מחירי הדירות"

ראול סרוגו, נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ, אשר כיהן בשש השנים האחרונות כנשיא הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל, מסיים בדיוק פגישה בניסיון לייבא חומרי גלם דרך ירדן. בזמן שטורקיה נסגרה והחות'ים מקשים על התנועה ממזרח, מנסים בהתאחדות למצוא דרכים חדשות ויצירתיות. "הממשלה לא ממש מתפקדת בנושא, אז פונים אלינו שנפתח דלתות", הוא מסביר.

בשנה וחצי האחרונות, מאז השבעה באוקטובר, כאשר השוק עוד נושם את האבק שהותירה אחריה מגפת הקורונה, נדמה כי אף נשיא ארגון כלכלי לא ציפה לחיים קלים, וסרוגו ביניהם. את העסקים הפרטיים כקבלן בחברה משפחתית הוא זנח בצד, וכעת הוא נמצא במאבק יום-יומי למען הענף, ואלו שהענף מהווה עבורם פרנסה. "במשפחה רוצים שכבר אפרוש", הוא מספר, "זה גובה ממני מחיר, קל להידבק בחיידק הפוליטיקה, אבל אני מעריך שהגיע הזמן לעשות לביתי. אני סבור שלא צריכים להיות בתפקיד יותר משתי קדנציות, וזה גם רמז לכל מי שעומד בראשות גוף ציבורי כלשהו בטח לראש הממשלה", הוא מדגיש.

• תתגעגע?

"בוודאי, יש בקרן ובהתאחדות כל כך הרבה עשייה, סיפוק אדיר; אנחנו עוסקים בדברים מצילי נפשות, כמו בטיחות והגנה על עובדים. התחלתי את התפקיד בפברואר 2019, אחרי ארבעה סבבי בחירות לכנסת שלא הושלמו וממשלת קיפאון. שש שנים אני בתפקיד, שבמהלכן עבדתי מול ארבעה שרי בינוי ושיכון שונים, זה לא נורמלי. וכל זאת, כאשר יש קורונה תוך כדי, ואחר כך אסון לאומי כבד ומלחמה. כיהנתי בתקופה קשה, עם קשיים לנווט ספינה במים הסוערים ביותר. בתקופה הזו גם היה אפס קשב לנושאים כלכליים. ועדיין, תוך מלחמות כרוניות עם הממשלה, הצלחתי להביא להכרה בענף הבנייה כחיוני. במבצע כמעט צבאי, חיסנו כנגד נגיף הקורונה את כל הפועלים הפלסטינים שנכנסו לעבוד באתרי הבנייה בישראל, כשבכל העולם היה מחסור בחיסונים, שלא לדבר על יהודה ושומרון. ב-BBC וה-CNN העלו אותי לראיונות בנושא, כולם הופתעו והתרשמו, הייתה תהודה עולמית חיובית למבצע; בשבעה באוקטובר הכל קרס, כ-100 אלף פועלים פלסטינים כבר לא נכנסים לישראל, ונותרנו ללא ידיים עובדות באתרי הבנייה. נלחמנו להבאת עובדים זרים, עד היום אנחנו נלחמים למעשה. למרות הכל, הנתונים מראים כי הנדל"ן בישראל בצמיחה, וזה רק מראה על העוצמה והעמידות של הענף הזה, אבל אם הממשלה לא תדאג להחזיר אותו לפעילות מלאה, לא תהיה כלכלה בריאה במדינה, ולא נצליח לשקם את הצפון גם בעוד 10 שנים".

• במה אתה הכי גאה?

"במהלך תקופת כהונתי כנשיא הקרן, הצלחנו להוריד בחצי את מספר ההרוגים בענף הבנייה. את 2019 סיימנו עם 47 הרוגים, וב-2022 היו 21 הרוגים. בשנת 2024 נרשמו 26 הרוגים, ואנחנו ממשיכים לפעול כדי שהמספרים האלו ישתפרו. תוכנית הכוכבים שאנחנו מובילים עם מטה הבטיחות, שבראשו עומד האלוף במיל' איל בן ראובן, הוא אחד הגורמים לשינוי התודעתי בתחום הבטיחות בענף הבנייה. במסגרת התוכנית, עשרות טייסים חונכים חברות בנייה להפחתת תאונות, תחקור ולמידת לקחים; הישג נוסף שאני גאה בו, ולא פחות חשוב במהלך מלחמה, בניגוד לכל הציפיות – הכשרנו 2,000 ישראלים לעבודות רטובות בענף הבנייה, מחצית מהם חרדים".

• זה מטורף. בניגוד לכל הציפיות של האמא היהודייה, אתה מתכוון?

"בהחלט. יש מיתוס שישראלים יהודים לא מוכנים לעבוד בענף הבנייה, הפרכנו את זה. הנתונים מלמדים אותנו שאפשר לייצר הזדמנויות לחברה הישראלית בענף הבנייה, לבדואים, לערבים ישראלים, לדרוזים וגם לחרדים; אגב, גם סטודנטים מהציבור החילוני וחיילים משוחררים הכשרנו לעבודה בענף. המשכורות גבוהות וההזדמנויות גדולות. החרדים מוצאים שם פתרונות עם עבודה בשעות מוקדמות יחסית והגעה הביתה עוד בשעות האור. כמו כן, בעיניהם, בסביבת העבודה הגברית של אתרי הבנייה, גם אין חשש לבעיות צניעות. ככל שנשלב טכנולוגיות בנייה חדשניות באתר – כך גם העבודה תהיה פחות קשה ויותר מתקדמת, דבר שימשוך יותר ישראלים לענף".

• למה הממשלה מחמיצה הזדמנויות לגיוס עובדים בענף הבנייה פעם אחר פעם?

"אני מתחייב כאן שאם הממשלה מקצה לנו תקציב של 100 מיליון שקל לחמש שנים – נכשיר 10,000 עובדים ישראלים ברמה גבוהה לענף הבנייה, רובם חרדים. זאת, בניגוד להבאת עובדים זרים לא מנוסים. אם הממשלה תתקצב את גיוס העובדים הישראלים, נהפוך את הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה לזרוע ביצוע של הממשלה, אשר הפסיקה לעשות הכשרות לעובדים. הקרן, בראשות דוד יהלומי, נכנסה לוואקום הזה בשנים האחרונות. אנחנו מפעילים 15 מכללות. גייסנו לעניין ההכשרות את חגי רזניק, מי שהיה מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון וגם עומד בראש עמותת ריפמן לשילוב הבדואים בחברה הישראלית. ב-2023 נגמר לצערי התקציב הממשלתי, מקווה שיוקצה השנה. כשאני פונה לשרי הבינוי והשיכון או העבודה החרדים, הם עונים לי: אנחנו שרים של כלל הציבור בישראל, ולא מוכנים לטפל סקטוריאלית פומבית עם תקציב ייעודי לחרדים'. אני מנסה להסביר להם שמדובר בצעד שיתרום לחברה הישראלית כולה, ולא רק לחרדים".

• המחסור של כ-100 אלף עובדים פלסטינים פגע בכם אנושות?

"ודאי. הם הפסיקו לעבוד כאן באבחת חרב, ועד היום לא השלימו את המחסור כאשר במקומם הביאו כ-25 אלף עובדים זרים. חסרים לנו נכון להיום לפחות 50 אלף עובדים במקצועות הליבה, כולל שיפוצים ותשתיות. לעומת 18 חודשים בתקופת השיא של אריאל שרון כשר הבינוי והשיכון, בשנות התשעים, לפי הלמ"ס לוקח כיום כ-34 חודשים לבנות בניין, ואני אומר לך שזה מגיע אפילו ללמעלה מ-36 חודשים, רק שתבין את הפער".

• ומי ישלם על הפער הזה?

"הציבור כמובן, אבל גם הקבלנים. תקורות הבנייה עולות, פיצויי האיחורים לדיירים, כל זה יגולגל לרוכשי הדירות. שוק לא נורמלי. בניגוד לחוקי ההיצע והביקוש בכלכלה בריאה – כשביקושים יורדים גם המחירים אמורים לרדת. לא במדינה שלנו. הביקושים יורדים והמחירים עולים; אנחנו בונים פחות ונמשיך לצערי לבנות פחות במצב הקיים. ככל והמחסור בכח אדם יימשך, נראה גם עליית מחירים. לצערי, אני מעריך שבשנת 2025 המחירים יעלו עד לכדי 12%. אנחנו בעיצומו של משבר חברתי, רק עשירים יוכלו לקנות כאן דירות בסוף. הקבלנים חוששים שהם יתקעו עם דירות ריקות, ולכן בונים פחות".

• מה עם תוכניות הממשלה?

"הממשלה צריכה כסף לכיסוי הגרעון. לשיקום הצפון אין תוכנית מסודרת. אין תוכנית סדורה, אין יעדים ברורים. גם עידוד ההתחדשות בפריפריה לא ממש עובדת. ראיתי שיכונים שרופים בקרית שמונה, אין הגיון בשיפוץ, חייבים להרוס ולבנות מחדש. על כל נזק במבנה לקדם פינוי בינוי, קרית שמונה חייב לשמש דגל בנושא הזה; הממשלה גם צריכה להציע הטבות מס על רווח לקבלנים שבונים בקרית שמונה, לתת תמריצים לקבלנים לבנות את הצפון והדרום מחדש, לתת ערבויות מדינה כמו שאריאל שרון עשה בבום הבנייה של העליה, המדינה תרכוש את הדירות אם הקבלנים לא יצליחו למכור. עובדה שבשנות התשעים בסוף לא מימשו את הערבויות האלה, כי הכל נמכר. גם היום לא יהיה צורך לדעתי לממש, אבל חייבים רשת ביטחון. היום הקבלנים נמצאים בחוסר ודאות להשקעה בדרום ובצפון, וכשאין כדאיות כלכלית, לא בונים".

• אתה במגעים עם הממשלה, איך באמת מתקדם שיקום הצפון?

"למדינה זרוע התחדשות עירונית שעושה עבודה טובה. 300 מיליון שקל בקרן סיוע לא מספיקים, ראש הממשלה חייב לחשוב לטווח ארוך של 30 שנה. איך להפוך את קרית שמונה לעיר של חצי מיליון תושבים, במקביל לבניית מטרופולין עם רכבת מהירה, אוניברסיטה, אזורי תעסוקה חדשים, השקעה בחינוך, בתי חולים עם מערכת רפואה מודרנית, ועוד. לא חייבים תקציבי מדינה, אפשר מכרזי מימון והקמה יזמית, כמו שעשו עם כביש שש, עיר הבה"דים, והרבה פרויקטים אחרים במימון והפעלה של חברות קבלניות. בחזון שלי, אנשים יגורו בקרית שמונה ויעבדו בתל אביב הודות לרכבת מהירה, כמו שקורה במדינות מתקדמות אחרות בעולם, כמו צרפת, איטליה ועוד".

"לצד התמיכה הממשלתית, אנחנו בשוק הפרטי מוכנים להתחייב: תנו לנו מכרזים הוגנים עם אפשרות לגייס 5,000 עובדים מחו"ל בחודש בהבאה ישירה, ואנחנו נבנה מחדש את הצפון בפחות משלוש שנים. כיום חסרים 50 אלף עובדים ומביאים אותם בקצב של 1,000 עובדים בחודש; בקצב הנוכחי, ייקח 4 שנים ויותר להביא את כל העובדים שחסרים לנו היום. אם נחכה שיגיעו, נסיים את שיקום הצפון אולי בתוך 10 שנים, כמו שאמרתי קודם".

• אתה מרגיש כמו קברניט הטיטניק בחמש שנים הללו?

"יכולנו לפתור את כל בעיות הבנייה בחמש שנים, אם היו מאזינים לנו בממשלה ופועלים בהתאם. הבאנו פתרונות מדויקים לטובת הציבור והענף, אבל לצערי הרב הקשב לא היה בכלכלה. חוסן לאומי הוא לא רק צבא. למדנו את עוצמתו של העורף והאזרחים במלחמה, אחרת היינו מובסים. אחד ההישגים הגדולים שלנו הוא רישוי עצמי, שמוכיח שמה שלקח עד כה שנים בהליכי בנייה, יכול להסתיים בחודשים ספורים. 120 אדריכלים הוכשרו לתהליך עד היום, צריך הרבה יותר כדי לראות שינוי אמיתי בשוק הדיור".

• אם כבר דיברת על שוק הדיור, אפשר יהיה לקנות פה דירה בסוף?

"אני פועל מתוך אמונה שאפשר וצריך להוריד את מחירי הדירות. צריכה להיות פה ממשלה אמיצה עם מעשים, כמו לפרק את רשות מקרקעי ישראל לחמש חברות בת ממשלתיות לפי מחוזות שיתפקדו כחברות פרטיות – הן יתחרו זו בזו מי מוציא יותר פרויקטים, יבנו בד בבד תשתיות תומכות לדיור, יוכלו להנפיק ולגייס כספים בבורסה; מדובר על פוטנציאל של חצי טריליון שקל, סכום שיכסה את הגירעון דרך חברות ציבוריות שקופות ומפוקחות. בדרך זו גם ישווקו הרבה יותר קרקעות, מה שיביא להורדה במחירי הדיור עם היצע אדיר. מה שקורה בישראל זה טירוף – מחיר הקרקע מהווה עד 50% ממחיר הדירה כיום, על אדמות שהמדינה מחזיקה בידיה נזכיר. אני מציע למדינה להיות כמו רמי לוי – למכור בהיקפים גדולים ובזול וכך להתעשר. כולנו נרוויח מזה, אין סיבה שדירה חדשה בישראל תעלה בפריפריה יותר ממיליון שקל, כשמחיר הקרקע גם כך הוא נמוך או אפסי. גם זה לא קורה היום".

• תשקול לחזור להתאחדות לתקופת כהונה נוספת בעתיד?

"בעיקרון, אני מאמין שמנהיג חייב לפנות דרך בתום הכהונה שלו לדם חדש. עשיתי שתי קדנציות מוצלחות מאוד ואני מסופק. היו שאמרו לי תשנה תקנון ותישאר עוד קדנציה, אני לא מסכים. צריך לדעת מתי לפרוש, טיפ חשוב גם לכל גוף ציבורי ולממשלת ישראל והעומד בראשה".

• הקרן ספגה מכה קשה בעקבות אי העסקת הפלסטינים. מה הפתרונות?

"אלו בעיות זמניות ואנו פועלים כמובן להכשרת עובדים ישראלים כאמור, גיוס עובדים זרים והחדרת טכנולוגיות חדשות. הקרן עוצמתית עם תפקיד חשוב ומהותי בענף הבנייה והתשתית ובחברה הישראלית. הוכחה לכך, הישג חשוב שהשגנו – נציג ההתאחדות יושב היום במועצה הארצית לתכנון ובנייה".

• ומה עם פוליטיקה?

"אין ספק שאתגעגע מאוד לשליחות הציבורית. לא תראה אותי כראש עיר או חבר כנסת סביר להניח, אבל אני סבור ששרים בממשלה חייבים להיות מקצועיים ואם יום אחד יבקשו ממני למלא תפקיד מקצועי של שר בינוי ושיכון, אשקול להשיב בחיוב. בינתיים, המשפחה לוחצת שנצא לטיול ממושך, וכרגע זה היעד הבא שלי".