זה שיר פרידה

כשהוא נכנס לאוטו ומתחיל לנסוע למקומות הכי ״נחשבים״ בעיר, הפרצוף שלו פתאום זורח. אני רק מביט לרגע קטן בטלפון, והוא ישר מזדעק. ״לא, לא אתה תחמיץ עכשיו. תתרכז״. והאמת, בלי קשר למסע העירוני בעכו, שעורך לי בכבודו ובעצמו ראש העיר שמעון לנקרי, ולמעשה נחשב גם למסע הפרידה שלו מהתפקיד – הוא לא מחמיץ אף פינה. העיר היום מצוחצחת, כל מדשאה של בית משותף מתוחזקת על ידי אגף מיוחד בעירייה, 600 המקלטים של הבתים משותפים בשיכונים שופצו על ידי העיריה, בניינים על סף קריסה חוזקו ונצבעו עד שייהרסו. עכו של לנקרי לא דומה לשום עיר אחרת.

במהלך המסע העירוני, לנקרי הציג לי תוכניות של פינוי בינוי שמתעתדות לצאת לדרך. ״אל תקראו לי פריפריה״, הוא אומר בכעס, ״הפכנו לעיר מדהימה עם חינוך ברמה גבוהה, תשתיות, תיירות ותרבות. לנהל עיר מעורבת במדינת ישראל באופן הזה, זו הרמה הגבוהה ביותר״.

אחרי עשרים שנה הוא פורש וזה קשה, כי כל מי שאנחנו פוגשים ברחוב עוצר אותו ומתחיל בשכנועים כדי שיישאר. עם זאת, כנראה שהספיק לו. פעמיים במהלך כהונתו עבר לנקרי טראומה קשה, שספק אם ראש עיר אחר היה נשאר בהנהגה מלכתחילה.

בפעם הראשונה, לפני כעשור, הפך לנקרי לראש העיר היחידי שנורה מטווח אפס. ״ראיתי את רעולי הפנים מולי. למרות אינספור התלונות, המשטרה הרדימה אותי שזה מחאת בחירות וזהו. הייתי קצת תמים ושאנן. הם באו וירו בי מטווח אפס. הכדור פגע לי בחזה, מילימטר מעורק ראשי. אושפזתי במצב קשה מאד בטיפול נמרץ, זה שינה אותי לגמרי. הייתי חזק וחשבתי ששום דבר לא יכול לשבור אותי. לא חשבתי בחיים שאני אבכה למשל, הפכתי רגיש ועדין יותר. אחרי שזה קרה, פחדתי לשבת שנים מאחורי ההגה או במושב הקדמי. מתתי וקמתי לתחייה, זה כמו ילד שלומד מחדש על העולם. המשך הכהונה שלי עשר שנים אחרי האירוע היא להראות שאותי לא ינצחו, לא לתת פרס למתנקשים. באתי לעכו מקרית ביאליק כדי לעשות מהפכה, וברוך השם הצלחתי״.

הטראומה השנייה התרחשה בעת המהומות בעכו, כחלק מהמהומות בישראל ברמדאן 2021. באותם ימים ליווינו אותו בנדל”ן מדיה.

המהומות פרצו ב-11 במאי, לאחר שמאות ערבים-ישראלים, תושבי העיר והסביבה, פתחו במחאות אלימות מתוכננות נגד אזרחים יהודים ושוטרים, כולל לינץ׳ בשני תושבים יהודים בעיר. אתרים רבים שסימלו דו קיום עלו באש. אז, הגענו איתו למקומות המפויחים והשרופים בסמטאות העיר האהובה שלו והוא בכה בדמעות. ״הרגו לי את העיר. לעולם היא לא תחזור בחזרה למה שהייתה״ אמר אז מאוכזב בחאן הטורקי השרוף, כשעוד אף אחד לא ידע מי נגד מי ולמה. עברנו ליד ״אורי בורי״ במסעדה השרופה ושניהם התחבקו בחוסר אונים.

״באמת חשבתי שהכל נגמר, תוקעים לך סכין בגב, הנשמה שלך נשרפת באותו הרגע. עד אז הרגשתי שהשקעתי נכון, חיברתי בין יהודים לערבים, ביצעתי מערכות אבטחה, שיטור קהילתי ברמה הכי גבוהה. עשינו הכל כמו שצריך לפי הספר, והנה קרה מה שקרה. זו הייתה נקודת שבר לא פשוטה.

הייתה לי אפשרות להיכנס למרה שחורה ולשבור כלים, או לאסוף הכל תחת מנהיגות חברתית, דתית ופוליטית ולעשות כנגד מה שהלב רוצה, אך החלטתי לצלוח את המראות הקשים ולהתחיל הכל מהתחלה. הכל חזר לעצמו, גם אם בלב אתה מרגיש שאתה נשרף עם כל הפרקטיקה, אתה מסתער מחדש. ‏לחבר, ליצור נתיב חדש שהולכים בו יחד, למרות שהלב רוצה אחרת״.

באותם ימים, לא הרבה היו מאמינים שבתוך זמן קצר תחת ‏פיקודו של לנקרי תחזור העיר לתפקוד על – ובגדול. אנחנו יורדים לחדר הבקרה בעירייה, "כל פינה מרושתת היום ב-450 מצלמות, יותר טוב מלונדון״, הוא אומר. גם לנקרי עצמו לא האמין בשיקום המהיר וחזרתה של עכו למקום הראשון באתר בוקינג העולמי. את אורי ירמיאס, הלא הוא אורי בורי, אנחנו פוגשים במסעדה העמוסה שלו שרק התרחבה, ולמצוא מקום במלון שלו אפנדי כמעט ובלתי אפשרי בסופי השבוע.

״עקב המהומות, היה מצופה שהוא ואחרים יברחו, אך לא רק שהם נשארו פה, אלא הם הרחיבו את העסקים. 200 צימרים תיירותיים פועלים בעיר העתיקה, לא האמנתי בחיים. היום בעיר העתיקה פועלים ומבלים יהודים וערבים ביחד, ואני מאמין שיהיו גם אלף צימרים בעוד 10 שנים״.

"אני מציל את הילדים שלכם"

פעמיים הגיע לשפל תחתית בחייו בשל נסיבות טרגיות.
ופעמיים הביא את עכו, כמו בתקופת נפוליאון, גם אם קצת נגזים, לגדולתה. וזאת, מגירעון עצום, מעיר חדלת פירעון, מעיר של פרוטקציונרים, מהבושה של תושבים לכנות עצמם עכואים, מעיר עם הגירה שלילית, מעיר עם שיעור בגרויות של ,37% שעלה היום אגב ל83%- ושיעור מתגייסים לשירות משמעותי שמגיע היום ל 84.3% אחד ההישגים הגדולים של העיר בתחום איכות הסביבה הוא סגירתו של מפעל פרוטרום, המפעל הכי מזהם במדינה.

אין ראש עיר אחד שיסכים לסגור מפעל, בידיעה שכתוצאה מכך יפוטרו 300 עובדים והעירייה תפסיד ארנונה בשנים אלה בגובה של 150 מיליון שקל. אבל, הבריאות לפני הכל. ״לא מצאתי בין העובדים שבדקתי ולו עובד אחד בריא". את הדברים הקשים הללו אמר לפני למעלה מעשור רופא תעסוקתי
שבדק כמעט 100 עובדים שעבדו במפעל התעשיות האלקטרוכימיות באזור התעשייה הדרומי של העיר עכו.

כיום, חורלבות מפעל "פרוטרום" בעכו יהפכו לפרויקט נדל"ן. היזמים
שזכו בפרויקט יטהרו שטח של 430 דונם שעבר הזנחה קשה
ויבנו במקומו מאות יח"ד.

"בכך, הגיעו לסיומן 60 שנות הזנחה פושעת וזיהום סביבתי מתמשך.

אני אמרתי לעובדים שקיללו
אותי אז: אני מציל אתכם, את הילדים שלכם ואת העיר". בהמשך, כחיזוק נוסף על חשיבות המהלך שביצע, קיבל לנקרי את פרס הגלובוס הירוק מידי הארגונים הירוקים.

מבוקשת בבנייה, מצטיינת בחינוך

שתי בשורות קיבל לנקרי בדיוק כשנפגשנו: בעוד בכל הארץ נכשלים מכרזי מינהל, פתאום דווקא בעכו זכה קבלן אחד במכרז ל1,500- דירות בשכונה המזרחית החדשה, שערי עכו.

ומעולם החינוך, כל תיכוני העיר, ארבעה במספר, קיבלו תג הצטיינות בידי משרד החינוך בתחום הערכי, החברתי והלימודי. בית ספר דתי ממלכתי, בית ספר חילוני, בית ספר מקצועי ובית ספר מוסלמי. אלו פניה של העיר עכו היום.

כשאומרים שאין עיר כזו, מי מכיר עירייה אחרת שיש במרפאת שיניים לנזקקים מאוישת בשני רופאים כל הזמן? מי מכיר ראש עיר שנוסע לרמת השרון, מתגרה בהנהלת קמפוס רימון ומקים ב50- מיליון שקל אקדמיה למוסיקה עם אולם
מופעים ענק וחדרי לימוד המלווים בכלי נגינה ומחשבים?
״באתי להנהלת בית ספר רימון ואמרתי להם תרדו ממגדל השן שלכם. כדי לנפנף אותי הם הכינו שלושה עמודי דרישות.

אני הבאתי להם את הדף הרביעי. כיום, יהודה עדר, נשיא קמפוס רימון, ואני בקשרי חברות הדוקים. בימים אלו אנחנו מרחיבים את המקום וההיענות עצומה. נכון להיום, 8% מילדי העיר לומדים מוסיקה. תוך כדי גם קלטנו בשלוש שנים האחרונות 3,000 עולים חדשים ממדינות חבר העמים".

מה הסוד?

הוא נכנס לחדר המועצה הענק ומתחיל להצביע על הכי
סאות: פה יש את המיקרוקוסמוס של החברה הישראלית,יש פה חברי מועצת עיר יהודים, ערבים, חרדים, חילונים ודתיים, אשכנזים וספרדים. אין החלטה אצלנו שלא מתקבלת ב.99%- אנחנו לא מוצאים החלטה שאנחנו לא מלבנים אותה עד הסוף ומגיעים להסכמה מלאה, לרוב זה תוך חצי שעה. כל אחד אומר מה שהוא חושב ויוצאים מאוחדים״.

למה לעזוב?
"אני חושב שפרק זמן של 20 שנה ו4- קדנציות הוא די והותר. יכולתו של אדם להשפיע על ישוב, על הקמת קהילות אידאליות, על אנשים שתמכו בו, ונתנו את התמיכה באופן מוחלט.

השפעה על כל תחום אפשרי בעיר: חינוך, תיירות,תרבות וביטחון, כל דבר שאפשר להשפיע בו. ראש עיר צריך לדעת ללכת בזמן אחרי שבנה משהו יפה. יש צעירים שימשיכו. אני טיפחתי את מי שאני מקווה שיהיה מחליפי – אוהד שגב, שעשה איתי את כל הדרך הקשה הזו במשך 16 השנים האחרונות, בחור חכם, נבון, כריזמטי. אני מתפלל שהוא יזכה וימשיך להצעיד את העיר קדימה".

סיפור חייו הוא הישראליות המצויה. לנקרי, בן ,62 הואבוגר ישיבה תיכונית, מג״ד במילואים, ״מניח תפילין כל בוקר״. הוא בן לאם חרדית ולאבא קיבוצניק, שגרים בטבריה. יש לו שלושה אחים חרדים. הוא אב לארבעה ילדים,שניים גרים במרכז ושניים בעכו. הוא סבא לשבעה נכדים. הבת ניצן חזרה בתשובה, חב"דניקית ושחקנית תיאטרון לנשים, בוגרת פסיכודרמה. בת אחרת, עפרי, מאמנת הנבחרת הלאומית בטניס לנכים.

בעכו, לנקרי הקים מרכז טניס עצום ומרשים לא פחות מזה ברמת השרון.
עכו היום מבוקשת למרות מה שארע פה, רק לפני שנתיים "זה באמת לא משפיע, עובדה. אנחנו אכלסנו לפני פחות משנה 2,000 דירות בעכו בשכונת כרמים, שיווקנו עוד 2,0000 דירות בשערי עכו בשכונה המזרחית. והרגע התבשר נו על זכיה של עוד 1,500 דירות במכרז אחד״.

איך אתה מסביר את כל זה?

"עכו מבורכת, אלוקים בירך את העיר הזו. זו עיר של קהילות, שכל קהילה מממשת את עצמה בכל הפלטפורמות. הרשות המקומית מאפשרת לקהילות לממש את עצמן, וכך כל קהילה, עדה או אוכלוסיה מביאה את עצמה לידי ביטוי".

ומה הלאה? לפוליטיקה הארצית?
״כמה חיזרו אחריי... התשובה היא לא. מספיק עם פוליטיקה. אני רואה מה קורה היום בארץ ומאד לא מוצא חן בעיני. אני סיימתי את הפרק הזה בחיי״.

אז?
״ קודם לנקות את הראש. אני יוצא לטיול חצי שנה 'אחרי צבא' לדרום אמריקה״.

מוצ׳ילרו?
״אנחנו יוצאים שלושה מפקדי גדודים לשעבר, חברים מהצבא. קולומביה, אקוודור, ברזיל ופרו, אבל כולנו כבר
מבוגרים. זה יהיה טיול ג'יפים ולא של תרמילאים. יחכה לנו בכל מקום ג׳יפ, אבל גם זו התחלה, והאמת? מגיע לי.

משפט לסיום?
”תודה לכל תושבי העיר עכו על 20 שנה. עכשיו אלך לנוח, ואחזור“