שבוע לפני תשע שנים, ב־14 ביולי 2011, הציבה דפני ליף אוהל בשדרות רוטשילד בתל אביב - פעולה שנצרבה בזיכרון הקולקטיבי כאות הפתיחה למחאה החברתית של אותו הקיץ. זו הגיעה לשיאה בהפגנת מאות האלפים כעבור כחודשיים, ב־4 בספטמבר.
כחודש לפני שנולדה "מחאת האוהלים" הגיע הקדימון: "מחאת הקוטג'" בהובלת הפעיל החברתי וכיום היועץ האסטרטגי איציק אלרוב. המחאה קראה להחרים את מוצר הקוטג' של תנובה, בנימוק שמחירו גבוה בכ־%50 ממחירו באירופה ובארה"ב. רעיון הקוטג' כמוטיב (והמילקי לאחריו) דעך כלעומת שנוצר, והפך עם השנים מושא ללעג וסמל לכישלונם של מאות האלפים שהזיעו למוות באותה שנה בשביל הוזלה של שקל או שניים. המבקרים טענו כי הם התמקדו בו יתר על המידה, במקום במה שחשוב באמת.
עם זאת, קמעונאים גדולים בישראל שהיו פעילים כבר אז, מאשרים כי מדובר היה בנקודת מפנה באטמוספרה הצרכנית בימים ההם, שממנה לא היתה דרך חזרה עד היום. במילים אחרות: ספקים לא מעזים להעלות מחירים של מוצרי בסיס (עוד על החרם והשפעותיו - בהמשך). מחיר קוטג' לפני תשע שנים דגדג את שמונת השקלים מלמטה, מחיר מופרך כפתיל שהצית מאות אלפי בני אדם. החרם הצרכני הוביל לירידה במכירות ולהורדת מחירים בקטגוריה, שנעשתה בידי היצרניות הגדולות כמי שכפאן שד. מאז נותרו מחירי הקוטג' של תנובה לפי חברת סטורנקסט ללא שינוי משמעותי, ונעו בין 5.49 שקלים ב־2017 ל־5.52 כיום.
למרות זאת, מחירי מוצרי החלב האחרים בישראל נחשבים גבוהים יותר מאשר בארה"ב ובאירופה. אם, למשל, ניקח את אחד המוצרים הבסיסיים בישראל, החלב הניגר שמחירו מפוקח, נראה שיש הבדל גדול בין מחיר המוצר בישראל לזה שבחו"ל. ברשת טסקו הבריטית אפשר לרכוש חלב 1.13 ליטר של המותג הפרטי שלהם ב־0.8 ליש"ט. בחישוב מהיר לליטר זה יוצא שלושה שקלים.
המחיר שם לג'ריקן חלב של 2.272 ליטר נמוך יותר ועומד על 1.09 ליש"ט, ובשקלים - 2.07 שקלים לליטר. המחיר ברשת ASDA המתחרה, של המותג "הפרי", הוא 0.8 ליש"ט ל־1.136 ליטר. וכאן? 5.94 לליטר חלב תנובה בקרטון. רוצים יותר זול? שופרסל "עושה לכם הנחה" עם המותג הפרטי שלה, וגובה 5.50 שקלים לליטר.
במסגרת הניסיון להוריד את יוקר המחיה בישראל, ועדת המכסות במשרד הכלכלה והתעשייה מחלקת בשנים האחרונות מכסות פטורות ממכס ליבוא גבינה צהובה. הוועדה חילקה ב־2020 מכסות בהיקף של 2,700 טונות ליבוא גבינה צהובה ליבואנים שהתחייבו למכור אותה לצרכנים במעדניות ב־2.90-3.20 שקלים ל־100 גרם, וכמות נוספת של 1,450 טונות שיימכרו באריזות מוכנות על המדף ב־3-3.40 שקלים.
בעלים של רשתות מזון אמרו ל"ישראל היום" כי אלמלא המחאה החברתית, מחירי מוצרי החלב היו עולים הרבה יותר עד היום. "מאז המחאה החברתית הספקים לא מיהרו להעלות מחירים כי הם פחדו", מספר רמי לוי, "מחירי מוצרי החלב עלו בתקופה הזו בכ־%10-%15. עם זאת, הארנונה עלתה בתקופה הזו ב־%40, כוח העבודה יקר והמסים גבוהים. בכל מה שקשור להוצאות שקשורות למדינה, כמו חשמל, זה מונופול ואין עם מי לדבר".
לגבי החלב הניגר, מסביר לוי, "חלב בפולין זול ב־%40 בגלל הכשרות, בגלל משרד הבריאות, ועדיין אין לנו אפשרות לייבא את זה. אני מאמין שגם זה יגיע, והמחיר יירד בעשרות אחוזים". לוי טוען שהוא מתנגד למכסות על גבינות צהובות. "להורדה של המכסות היתה השפעה גדולה מאוד על המחיר ויש לזה ביקוש רב. למה צריך מכסות? זו אחיזת עיניים כדי שלכל משרדי הממשלה יהיה מה להגיד. לא צריך מכסות. צריך לפתוח את השוק וחייבים לעזור לחקלאים במדינת ישראל. המדינה צריכה לעזור להם ולתמוך בהם בצורה ישירה, ולא הצרכנים".
אייל רביד, מנכ"ל רשת ויקטורי, מגלה ש"נתח השוק של תנובה ירד משמעותית מאז המחאה. בערב המחאה הוא היה %57 וכיום הוא %49. זה מיתרגם להרבה מאוד כסף משווי שוק החלב". גם הוא מסכים שאלמלא המחאה, המחירים היו עולים "ולא רק בחלב. המחאה היתה על הקוטג', אבל לא רק על זה. הספקים טיפסו במחירים כל הזמן. המחאה נתנה להם ברקס. הרבה זמן אני לא רואה ספק שבא עם מחירון חדש. המחירון לא עלה, אבל היקף המבצעים ירד. לגבי המכסות, גם אם תהיה עגבנייה שעולה 8 שקלים וביבוא היא תעלה 3 שקלים - אני לא אייבא מתוך עיקרון, כי אני עובד רק עם חקלאים ישראלים. הם לרוב יושבים על הגדרות של המדינה ומגיע להם שאקנה מהם".
אחורי הקלעים הפוליטיים
לא רבים יודעים, אך אחת הדמויות הדומיננטיות בהתנעת מחאת הגבינה עם הגושים היתה דניאל דורון, שם דבר בקהילת תומכי הכלכלה החופשית בארץ. דורון, יליד 1929, קצר שבחים מראש הממשלה נתניהו ומהנשיא המנוח פרס והיה ידידו האישי של הכלכלן הנודע מילטון פרידמן. השבוע, ימים ספורים לאחר מה שכונה הפגנת העצמאים בכיכר רבין במוצאי השבת שעברה, חש דורון לדבריו אכזבה עמוקה מתנועת המחאה בישראל, שהפכה לתפיסתו מכלכלית לפוליטית.
"עצוב לי לומר, אבל המחאות השונות, גם ב־2011 וגם היום, נחטפות על ידי השמאל הקיצוני שרוצה להחריב את ישראל, לא להוביל אותה לשגשוג", יוצק דורון מים צוננים פוליטיים על ניסיונם של המארגנים לדלל את ההיבט הזה. "ב־2011 כשקמו האוהלים הלכתי לבקר שם ודיברתי עם אנשים. ראיתי פעילים של חד"ש מקרינים סרטים על 'מצוקת הפלשתינים'. הם דיברו על הכסף שהולך להתנחלויות ולצבא כדי לממן את הכיבוש במקום לעניים, שזה כמובן שטויות, כי ההתנחלויות חשובות לביטחון. הקרן החדשה לישראל הודתה בזמנו כי היא מספקת סיוע לוגיסטי להפגנות, וזה הדבר החשוב ביותר בהפגנה - כסף וארגון. הם מקצועיים בזה, וכך משתלטים. הבנתי ששוב השמאל חטף את המחאה. זה קורה גם עכשיו, לצערי".
מה הבעיה בחיבור בין האג'נדה של השמאל לבין המחאה?
"אין לי בעיה עם שמאל, אלא עם שמאל קיצוני שרוכב על מחאות כדי להנחיל אג'נדה אנטי־ציונית. צריך לגרש אותם ולהבהיר למי שרוצה להפיל את ביבי או לסיים את 'הכיבוש', שילך למקום אחר".
עוד בנושא:
בהתאם לצפיות: מחירי הדירות ירדו ב-0.7%
יוקר המחיה: "השנה צפויה עלייה במחירי הדירות והשכירות"
אתה מצפה שבמחאה כלכלית ייחלו לקץ ההסתדרות?
"כמובן, הם צריכים להקים אוהלים על הדשא מול בניין ההסתדרות ברחוב ארלוזרוב. ההסתדרות היא האויב הגדול ביותר של העובדים ושל פריון העבודה בישראל. היא גורמת לעוני של רוב העובדים בארץ. היא מייצרת מעמדות בקרב העובדים ומגינה על המונופוליסטים בנמלים, שמרוויחים הרבה כסף כי הם יכולים להשבית את המדינה".
יש סיכוי למחאה כלכלית "טהורה", לדעתך?
"בהחלט. מלבד שינוי קיצוני ביחסי העבודה, חייבים לפתוח את המשק הישראלי ליבוא, להסיר רגולציות ולשחרר קרקעות. תראה לפתע איך המחירים יצנחו - של הבגדים, המזון, הדירות. פתאום ה־6,000 שקלים של המשכורת יהיו שווים כמו 10,000. הבעיה היא שהפוליטיקאים שלנו פוחדים מהצל של עצמם. נתניהו רחוק מלהיות מושלם, אבל הוא הפוליטיקאי היחיד שניסה להילחם ביוקר המחיה".
הרפורמות שמציע האוצר כעת הולכות בכיוונים שאתה מציע?
"במידה מסוימת, אבל אין התייחסות להסתדרות ולצורך לקצץ במגזר הציבורי. בלי זה לא נתקדם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו