הזמן עומד לצד דפש מוד. הטכנולוגיה הדיגיטלית המשתפרת משנה לשנה (סאונד, יח"צ, מטוסים, סמארטפונים וכו') מותחת את הקמטים של הקונצרן הכל כך מתוקתק הזה. הרבה עושים כסף בזכות הפופולריות העצומה של דפש מוד. אתם יודעים כמה קופונים נגזרים במסגרת שרשרת המזון של קבלני המשנה שעובדים על הופעה יחידה? וואו.
צילום: רועי קסטרו
במדינות שאינן דוברות אנגלית, לא יהיה מוגזם לומר שהמוני טינאייג'רים למדו אנגלית רק בזכות השירים של דפש. הוסיפו לכך את העובדה שדייב גהאן הוא מסוג הסולנים שמייצרים כפילים - כאלו שמתלבשים, מסתפרים, מתנועעים ומנסים להיראות בדיוק כמוהו - והרי התוצאה: דפש מוד היא היום מיינסטרים ישראלי, עד כדי כך שמי שמוכר חולצות שלה על הגשר בפארק הוא חייל במכנסי דגמ"ח צבאיים.
גם הפעם - בדיוק כמו לפני ארבע שנים - הקהל מורכב מכל עם ישראל: פריקים, אנשים מבוגרים נורמטיביים, סלבס, סטלנים, ערסים, היפסטרים, אוחצ'ות ואפילו אמנים אנינים (אבל רק באזור הגולדן רינג). זה יפה, כי רגע לפני שדפש סוף סוף עולים לבמה מתגבש לו גוש מיינסטרימי ברובו שאינו מפנה את משאביו ללאומנות או לשנאת האחר. כשגהאן עולה לבמה והאוויר מתחשמל, נדמה שהגוש העצום הזה היה חותם עכשיו על החזרת המנדט הבריטי לארץ ישראל.
עשרות אלפי סמארטפונים, שכמובן הולכים יד ביד עם קונצרנים, נשלפים ומתעדים. פארק הירקון רבתי גועש כמו שלא געש מאז מסעו של השליט הצרפתי נפוליאון לארץ ישראל. גהאן נותן את כל השטיקים, וגור ופלצ'ר, עם צמד נגני ליווי נוספים, עושים את המצופה מהם - ובכל זאת, כשמדובר בדפש מוד וישראל, יש איזה קסם באוויר - אפילו כשהלהקה שמה דגש על חומרים משנות האלפיים.
יש קסם, כי צריך לזכור שכשדפש התחילו לפני כ־33 שנים כסינת'פופ אפל ורקיד (ולפרקים כפאנק אלקטרוני משובח; אגב, מתי דפש תבצע בהופעה את השיר "See You"?) - היו לתל אביב, כמו לכל בירה רצינית בעולם, מוקדי עלייה לרגל ברוח דומה דוגמת מועדון הפינגווין, שם היה אפשר לאתר אנשים במראה הפרחחי של דייב גהאן ובמראה העדין של מרטין גור (וכמובן, גם הערב נצפו בקהל כל מיני בוגרי פינגווין). להקות אחרות שהתבססו והפכו למיינסטרים, למשל מטאליקה, לינקין פארק, רד הוט צ'ילי פפרס, אר.אי.אם ואפילו גרין דיי - לא התנחלו כאן בלבבות ההמונים מיום הקמתן, אלא רק משלב מסוים בקריירה שלהם.
וזה הייחוד של דפש בישראל: הם כאילו תמיד היו כאן, מהיום שהוקמו, והתספורת הכמעט צה"לית־תקנית של גהאן הולמת את הזיווג הזה. כל הלהיטים והטקסים הרגילים של דפש - שאגב, מתקיימים בכל המדינות שבהן דפש מוד מופיעה - קורים גם הפעם: ב"Enjoy The Silence", למשל, הקהל שר את הפזמון בחירוף נפש. אבל בהדרן, כשלראשונה מאז 2006 דפש עושים את "Just Can't Get Enough", זה באמת וואו! פארק הירקון ברעידת אדמה. ככה בונים להקה.
ציון: 8.5