הצטרפות לגנץ־לפיד פירושה ממשלת שמאל

האלטרנטיבה לממשלת נתניהו והימין היא ממשלת לפיד־גנץ, גם אם יעמוד בראשה נפתלי בנט ויהיו חברים בה גדעון סער ואביגדור ליברמן. אין שום ספק שעמדותיהם של גנץ ולפיד והממסד הביטחוני הישן, המתנגד לנתניהו, הן שתמשולנה בכיפה בממשלה כזאת. זה עתה למדנו ששלושה בכירי ביטחון בדימוס הוחתמו על תמיכה במינוי שביצע הנשיא ביידן לתפקיד תת־שר ההגנה, קולין קאל. אלו עמוס גלעד, עמוס ידלין וגדי שמני, אלופים בצה"ל, כפי שדיווח אריאל כהנא.

קאל היה שותף בכיר למשא ומתן על הסכם הגרעין המקורי ב־2015. מה יש לבכירי ביטחון ישראלים לספק תעודת כשרות לאדם שנוי במחלוקת שאינו תומך ישראל?

אבל עמדותיהם של בני גנץ וחיים רמון מספקות מבט ברור על השקפת העולם השלטת באותה ממשלה, שאליה רוצה השמאל לספח את בנט וסער: גנץ האשים במסגרת הז'אנר של תעמולת זוועה נגד נתניהו, בספטמבר 2019, כי "נתניהו רצה מלחמה כדי לדחות בחירות". לפני פחות משבועיים הוא האשים את נתניהו בראיון לרון בן ישי, כי הוא "מוביל אל סף מלחמת אזרחים".

גנץ ביטא את עמדתו העקבית כי רק הקהילה הבינלאומית, בעיקר הממשל האמריקני והאירופאים, יכולה לבלום את ההתקדמות של איראן למעמד של מדינת סף גרעינית, שיכולה להכתיב את רצונותיה ואת האינטרסים שלה למדינות האזור.

את משמעות עמדתו של גנץ, וכן של ידלין, שמני, עמוס גלעד, יעלון, אשכנזי ואיזנקוט, ביטא חיים רמון בספרו "נגד הרוח". כמו שהוא נשאר חסיד אדוק של הסכם אוסלו, כך הוא גם חסיד אדוק של הסכם הגרעין. רצונו הוא "להבטיח שהאמריקנים יקבלו את העיקרון, ולפיו כל התקפה גרעינית על ישראל תיחשב כהתקפה על ארה"ב".

למעשה, השקפתו והשקפת הממסד הביטחוני הן שבנושאים האסטרטגיים הקיומיים ישראל תסמוך על הגנת ארה"ב, ואילו תפקידו של צה"ל עסוק בהתגוננות באמצעים טכנולוגיים, בעיקר. כלומר, מצפים מישראל לנסיגות עמוקות.

אבל ישראל של היום אינה בעמדת הנחיתות שהיתה בה ב־1973, והיא הפכה את נושא המאבק בקורונה ומבצע החיסונים לעניין של יוקרה לאומית. אנחנו נחשבים בעניין הזה יותר מהאמריקנים, ואנחנו עצמאיים באזור.

יש קשר בין החבלה של בני גנץ בנושא החיסונים לבין הכניעות שלו לאמריקנים, שלהם הוא מוכן להאציל סמכויות בנושא מדיניות החוץ והביטחון. עמדתו גם בנושא הגרעין וגם בנושא המגיפה והחיסונים היא כעמדת לפיד. משונה שבנט וסער מוכנים להצטרף לממשלה שבה אנשים משובשים מבחינה מוסרית ומדינית כמו גנץ ולפיד יהיו דומיננטיים; ואילו על נתניהו, שהוא משכמו ומעלה, הם מוכנים להטיל וטו.

התפיסה המנוגדת, שיש המייחסים אותה ל"ימין", מבוטאת היטב על ידי נתניהו: מאז מלחמת ששת הימים, אך ביתר שאת בעשור האחרון, ישראל היא מדינה מעצמתית. האמריקנים, שהשמאל בהנהגת לפיד וגנץ דבקים בהם, מתייחסים לישראל עד היום כאילו אנחנו נמצאים ב־1949.

הם אינם מכירים בזכויות שלנו ובעוצמות החדשות שהוכחנו בכל התחומים. ארה"ב של ביידן עברה ממדיניות "לחץ מקסימלי" על איראן למדיניות של "לחץ מקסימלי" על ישראל. בתמיכת גנץ, לפיד וחבריהם.

קשה להאמין שבנט, סער, יועז הנדל או זאב אלקין אינם רואים זאת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו