מלחמת האזרחים בסוריה, הנמשכת זה עשור ואשר שיסעה את המדינה ובמהלכה נהרגו יותר מחצי מיליון בני אדם ומיליונים נוספים הפכו פליטים בארצם או נמלטו למדינות אחרות, החלה כמחאה עממית שלווה שפרצה במחוז דרעא הדרומי בחודש מארס 2011.
אזרחים סורים מכל המעמדות והעדות במדינה הזדעזעו ממעצרם של 15 סטודנטים צעירים, שכל פשעם היה ריסוס כתובות נגד המשטר. הימים היו ימי האביב הערבי, והפגנות ומחאות עממיות פשטו במדינות ערב וברחבי המזרח התיכון.
אולם בסוריה, בניגוד למדינות השכנות, לא שטפו מאות אלפי אזרחים את מרכזי הערים ודרשו את הדחת השליט ומשטרו. הזעזוע מהעינויים שעברו אותם סטודנטים שנעצרו ונכלאו במרתפי המשטרה החשאית הוביל למחאה עממית גדולה, שהחלה בעיר דרעא בדרום־מזרח סוריה ומשם התפשטה אל הבירה דמשק.
אלפי אזרחים יצאו להפגין תוך שהם דורשים בראש ובראשונה דמוקרטיזציה שלטונית, וכן שינויים ורפורמות נרחבות בכלכלה ובשיטת הממשל במדינה אשר נשלטת בידי המיעוט העלאווי - עדתו של הנשיא הרודן בשאר אסד.הנשיא אסד, אשר חשש מהמחאות שפרצו וחשש עוד יותר מהדרישה העממית לדמוקרטיה ולפתיחת הכלכלה הריכוזית במדינה - מהלכים שהיו עלולים לאיים על שלטונו ועל יציבותה הביטחונית והכלכלית של העדה העלאווית - החל במהלכים אכזריים לדיכוי המחאה העממית, שפשטה בבירה דמשק ובערים הגדולות ובמחוזות ברחבי המדינה.
עשרות אלפי חיילים של הצבא הסורי ויחידות עילית של המשמר הנשיאותי נשלחו לרחובות הערים כדי לדכא את המחאות ואת הקריאות "העם דורש להפיל את המשטר".
אנשי המודיעין הסורי והמשטרה החשאית, המוחבארת', ביצעו גלי מעצרים, ואלפים נכלאו והוצאו להורג. בשלב מסוים פתחו כוחות הביטחון בירי אש חיה לעבר המפגינים, ומטוסי קרב של חיל האוויר הסורי הפציצו מהאוויר ריכוזים של מפגינים, מתנגדי משטר ומורדים.
אולם המחאה העממית היתה כה נרחבת וזכתה לתמיכה ציבורית רבה, עד כי רבים מאנשי הצבא המשטרה ומכוחות הביטחון החלו לערוק ולהתייצב לצד המפגינים. הם גם הצטרפו לארגוני המורדים, שהחלו לבזוז את בסיסי הצבא ותחנות המשטרה הנטושות ואף זכו לסיוע בכלי נשק ובאמצעי לחימה מגורמים אסלאמיסטיים קיצוניים, שביקשו להביא להדחת משטר אסד ולהשתלטות על המדינה ועל משאביה.
ממחאה למלחמה
כשעוד ועוד אזורים נפלו לידי המוחים, שהקימו "ועדות עממיות" אשר נבחרו בצורה דמוקרטית כדי לנהל את המעבר לשלטון חדש, במשטר אסד החליטו לצאת למלחמה.
יחידות צבא נשלחו לכבוש את הערים והשכונות שמהן יצאו אנשי המשטר - והמוחים הגיבו לראשונה באלימות.
הלחימה החדשה בין המוחים לצבא, וכן זרם העריקים מהצבא הסורי העצום, הולידו שלל ארגונים ומיליציות שהקים המשטר כדי להילחם במורדים.
בשנתיים הראשונות למלחמה זכו המורדים להצלחות רבות בצפון סוריה, בדרומה ובערים הגדולות במדינה. המורדים הצליחו לכבוש חלקים גדולים מהבירה דמשק. חלב - העיר השנייה בגודלה בסוריה והמאוכלסת ביותר במדינה, אשר היתה הבירה הכלכלית של סוריה - נכבשה ברובה על ידי ארגוני המורדים, שהצליחו להשתלט גם על מעברי הגבול בין סוריה לעיראק, לטורקיה ולירדן.
חיילי הצבא הסורי שהוצבו בנקודת הגבול עם ישראל נמלטו אף הם, והותירו אותם לחמושים אסלאמיסטים קיצוניים.
אלא שיחידות המורדים מעולם לא היו יחידה פוליטית אחת אלא פסיפס של ארגונים, שכאמור חלקם היו דתיים וקיצוניים מאוד, ולא הצליחו לשתף פעולה ביעילות - לא בשדה הקרב ולא בדאגה לציבור הסורי שנקלע למלחמה שהלכה ונעשתה אכזרית יותר ויותר.
חולשתם של המורדים הפכה את השטחים בשליטתם טרף קל לארגון דאעש, שהסתנן לשטחי סוריה בשנת 2013. ארגון הטרור הצליח לכבוש שלוש ערים גדולות במזרח המדינה ולהחזיק בשטחים גם בדמשק ובחלב. הארגון הקיצוני דאעש אף הקים מדינת ח'ליפות אסלאמית בשטחים שבין העיר מוסול בעיראק לצפון־מזרח סוריה, והכריז על העיר הסורית א־ראקה בצפון־מזרח סוריה כבירת המדינה האסלאמית.
מחיר המרד
החל משנת 2016 החל המצב נוטה לאט־לאט לרעת המורדים. שרידי הצבא הסורי, בסיוע הולך וגובר של רוסיה, איראן וארגון חיזבאללה, התקדמו שכונה אחר שכונה, בית אחר בית, והצליחו לכבוש בחזרה אזורים שהיו בשליטת ארגוני המורדים השונים. שרידי כוחות הביטחון הסוריים, תוך סיוע רב מבעלי בריתם מרוסיה, מאיראן ומחיזבאללה, דחקו את ארגוני המורדים אל רצועה צרה במחוז אידליב בצפון־מערב סוריה סמוך לגבול עם טורקיה.
הצבא הטורקי, שביקש להרחיק את אזורי הלחימה מהגבול הטורקי עם סוריה, כבש עשרות קילומטרים בצידו הסורי של הגבול והקים רצועת ביטחון בשליטתו. תבוסתם של המורדים והניסיון להחליף את אסד נראים טרגיים עוד יותר כשמבינים את המחיר שסוריה שילמה בעד הניסיון לזכות בחופש משלטונה של מפלגת הבעת'.
מומחים זרים מעריכים כי בין 350 אלף ל־600 אלף סורים נהרגו בעשר שנות המלחמה. יותר מ־5 מיליון בני אדם יצאו מהמדינה כפליטים, ו־7 מיליון נוספים עקרו מבתיהם בתוך המדינה כתוצאה מהלחימה. מדובר במספרים בלתי נתפסים במדינה שאוכלוסייתה מנתה כ־20 מיליון בני אדם. יותר ממחצית מתושבי סוריה הפכו פליטים כתוצאה מהמלחמה.
על אף המחיר הכבד ששילמה סוריה בחיי אדם והתפרקותה של המדינה, הרודן בשאר אסד נותר על כס השלטון - למרות מעשי הטבח האכזריים, השימוש שעשה בנשק כימי כנגד בני עמו והמחיר הכבד ששילמה האוכלוסייה האזרחית בסוריה, שנותרה מצולקת ושסועה ולמעשה נמצאת תחת כיבוש רוסי ואיראני, תוך שפעילי ארגון הטרור הלבנוני חיזבאללה עושים במדינה כרצונם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו