הגיע הזמן להחליף את תיאטרון הבובות בהאג

החלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג שמסמכותו לדון בתלונות על פשעי מלחמה לכאורה שישראל ביצעה ב”פלשתין” תעמיד את יחסו של הממשל האמריקני החדש לישראל בפני מבחן כוונות אמיתי מהר מהצפוי. 

ארה”ב אמנם אינה חברה בבית הדין הבינלאומי הזה, והיא התייחסה עד כה בעוינות רבה לגוף המתיימר להגן על “החוק הבינלאומי” אך הפך לכלי התנגחות פוליטי. לכן, ארה”ב לא יכלה לשטוח את עמדתה ביחס למעמדה המדיני של הרשות הפלשתינית בדיונים המשפטיים שקדמו להחלטת בית המשפט בהאג. 

ממשל ביידן - שרוצה להחיות את תפיסת “פתרון שתי המדינות” בין ישראל והפלשתינים, השמיע תמיכה בזכותם של הפלשתינים למדינה ריבונית “בת קיימא” משלהם. יש לציין כי גם “עסקת המאה” של טראמפ כללה חזון להקמת מדינה פלשתינית. עם זאת, בעצם ההצטרפות של הרשות הפלשתינית כמדינה חברה בבית הדין בהאג, שבוצעה בתרופת ממשל אובמה, יש הפרה בוטה של ההסכמים הבינלאומיים בין ישראל לפלשתינים. 

החלטת בית הדין לפתוח בחקירה מקדימה של תלונות נגד פשעי מלחמה לכאורה של ישראל על בסיס חברותה של “פלשתין“ בבית הדין תחייב את הממשל הדמוקרטי החדש להבהיר מה עמדתו ביחס לבית הדין בהאג ומה היא עמדתו באשר למעמדה המדיני של הרשות הפלשתינית. ביידן, בנאום מדיניות החוץ הראשון שלו, הבהיר של”אמריקה חזרה”, והוא מעוניין לחדש את הפעילות האמריקנית בארגונים בינלאומיים.

אך, מה משמעות ה”חזרה” הזו ביחס לבית הדין בהאג? האם ביידן יחליט, בניגוד לניסיונותיו הפומביים לפייס את דעת הקהל הבינלאומית - ובעיקר המערבית, להמשיך בקו העימות של קודמו, שאסר על התובעת הכללית של בית הדין בהאג להיכנס לשטח ארה”ב? או שמא יבחר להנמיך את הלהבות מול בית הדין הבינלאומי, שמאיים בחקירות גם נגד חיילי ארה”ב? האם יבחר להתעלם מהחלטת בית הדין ובכך להעניק דחיפה מדינית לרשות הפלשתינית, או שמא יעמוד לצד ישראל, הטוענת שלרשות אין מעמד של מדינה? האם יבחר כעת בעימות עם הפלשתינים או בעימות עם ישראל, חודש וחצי לפני בחירות בהן ממשלו מקווה לראות בהיחלשותו ואולי בהחלפתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו? או שמא הוא פשוט יחליט לא לעשות דבר, ובכך לאכזב את ישראל?

השופטים חיכו עם ההחלטה עד עזיבת טראמפ

אין ספק, ששופטי בית הדין בהאג חיכו עם החלטתם בעניין פתיחת החקירה נגד ישראל לחילופי הממשלים בוושינגטון. החלטה כזו שהתקבלה היום הייתה נתקלת בתגובה מאוד נחרצת מצדו של טראמפ, לו היה נבחר שוב. 

שופטי בית הדין החליטו להתעלם מהעמדות המנומקות ביותר שהעלו בפניהם נציגי כמה מדינות מערביות ידידותיות לישראל, בראשן גרמניה, על כך שלרשות הפלשתינית אין מעמד של מדינה ולכן לבית הדין אין סמכות לבצע חקירה. התעלמות זו, עם כל ההתחכמויות המשפטיות של השופטים - לפיהן, למשל, אין בהחלטתם קביעת גבולותיה של “פלשתין”, מעידה על הפוליטיזציה המוחלטת של הגוף הלכאורה משפטי הזה. 

ממשל אמריקני שלא מחפש להתפייס עם אויבי המערב היה מנצל את ההזדמנות כדי להוביל את המערב למהלך של רפורמה מוחלטת בבית הדין הבינלאומי כמו בשאר הגופים הבינלאומיים, תחת איום של פירוק בית הדין. אבל, הגישה הגלובליסטית של ביידן ואנשיו מנוגדת לרוח זו. האם האידיאלים הגבוהים יפנו את מקומם להתנהלות מעשית ומציאותית? 

מעבר לתגובה האמריקנית, יש לקוות שגם מדינות המערב האחרות יבינו שבית הדין בהאג הפך לתיאטרון בובות שממציא חוק בינלאומי חדש בהתאם לצרכיהם הפוליטיים של גורמים המבקשים לחסל את החוק הבינלאומי התקף. מי שימשיך להיות חבר בפארסה הזו בתואנה שהוא רוצה “לצמצם נזקים” הופך את עצמו לשותף לחיסול יכולת המערב להגן על עצמו מפני אויביו.