מספר המתים מקורונה בישראל חצה אמש (חמישי) את ה-5,000 - ציון דרך עגום במגפה קשה שרבים מדי נטו לזלזל בה. בחודש האחרון בלבד מתו כ-1,500 ישראלים מהנגיף, זאת למרות הסגר החלקי וההתקדמות המהירה במבצע החיסונים.
"ישראל היום" מביא הצצה אל כמה מהפרצופים שמאחורי הסטטיסטיקה הבלתי נתפסת - קורבנות הקורונה שיחד עם בני משפחותיהם שילמו את המחיר הכבד ביותר.
"אמא אושפזה בגלל תאונה - נדבקה ומתה"
אולגה צרפתי (79), חולון
אולגה צרפתי מחולון נפטרה בגיל 79 לאחר שנדבקה בנגיף הקורונה. "היא היתה מאושפזת בביה"ח וולפסון בגלל תאונת דרכים ושם נדבקה בקורונה", מספרת בתה אלינור, המתגוררת בנתניה, "ברגע שהעבירו אותה למחלקת קורונה, לא יכולנו להיות איתה בקשר ולסייע לה. חוץ מלשמוע בטלפון על המדדים שלה ועל מצבה, לא ידענו מה קורה איתה מסביב. היא היתה בהכרה, אבל אי אפשר היה לבקר אותה ולדבר איתה. גם לעשות איתה שיחה בטאבלט זו היתה פרוצדורה לא קלה".
.jpg)
מצבה של אולגה הידרדר בפתאומיות. "היא נפטרה לאחר 16 ימים. היא היתה בהכרה עד היום האחרון, וקורונה כמו קורונה - זה מאפס למאה. המצב שלה הידרדר בבת אחת".
אולגה, שהגיעה לישראל מסוריה בגיל 5, היתה נשואה לבעלה יהודה במשך 60 שנה. "אמא היתה אישה טובה וסבלנית, אהבה את האדם באשר הוא, והיתה אשת משפחה שהכניסה הרבה ערכים ותובנות לחיים". היא הותירה אחריה בעל, שלושה ילדים, שבעה נכדים, ארבעה נינים ושלוש אחיות.
"נורא שהיית לבד - ולא יכולנו לחבק אותך"
מרים כנפו (וקנין), בת 54, נווה יעקב
"אנחנו חייבים ממש להשתדל לקרוע את השמיים בתחנונים, שלא נאבד עוד כמה נשמות טובות ומשפחות שלמות שיתמודדו מול כאב נורא. אנחנו לא הצלחנו להיפרד ואנחנו לא מאחלים את זה לאף אחד". כך אומרת שירה בתאל וקנין, שאיבדה לאחרונה את דודתה, מרים כנפו (54) מנווה יעקב.
"דודה שלי הלכה לעולמה בשבת פרשת שירה", מספרת האחיינית, "דודה מרים החזירה את נשמתה לבורא עולם לבדה, כשאנחנו אוהבים אותה מרחוק. למרבה הצער, 40 אנשים נפטרו באותה יממה מהקורונה בבית החולים שערי צדק. אנו ליווינו את הדודה היקרה שלנו למקום מנוחתה האחרון בחצות הלילה במוצ"ש. זו היתה תחושה לא פשוטה, וגם היו בבית החולים עוד קבוצות קטנות, שכל אחת ליוותה את אהוב ליבה למקום מנוחתו האחרון".
שירה מספרת כי דודתה לקתה באלצהיימר כבר בגיל 46 ובגיל 50 כבר לא זכרה היטב. "כאב לנו נורא שהיית לבד במחלקת הקורונה כשאינך מכירה איש, ולנו אסור לחבק ולחזק. אני רוצה להגיד לכל הקוראים שהקורונה כאן, פועמת, והיא לא מצחיקה אף אחד".
"הבת שלנו תקועה בפיליפינים ונאלצה לשבת שם שבעה"
אייל איינהורן (62), קצרין
ב־1 במארס 2020, ימים ספורים לפני שישראל נכנסה לסגר הראשון בתולדותיה, עבר אייל איינהורן לבית אבות יוקרתי ביבנאל. כותרות העיתון עסקו באותו יום בבחירות השניות לכנסת, שהתקיימו למחרת, ובעמודים הפנימיים יותר בישרו הכותרות כי בישראל נמנו עד כה שבעה חולי קורונה.
"בשבוע הראשון של אפריל אייל כבר נדבק בקורונה. ב־10 באפריל הוא אושפז בבית החולים כי היה לו חום גבוה, ואיבד את ההכרה", משחזרת אלמנתו ליאורה איינהורן. "ב־1 במאי, שלושה שבועות בלבד אחרי יום הולדתו ה־62, הוא כבר הלך לעולמו. הוא היה הנפטר ה־220 מקורונה, ותראי מה קרה תשעה חודשים מאז - התמותה מקורונה גדלה פי 25!".
ליאורה איינהורן (62) סגרה בצער גדול 32 שנים של זוגיות מאושרת עם אייל ז"ל. הם התיישבו בקצרין ב־1994 כי חיפשו מקום עם איכות חיים לילדיהם הקטנים, אולם משאלה התבגרו, הם עזבו את רמת הגולן. באוגוסט 2019 יצאה בתם לעבוד בפיליפינים, אולם הקורונה שהיכתה את העולם כולו מנעה ממנה לחזור הביתה, עד היום.
"הבת שלנו תקועה בפיליפינים כבר שנה וחצי. המדינה שם סגורה כי היא אדומה, ופה פותחים וסוגרים את השמיים לסירוגין. היא לא הצליחה להגיעה להלוויה, ואפילו את השבעה היא נאלצה לשבת שם", מספרת איינהורן, "ב־19 במארס נציין 11 חודשים לפטירתו, ואנחנו מקוות שהיא תצליח להגיע לפחות לאזכרה שלו".
"סבתא שרה חגגה את החיים והיתה מלאה בהכרת הטוב"
שרה בנסון (85), ירושלים
"סבתא שרה חגגה את החיים והמשפחה: אהבה לרקוד, לשיר והיתה מלאה בהכרת הטוב", נזכרה בערגה מיטל זרובניק בסבתה, שרה בנסון, שנכנעה לקורונה בגיל 85, "בכל מקום שאליו הגיעה פגשה חברים חדשים ושמרה איתם על קשר".
"סבתא היתה ניצולת שואה", מספרת זרובניק, "היא נולדה בעיירה ז'לכוב, כשעה מוורשה. את שנות השואה העבירה במסתור בביתם של חסידי אומות עולם, שם איבדה את אחותה הבכורה ואת דודותיה. לאחר המלחמה היגרה עם משפחתה לקוסטה ריקה, שם גם נישאה ליונה, אף הוא ניצול. משנת 1962 ועד 2002 הם התגוררו בארה"ב, ואז הצליחו להגשים את חלום חייהם ולעלות לישראל.
"בשנים האחרונות סבתא היתה מבקרת קבועה במרכז היום של עמותת מלב"ב המדהימה, שם היתה אהובה על כולם. הסבתאות והאימהות היו מרכז חייה, והיא היתה דמות משמעותית לכולנו - בבישולים, בחגיגות בר מצווה ובת מצווה ובהמשך גם בנישואים ובלידות". בנסון הותירה אחריה בן ובת, עשרה נכדים ו־17 נינים. מיטל זרובניק נכדתה מנהלת כיום את עמותת "קשר בין דורי", המקשרת בין הדורות ליצירת חיבורים הדוקים והדדיים אלה.
"עברה לגור במושב כדי להיות קרובה לנכדים - ושם נדבקה"
אורה אוחיון (74), קריית שמונה
חמש שנים וחצי אחרי שאיבד את אביו, במוצ"ש האחרון שכל גיא אוחיון מקריית שמונה גם את אמו. אורה אוחיון נפטרה שבוע אחד בלבד אחרי שהתאשפזה במחלקת התפרצות הקורונה במרכז הרפואי זיו בצפת, והיא בת 74 בלבד. "אמא עברה למושב בר יוחאי לפני כארבעה חודשים כדי להיות קרובה לרוב הנכדים שלה שגרים שם", סיפר אוחיון, "היא נדבקה שם והלכה לעולמה בתוך ימים ספורים".
אוחיון היתה בעלת חנות הפרחים הראשונה בקריית שמונה, "פרח וקקטוס", וכל מי שנכנס לחנות היה מקבל ממנה פרח אישי כמחווה ראשונה.
בהמשך עברה לנהל את מפעל "המשקם" לאנשים עם מוגבלויות וצרכים מיוחדים, שם עבדה במשך 30 שנה עד שיצאה לפנסיה. "היא פעלה שם הרבה מעבר לעבודה, היא אספה את העובדים ממש כמו אמא: דאגה לחתונות, היתה להם למשענת ולאוזן קשבת בימים קשים ודאגה לכל מחסור. בשבילנו היא היתה אמא לביאה: מגוננת, תומכת, מכוונת בדרכים נסתרות, וכך עשתה גם עם הנכדים. הילדים, הנכדים, הנתינה והעזרה היו מרכז חייה". אורה אוחיון הותירה אחריה שלושה ילדים ו־14 נכדים.
לזכר האב: עדי מחלקת טאבלטים למחלקות קורונה ברחבי הארץ
מנחם וולף (77), ירושלים
"אני מרגישה בכל רגע את החלל שהוא השאיר", מספרת עדי וולף, בתו של מנחם (77), שמת מקורונה ב־8 בינואר.
וולף, מוותיקי רשות השידור, גדל בפרדס חנה, עסק מגיל צעיר בתחום הקולנוע והקרין סרטים בבסיסים צבאיים. מאוחר יותר עבר להתגורר בירושלים והיה ממקימי רשות השידור, שבה שימש מנהל חטיבת ההנדסה. וולף נדבק בנגיף הקורונה, וכעבור כמה ימים אושפז בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. מצבו הידרדר עד שנכנע למחלה.
"אבא היה איש משפחה מסור ואוהב, בן אדם שתמיד היה עם מצלמה ביד. הוא אהב מאוד את החיים. על המצבה שלו נכתוב 'מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב'. זה מה שאפיין אותו".
לאחר פטירתו של אביה החלה עדי במיזם לזכרו לתרומת טאבלטים עבור החולים קשה במחלקות הקורונה ברחבי הארץ. "המיזם הזה מאפיין את האופי שלו ואת זה שהוא דגל בעזרה לכל אדם. המטרה של היוזמה שלי היא להעניק טאבלטים למחלקות הקורונה על מנת שבני המשפחה של המאושפזים יוכלו לתקשר עם יקיריהם בהתאם להגבלות. יש מחסור בטאבלטים במחלקות הקורונה וזה יכול להקל על המאושפזים ובני המשפחה, וגם להפיג ולו במעט את הבדידות של חולי הקורונה בבתי החולים. יש היענות גבוהה לפרויקט. אשמח לקבל תרומות נוספות כדי לחזק את הקרבה ואת התמיכה בבן המשפחה החולה".
השתתפו בהכנת הידיעה: אסף גולן, עדי חשמונאי, יורי ילון, ירון דורון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו