בחודש האחרון של שנת 2020 הוכרזו ברוסיה הזוכים בפרסי "Big Book", הפרסים לספרי הפרוזה הטובים ביותר בשפה הרוסית. הפרס, שנוסד לפני 15 שנה, הוענק בעבר לסופרים רוסים נודעים דוגמת לודמילה אוליצקיה, ויקטור פלווין וולדימיר סורוקין. השנה, את הפרס הראשון קטף אלכסנדר איליצ'בסקי, ישראלי תושב ירושלים, ויקבל עבורו 3 מיליון רובל (כ־130 אלף שקל). איליצ'בסקי אולי אינו מוכר לקוראי העברית, אך ברוסיה יש לו מעמד של כוכב ספרותי, ובעשור האחרון ספריו הפכו בקביעות לרבי מכר במדינה. בתחילת העשור כבר זכה בפרס השני של "Big Book" על הרומן "הפרסי", והנה כעת עלה בידו לזנק אל המקום הראשון בזכות הרומן "השרטוט של ניוטון".
איליצ'בסקי נולד באזרבייג'אן הסובייטית בשנת 1970, למד פיזיקה באוניברסיטת מוסקבה, ובמהלך שנות ה־90 השתלם בתחום לימודיו זה בקליפורניה ובישראל. הוא מתגורר בישראל החל משנת 2013, ועובד כפיזיקאי במחלקה לרדיותרפיה בבית החולים הדסה עין כרם. לפחות בהקשר זה, תאריו האקדמיים בפיזיקה תיאורטית התגלו כמעשיים יותר עבור החברה הישראלית מעיסוקו כסופר.
"אני חייב לנהל אורח חיים ממושמע ביותר, כדי לייעד כל דקה פנויה לכתיבה", מודה איליצ'בסקי בשיחה עם "ישראל היום". "זה כלל לא פשוט, אבל כבר התרגלתי. אני כותב מגיל 20, ומאז פחות או יותר רכשתי מיומנות לחלק את הזמן ואת הכוחות. אחת הדרכים היא להקדים ללכת לישון ולהקדים קום, כדי להספיק לכתוב כמה עמודים לפני יום עבודה".
איליצ'בסקי פרסם עד כה יותר יותר מ־20 ספרים בסוגות שונות - רומנים, קובצי מסות, קובצי סיפורים קצרים וספרי שירה. הוא מוערך בחברה הרוסית כאינטלקטואל מעמיק, וההוקרה שזכה לה אינה מסתכמת בפרסי "Big Book". יצירותיו זיכו אותו בפרסים יוקרתיים נוספים (כולל פרס הבוקר הרוסי על הרומן "מאטיס"), וראו אור בתרגום לשפות אחרות. איך זה מתיישב עם אלמוניות כמעט מוחלטת בארץ?
"השאלה מדוע הקורא העברי אינו מכיר אותי מעניינת, אך חיפוש התשובה עליה נמשך יותר מדי זמן מכדי להישאר אקטואלי בשבילי", משיב איליצ'בסקי. "אני לא מעורב לחלוטין בסביבה הספרותית בישראל, אין לי זמן לטיפוח יחסי ציבור, אני בורח מקשרים חברתיים, ואת מספר המכרים שלי בעולם הספרות בישראל ניתן למנות באצבעות של כף יד אחת".
פיכחון של גיל 50
השילוב של קריירה מדעית עם יצירה ספרותית עשוי להיתפס כמשונה בחוגים שונים. לדידו של איליצ'בסקי, אין טבעי ממנו. ראשית, מכיוון שאילוצי הפרנסה של עולה חדש לא מכירים באופציה אחרת. ונוסף על כך, בית החולים הוא הרי מיקרוקוסמוס של חברה - אוצר בלתי נדלה עבור כל מעמיק מבט, וסופר בפרט. "עולם בית החולים הוא עולם מרתק, ואני גאה בזכות להיות חלק ממנו, הזכות לקדם את המדע, להביא מזור ולרפא", הוא מוסיף.
איליצ'בסקי מספר כיצד במאי סרטים תיעודיים פנה לאחרונה לכמה מפיקים ישראלים בהצעה להפיק סרט על הסופרים כותבי הרוסית בישראל. תגובתם היתה חד משמעית: אין שום צורך בסרט כזה, מכיוון שהסופרים אינם מוכרים לצופים הישראלים. "והרי התשובה הזאת היא בדיוק הסיבה לכך שאנו לא מוכרים", מתלוצץ איליצ'בסקי. הוא לא רואה פתרון למעגל הקסמים של היעדר ההכרה, ורק מעיר בצער שלא זיהה עניין מצד המו"לים הישראלים לתרגם את ספריו לעברית.
דווקא הקוראים של איליצ'בסקי ברוסיה מתרגלים לראות בו סופר ישראלי. עלילות שני הרומנים האחרונים שלו נטועות בישראל, וגם מקבץ הסיפורים הקצרים "מר סבא", שעתיד לצאת לאור במהלך שנת 2021, נוצר על בסיס החוויות שנאספו בזמן שהייתו כאן. "אני לא יכול לקבוע שכתיבתי מכוונת לקורא הלא ישראלי", הוא מסביר. "אני חי בישראל כבר שמונה שנים, וזאת תקופה ארוכה מספיק כדי שהיצירה הספרותית תשאב בהכרח מן המציאות הסובבת אותי. נותרת השאלה מדוע לקורא הרוסי מעניין לקרוא על מה שמתרחש בישראל".
זיהויו הישראלי מובלט ביתר שאת באתר האינטרנט הפופולרי של איליצ'בסקי, ilichevsky.com, ואינו משאיר שום מקום לספק. "אהבתי לירושלים גדולה מאוד", נכתב שם, "לא יודע בכמה גדולה יותר מאהבתי לתל אביב, שאותה אני ממש מעריץ. ועוד אני אוהב את הגולן, את הגליל, את חברון". לסיום, מופיעה באתר ההבטחה לא להפסיק את כתיבתו על ישראל.
עם זאת, לאיליצ'בסקי אין אשליות באשר לאפשרות לעבור לכתיבה בעברית. "בגיל 50, אני רואה את היכולות שלי באופן מפוכח, מה גם שבחברה פוליפונית, כמו החברה הישראלית, התרגום לא אמור להוות בעיה. חבל שבינתיים התרבות הישראלית אינה מתעניינת בנו מספיק כדי לקרוא אותנו".
אדישות מעבר לאנגלית
עולם פוליפוני מגוון, שאותו איליצ'בסקי מוצא בישראל, מאכלס אף את "השרטוט של ניוטון", הרומן שזיכה אותו בפרס. הגיבור של הספר הוא פיזיקאי שמתעמק בפתרון סוגיה מדעית ("בעיית החומר האפל") ובמקביל מחפש את אביו האובד, משורר הולל מוזר למדי, וכמובן גם את עצמו.
לחיפוש יימצאו יסודות מטפיזיים, והוא יוביל את הגיבור לשלושה מסעות בשלושה קצווי העולם: אל הכת המסתורית במדבר השחון של נבאדה, אל מעבדה סובייטית נטושה בין פסגות השלג של מרכז אסיה, ואל ירושלים, אהובת נפשו של איליצ'בסקי. לדבריו, זהו רומן על ההשלמה האפשרית בין המדע והאמונה, על הפילוסופיה, האתיקה והמיסטיקה, על דרכי העולם ועל מהות החיים. ובכל זאת, ירושלים עומדת במרכזו, מאפילה על הכל, כפי שפרטיה מאפילים על העיר.
גם עלילת הרומן הבא של איליצ'בסקי, שיתפרסם בהמשך השנה, תתרחש בישראל ובבירתה עיר הקודש. "בחרתי לקרוא לו 'איסלנדיה'", הוא מסביר, "אולם אין מדובר בארץ הגייזרים, אלא ברחוב ירושלמי שקט בעל השם הזה, בקרבת בית החולים הדסה. גיבור הרומן הוא אדם שלא משופע במשאבים כספיים, אך הוא זקוק לנוף שירחיב את הנפש שלו. אני ממקם את הגיבור ברחוב איסלנד, שממנו נשקף נוף מדהים של שכונת עין כרם".
אם לא די בכך, הרי שספריו בכל הסוגות מלאים במוטיבים שנלקחו מן ההיסטוריה והפילוסופיה היהודית. איליצ'בסקי מדגיש שמגיל 27 החל להתייחס בצורה מודעת ליהדותו. בגיל הזה החל לקרוא בתנ"ך, ללכת לבית כנסת, וללמוד מקורות יהודיים. "מאז ההשכלה היהודית שלי התגבשה, והתפיסה הציונית שלי התעמקה מאוד, בוודאי בשנים האחרונות, אחרי העלייה ארצה", הוא מסכם. "ככלל, הפילוסופיה היהודית ללא ספק מהווה כר תסיסה ומצע גידול לעולם המושגים שלי, להשקפת העולם ולראייתי הספרותית".
היצירה שלך מאוד נטועה בהוויה הישראלית, ולחלופין היא חסומה בפני הקהל הישראלי.
"מתברר שזה המצב. אני סבור שהתרבות הישראלית אינה יכולה להרשות לעצמה להתעלם מהיצירה הרוחשת ברוסית ובשפות אחרות. ההתעלמות הקיימת משקפת את הנרקיסיזם של התרבות הישראלית, אשר אדישה פחות או יותר למרבית מה שחורג מתחום האופקים שלה, במיוחד אם זה נעשה בשפה שאינה אנגלית".
אולי גם חוסר השייכות לקליקות פוליטיות נמצא בעוכריך?
"סדר היום האקטואלי של הפוליטיקה הישראלית אכן אינו קוסם לי, ואני רחוק מן הנטייה לקוטביות, שמאפיינת הן את התרבות הישראלית, והן את העולם הפוליטי. מדובר בתרומתי להיגיון הבריא: הרי צריך להיות מישהו במדינה הזאת שיישאר 'מעל המחלוקת', ויקרא לסולידריות ולפיוס בין היהודים".