כבר 25 שנה ששאנן סטריט עושה מוזיקה. רבע מאה שבו קיבע את מעמדו כאחד הכוחות החשובים ופורצי הדרך בהיפ הופ הישראלי, בעיקר בגלל הפעילות שלו עם להקת הדג נחש, אבל לא רק.
"אידיאלים", אלבום הסולו החדש (והשלישי במספר) שלו, הוא למעשה מסע בישראל המוזיקלית וסוג של "חיים שכאלה" לעצמו, רגע לפני יום הולדתו ה־50. הקטע הפותח "קום תקום" מורכב מנאום של מנחם בגין מ־1947, שעוסק בקריאה לפעולה ולעקרונות רוויזיוניסטיים - לחם חוקו של שאנן הבית"ריסט. הוא לא לגמרי עובד מוזיקלית, כדרכם של נאומים מולחנים, אבל משמש הצהרת כוונות לאלבום. ויש עוד הצהרות כוונות באלבום הזה, כמו החבירה לדודו טסה שהלחין את הקטע. למעשה מדובר באלבום עמוס שמות, אורחים, מחוות והשפעות.
"ואמרתי לעצב" היפה הוא שיר של מרים ילן־שטקליס שמתארחת בו ריף כהן. זה שיר שמזכיר את אלבום הסולו הראשון של שאנן, שם קונן על אחותו המנוחה. בשיר "חתול רחוב" מתארח ברי סחרוף. רוחה ולחנה של אהובה עוזרי ז"ל שורים על השיר "הטיח שנפל" האוריינטלי. ויש כאן גם את קרולינה, חברה ותיקה, שכתבה את השיר "על אגדות" המוצלח, ואת המוזיקאי הנצרתי ענאן קוסים ב"ערביאתי אלמכסורה", שכולו ראפ בערבית.
על הדרך סטריט מעלה מחשבות על התמודדות עם סימני הגיל ("מכיר כל סמטה פה, את כל הפינות, אבל מה לעזאזל אני עושה עם הזיכרונות?") לעיתים נראה שהוא תוהה כמה כוח עוד נותר לו כדי להילחם, אחרי כל כך הרבה שנים של מאבק ועמידה על עקרונות. "כהרגלי מיטיב לראות את הרצפה", הוא שר כמעט מובס ב"שוב". "מיטיב לראות את השברים שיום אחד יודבקו, מיטיב לראות את ההריסות שיום אחד ישוקמו".
"אידיאלים הם כמו כוכבים, נוצצים באפלה", הוא מצטט את המשורר והפעיל החברתי לנגסטון יוז בשיר הנושא, שבו מתארח אלרן דקל (פאנקנשטיין), בהפקה של קותימאן.
בין ים האורחים וההשראות נמצאים גם מיכאל כהן ודי.ג'יי מש שהלחינו, עיבדו והפיקו את "לא נדבק". זהו השיר היחיד באלבום שממש מזכיר את הדג נחש, וככזה הוא הכי מוצלח, כיפי ומרקיד. הוא גם מחדד את הבעיה של "אידיאלים": שאנן סטריט הקליט אלבום מגוון ומעניין - צלילית ותוכנית. אבל על הדרך, מרוב אורחים והשראות ובין כל המסרים, נשכח רעיון חשוב שהוא ניסח בעצמו: "אם הטוסיק יזוז לכם לפה ולשם, זה לא סתם, אלא גם כיף וגם מחוכם". משהו בכל עניין ה"כיף" כאן נעדר הפעם.