השנה של הכדורסל // יעקב מאיר
2020 היא שיאו של תהליך חיובי שנמשך כבר כמה שנים. למעשה, במהלך השנה האחרונה מיצב את עצמו הכדורסל הישראלי בצורה איתנה על מפת הכדורסל העולמי. גולת הכותרת היא כמובן בחירתם של דני אבדיה וים מדר בדראפט ה-NBA מאז הזכייה עם הנבחרת באליפות אירופה עד גיל 20 השניים לא ירדו מהכותרות, ובשנה האחרונה ההייפ סביבם הגיע לגבהים שלא הכרנו.
מדי שבוע נחתו בישראל בזה אחר זה סקאוטים מכל קבוצות הליגה הטובה בעולם, והשיא כמובן הגיע בחודש נובמבר, כשוושינגטון וויזארדס הפכה את אבדיה לישראלי הראשון בהיסטוריה שנבחר בעשירייה הראשונה. שעות ספורות אחריו ניפץ ים מדר את כל התחזיות המוקדמות ונבחר במקום ה־47 על ידי אחד מארגוני הספורט הגדולים, המעוטרים והטובים בעולם - בוסטון סלטיקס. ההצלחה של הצמד המוכשר הזה העלתה את השחקנים הישראלים על הרדאר ומאפשרת לצעירים רבים נוספים לחלום בגדול - תכונה שהיתה חסרה בשנים האחרונות.
אבל 2020 היא ממש לא רק אבדיה ומדר. במהלך השנה האחרונה החלה נבחרת ישראל הבוגרת לקטוף את פירות תהליך ההצערה ואת הצלחות נבחרת העתודה בשנים האחרונות, והבטיחה בצורה מרשימה את מקומה באליפות אירופה הבאה עם מאזן מושלם בקמפיין המוקדמות וניצחונות מרשימים על אלופת העולם ספרד (אז מה אם 'לה רוחה' הופיעה בסגל ב' או ג') ועל פולין (פעמיים), ששיחקה עם רוב הסגל שסיים במקום השמיני באליפות העולם האחרונה. באיגוד הכדורסל כבר חולמים על הגעה לשמונה האחרונות באליפות אירופה לראשונה מאז 2003.
כמו כן, אחרי שנים שבהן השחקן הישראלי לא היה "סחורה אטרקטיבית" בשוק השחקנים האירופי, יצאו בקיץ האחרון שבעה ישראלים - כולל מתאזרחים - לחו"ל, ותמיר בלאט חתם בקבוצת יורוליג, אלבה ברלין, שלפי הצהרתה בונה עליו גם לעונה הבאה.גם בגזרת המאמנים נחל הכדורסל הישראלי הצלחה יוקרתית, כשאורן עמיאל נבחר למאמן העונה בליגת האלופות בזכות הישגיו עם נימבורק הצ'כית שסומנה (יחד עם הפועל ירושלים) כפייבוריטית לזכייה במפעל - עד שנגיף הקורונה הופיע ושיבש את כל התוכניות.
לנו נותר לקוות ששנה זו תהיה רק הסיפתח לעשור טוב ומוצלח הרבה יותר מהעשור הקודם. והאמת? יש לנו סיבות טובות להיות אופטימיים.
סולומון, מנור סולומון // שי ארצי
אבי לוזון ראה הכל בכדורגל הישראלי. אבל את מה שהוא זיהה לפני יותר מעשור במשחקי הילדים של קבוצתו מכבי פ"ת - אוהדי הכדורגל בעולם זכו לראות השנה על הבמה הגדולה ביותר בעולם - ליגת האלופות. אנחנו כמובן מדברים על מנור סולומון, ששנת 2020 תיזכר לנצח כשנת הפריצה הגדולה שלו. לאט־לאט הופך הילד מכפ"ס, ממש לנגד עינינו, לסופרסטאר בקנה מידה בינלאומי.
קל מאוד להתאהב בסולומון. בזכות הצניעות והמשפחה הנהדרת שלו, ואפילו בזכות הדמעות שלו אחרי הפסדה של נבחרת בפנדלים לסקוטלנד. גם הדרך שבה הוא מתראיין לא פחות ממרשימה. והרגל? עוד נטויה. סולומון מזכיר להרבה אנשים את יוסי "הילד מדימונה" בניון, שהיה למודל לחיקוי עבורו ובהמשך גם הפך למנטור שלו.
סולומון ובניון באמת דומים, אבל לא רק בגלל הצניעות ושאר הדברים מסביב, אלא מפני שמדובר בגאוני כדורגל. נכון, מנור רק בן 21 שצריך לתת מעצמו 250 אחוז בכל אימון ובכל משחק כדי להגיע לרמות ולהצלחה שהיתה לבניון, אבל הוא בהחלט על המסלול הבטוח לשם. כמה שחקנים ישראלים הצליחו להבקיע ולנצח את ריאל מדריד בליגת האלופות? בניון וסולומון. כמה הצליחו לעשות את זה פעמיים באותה עונה? רק סולומון. הישראלי היחיד שכבש יותר שערים ממנו בצ'מפיונס הוא מספר 15 האגדי. בקצב הזה הוא יכבוש גם את הפסגה הזאת.
כשמסתכלים על השער שכבש אחרי מבצע אישי אדיר בחודש אוקטובר נגד ריאל מדריד או על גול הניצחון מול סקוטלנד אחרי שסבסב את קשר מנצ'סטר יונייטד סקוט מקטומיניי, מבינים שסולומון הוא שחקן של פעם בדור, בדיוק כמו שבניון או אייל ברקוביץ' היו. שחקן שנותן תקווה למדינה שלמה שנבחרת ישראל בהנהגתו תגיע בקרוב ליורו או למונדיאל.
ועכשיו, אחרי כמעט שלוש עונות בשחטאר דונייצק, נראה כי סולומון בשל למעבר לקבוצה גדולה יותר באירופה. סוכן העל פיני זהבי כבר מנסה לשדך אותו לכמה קבוצות בכירות באנגליה ובהן ווסטהאם, ארסנל וטוטנהאם. ההערכות בשוק מדברות על כך שהיהלום הישראלי יימכר בסכום שיא לכדורגלן ישראלי, שינוע בין 20 ל־40 מיליון יורו. תהיו בטוחים שזה יקרה אולי כבר בינואר, אולי בקיץ הבא. וזו תהיה עסקה היסטרית והיסטורית במונחים של הכדורגל הישראלי. אבל לא משנה כמה המעבר של סולומון יהיה גדול ויוקרתי, הקשר הצנוע ימשיך להישאר עם רגליים על הקרקע כדי להגשים את החלום הכי גדול שלו - לשחק בברצלונה.
הסכם שלום על המגרש // שי ארצי
כל כך הרבה דברים משוגעים קרו בישראל ב־2020. הבולטים שבהם היו הסכמי השלום שנחתמו עם כמה ממדינות ערב, ובהם גם זה עם איחוד האמירויות, שהביא איתו בשורת ענק לכדורגל הישראלי.
ברור שללא ההסכם המדובר לא היה ולו אחוז קטנטן ששייח' מוסלמי ירכוש 50 אחוזים מהשליטה בבית"ר ירושלים. אם משהו לא ישתבש מחר בוועדה להעברת הזכויות של ההתאחדות לכדורגל, או בגלל החלק הקטן של אוהדים שמתנגד לעסקה, הירושלמים יכולים לחלום ולפנטז על שנים של הצלחות בזכות הכסף הגדול שיגיע מהשייח' חמד בן חליפה.
הכסף הגדול הוא גולת הכותרת בעידן הנוכחי. השייח' מנסור בן זאיד אאל נהיאן הפך את מנצ'סטר סיטי למעצמת־על בזכות הונו. נאסר אל־חלאיפי עשה את זה בפריז סן ז'רמן. זו הסיבה שהקבוצות האלה הן היחידות שרוצות ובאמת יכולות לשים את ידן בקיץ על הכדורגלן מספר 1 בעולם - לאו מסי.
נכון, כוכבים בעלי שם עולמי לא באמת יגיעו בקרוב לליגת העל או לבית"ר ירושלים, אבל זו גם לא צריכה להיות המטרה. הכספים שיכולים להיכנס לכדורגל הישראלי מאיחוד האמירויות יכולים ללכת לדברים חשובים אחרים: שיפור המתקנים הגרועים, השקעה בנוער ובילדים, ועל הדרך גם להנחית כאן כמה זרים איכותיים יותר מכאלה של 100 אלף דולר שמוחלפים אחרי חצי עונה.
הראשון לזהות את הפוטנציאל הענק שבהסכמים האלה הוא יו"ר מינהלת הליגות ארז כלפון, שחתם במהירות על הסכם שיתוף פעולה עם המינהלת של איחוד האמירויות. זה פתח למינהלת דלתות וקשרים מול חברות ענק דוגמת איתיחאד איירווייז, ואיש לא יופתע אם אחת כזו תהפוך לנותנת החסות הראשית של הליגה. הצדדים כבר דנו בהקמת קרן הון־סיכון משותפת, במיזמים טכנולוגיים, ואתם יכולים לדמיין כמה כסף זה יכניס הכניס לכדורגל הישראלי.
גם ההתאחדות חתמה על הסכם שיתוף פעולה עם מקבילתה האמירותית, כשעל הפרק משחק ידידות בין הנבחרות הלאומיות. דיא סבע הפך לישראלי הראשון בליגת העל של האמירויות, ובעתיד יהיו עוד ועוד ישראלים שינהרו לשם. אפילו מכבי חיפה סיכמה על שיתוף פעולה עסקי וספורטיבי עם קבוצת אל־עין, מאבו דאבי. על הפרק: משחקי ידידות שמכונים "משחקי השלום". הימור: אלה לא יהיו שיתופי הפעולה האחרונים.
התקווה האולימפית // עדי רובינשטיין
החלטה מעניינת קיבלה היחידה לספורט הישגי של הוועד האולימפי - להחזיר את הספורטאים להתחרות באמצע עונת הקורונה. אליפויות אירופה השונות לא היו משופעות בכוכבים, ורוב המדינות שהבטיחו את מקומן במשחקים האולימפיים לא מתחרות ולא שולחות נציגים לתחרויות בשל הפחד שיידבקו בנגיף.
בישראל החליטו כן לשלוח את הצמרת שלנו, מתוך מחשבה שהוואקום הזה יכול לעלות את הביטחון, ליצור הרתעה מול מתמודדים אחרים בענפים השונים, ולהזרים את המערכת גם אם איש אינו יודע עדיין אם המשחקים האולימפיים בטוקיו 2020 יתקיימו או לאו.
ההחלטה הזו התבררה כנכונה ומוצלחת, ולא רק כדי לעלות את המורל הלאומי השפוף. אלא כי בכאוס הכללי ששורר בספורט האולימפי העולמי צריך לקבוע עובדות בשטח בייחוד כששום דבר לא באמת ברור.
קחו לדוגמה את הג'ודו. דחיית האולימפיאדה היתה רעה עבור הישראלים. שגיא מוקי נראה כמו מדליסט בטוח, ובשקט־שקט דיברו על מדליה נוספת שאפשר יהיה אולי "לגנוב". אחד השמות שהועלו הוא של פיטר פלצ'יק (עד 100 ק"ג). הדחייה הובילה לשני דברים מרכזיים: מוקי הפצוע לא מתמודד ומכין את עצמו למשחקים האולימפיים בקיץ, בעוד פלצ'יק ניצל את הבמה כדי לפרוץ בכל הכוח. מדליית הזהב באליפות אירופה העלתה אותו למקום הראשון בעולם ושלחה מסר ברור: הביאו אותי בחשבון בתרחישים שלכם לטוקיו. עבור פלצ'יק הפריצה היתה כפולה, מקצועית ותדמיתית: השתתפות בנינג'ה ישראל והפיכתו כרגע לתקווה הגדולה ביותר שלנו, לפחות עד שמוקי יחזור להיות מספר 1 בעולם בקטגוריה שלו.
הסיפור של ארטיום דולגופיאט בהתעמלות שונה, אבל דומה. הוא נפצע והתאושש, אבל נדמה היה שמדליה בטוקיו היא משימה קשה למדי. רק שאז הגיעה הקורונה, המשחקים נדחו, ובאליפות אירופה בטורקיה, רגע אחרי שסיים את תרגיל הזהב בקרקע, דולגופיאט הביט לרגלו כדי לוודא שמדובר רק בכאבים הרגילים ואין זכר לפציעה הישנה.
היעדרותם של הבכירים מהתחרות והשליטה היפנית בענף היו אמורות לצנן את ההתלהבות, אבל בפועל דולגופיאט הפך למועמד לזהב במשחקים האולימפיים, אף שייערכו ביפן. הדיבור היום בענף ברור: הישראלי חוזר עם מדליה מאחד משלושת הענפים הכי חשובים, השאלה רק באיזה צבע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו