לבנון: הארזים שרדו את השלהבת

החל מדצמבר 2010 חוו מדינות ערב רצף אירועים שנודע בשם "האביב הערבי". אירועים אלה התבררו כחורף אסלאמי קודר עם נפילתם של המשטרים הרודניים בתוניסיה, במצרים, בלוב ובתימן, ההפיכות האסלאמיות שהביאו לכאוס במדינות ערב, עליית דאעש והח'ליפות האסלאמית שהקים הארגון הרצחני בדרום עיראק ובמזרח סוריה, ואפילו מלחמת האזרחים המדממת ששיסעה את סוריה. כל אלה כמו עברו-חלפו בלבנון, זרעו בה הרס כמו סופת רוח קשה, אולם לא התעכבו בה די זמן כדי למוטט סופית את המדינה.

לבנון היא היחידה שנעדרת מאפייני מדינה ערבית קלאסית. ריבוי העדות והזרמים האתניים שבה הביא את ההנהגה והאזרחים להוכיח בכל עת את "ערביותה של לבנון". קשה לשכוח את הדמעות שהזיל ראש ממשלת לבנון לשעבר פואד סניורה במהלך מלחמת לבנון ביולי 2006. בעוד חיל האוויר הישראלי כתש את מעוז חיזבאללה, רובע הדאחייה בדרום ביירות, סניורה התחנן בבכי למנהיגי מדינות ערב - רובם יודחו כמה שנים לאחר מכן - שיתייצבו לפחות הצהרתית לצידה של לבנון. 

ואולי היעדר אותם מאפיינים קלאסיים של מדינה ערבית היה הסיבה לכך שהאביב הערבי - והחורף האסלאמי שבא בעקבותיו - פסחו על לבנון אך גררו את סוריה שכנתה, ומי ששלטה בלבנון שלטון צבאי עד אפריל 2005, לתוך מלחמת אזרחים מדממת. במערכה הזו השלטון הסורי טובח באזרחיו בנשק כימי, ומעצמות זרות כמו איראן, רוסיה, טורקיה וארגון הטרור השיעי-לבנוני חיזבאללה מכניעים את המורדים - תוך מלחמה אכזרית שגובה את חייהם של מאות אלפים וגורמת למיליוני פליטים - ומבטיחים למעשה את הישרדותו בשלטון של הרודן בשאר אסד.

כאמור, כבר ב-2005 אזרחי לבנון סילקו משטח המדינה את המשטר הצבאי הסורי שנכנס ללבנון לאחר פרוץ מלחמת האזרחים באמצע שנות ה-70. וזאת, באמצעות מחאה עממית נרחבת ולא חמושה. האם הלבנונים חזו את פני הבאות כאשר החלו במחאה העממית הלא חמושה נגד הכיבוש הסורי? לא בטוח. מחאה זו פרצה לאחר חיסול ראש הממשלה רפיק אל-חרירי, שהיה מתנגד גדול של המשטר הסורי וסימן עבור הלבנונים תקווה לעתיד טוב יותר.  

כמו כן, מאז שקיבלה את עצמאותה עם תום המנדט הצרפתי, לבנון נעדרה את דמות השליט הרודן. המשטר בה אמנם נקבע לפי מפתח עדתי-אתני שכבר אינו רלוונטי, והמערכות בזירה הפוליטית והציבורית לוקות בשחיתויות וכשלים שהביאו לפשיטת רגל כלכלית ואסונות כמו פיצוץ מחסן האמוניום החנקתי בנמל ביירות שהחריב כמעט חצי מהעיר וגרם לאלפי קורבנות, אולם יש בלבנון פרלמנט מתפקד ובחירות דמוקרטיות מעל 20 שנה.

בה בעת, התקשורת במדינה חופשית - בניגוד לכל מדינה ערבית אחרת - ואין צנזורה על האינטרנט. גם השפעתם של ארגונים אסלאמיים קיצוניים במדינה היא זניחה, מלבד חיזבאללה, הרואה עצמו כמגן העדה השיעית, אך גם לא פחות כארגון פטריוטי לבנוני שאף נוטל חלק במשחק הפוליטי הדמוקרטי במדינה ואינו כופה משטר הלכה איסלאמי על האזורים שאינם בשליטתו ולא מאוכלסים ברובם בבני העדה השיעית. עדה זו סבלה בעבר מאפליה קשה מצד הנוצרים והמוסלמים הסונים בלבנון, וכיום היא העדה החזקה והמלוכדת ביותר במדינה, על אף זכויות היתר שמהם נהנים בני העדות הנוצריות והסוניות מתוקף החוקה הלבנונית שהמפתח העדתי הוא בסיסה. 

מנגד, משבר המנהיגות בעדה הסונית מאז ההתנקשות ברפיק אל-חרירי; הקושי של בנו סעד אל-חרירי להיכנס לנעליו כראש ממשלת לבנון; וכן הסכסוכים והמאבקים המרים וגלי ההתנקשויות בתוך העדה הנוצרית המפולגת לשמונה זרמים שונים - המיטו מכה קשה על העדה המוסלמית-סונית והעדה הנוצרית בלבנון שאיבדו את רוב מוקדי הכוח וההשפעה במערכת הפוליטית הציבורית הלבנונית לטובת העדה השיעית ובעלי בריתה מאיראן ומטורקיה.

מעבר לכך, מספר הנוצרים בלבנון שבעבר היוו רוב ושלטו במדינה, צונח ברמות דרסטיות עד לכדי מצב של הגירה שלילית. בקרב הנוצרים קיים חשש כבד שהעדה נמצאת על סף איבוד הזכויות שמקנה להם החוקה הלבנונית, ומתרבים הדיווחים על הקמת מיליציות חמושות של עשרות אלפי נוצרים, בעיקר בכפרים בצפון לבנון. 

לבנון אמנם הצליחה לצלוח במינימום נזקים את אירועי האביב הערבי והכאוס של החורף האסלאמי שבא בעקבותיו, אולם מאורעות אלו שהשפיעו רבות ברמה הפוליטית על בעלות בריתה של לבנון, כמו מצרים וסעודיה, דחקו את ביירות מחוץ לסדר היום של אותן מדינות ערביות.

התרחקות מדינות ערב

בנוסף, ההשתלטות השיעית על לבנון וכניסתה של איראן למגרש הלבנוני כשחקן מרכזי באמצעות ארגון חיזבאללה על תשתיותיו בחברה הפנים-לבנונית, הביאו את סעודיה ומדינות המפרץ הפרסי העשירות להפסיק כמעט לאפס את התמיכה הכלכלית שהעניקו לממשלת לבנון - אשר סייעו בטיפול במאות אלפי הפליטים הסורים, רובם סונים, שנמלטו אל גבול מדינת הארזים מאימת הקרבות וזוועות המלחמה בסוריה - והקשו על הכלכלה הלבנונית הקורסת ממילא. 

לסיכום, ניתן לומר כי העובדה שלבנון נעדרת סממנים של מדינה ערבית קלאסית סייעה לה לצלוח את אירועי האביב הערבי ולשמור על לכידותה כמדינה ריבונית עצמאית חזקה ויציבה, הנהנית משלטון דמוקרטי, חופש ביטוי ותקשורת חופשית. מאידך, היותה של לבנון מדינה בעלת ריבוי עדתי-אתני נמצאת בעוכריה והמתח המתמיד בין העדות מכרסם בחוסנה הלאומי, החברתי והכלכלי של לבנון. לאחרונה התפתח - בעיקר בחוגים אקדמיים - דיון סביב הצורך בדמות "הלבנוני החדש", שיראה עצמו כפטריוט לבנוני ללא קשר לשיוך העדתי שממנו הגיע. האם זה יקרה לפני שלבנון תתפרק? עוד חזון למועד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו