שבעה חודשים לאחר שהוקמה, ממשלת האחדות של הליכוד וכחול לבן לא הצליחה להעביר תקציב, ומה שכבר היה ברור בימים האחרונים הפך הלילה (שלישי) בחצות לרשמי: ישראל הולכת לבחירות בפעם הרביעית בתוך שנתיים.
כזכור, בשני בערב סוכל הניסיון האחרון להציל את הכנסת ה-35 מפיזור, בעזרת חוק שידחה את המועד האחרון להעברת התקציב, לאחר שארבעה חברי קואליציה, שלושה ממפלגת כחול לבן – אסף זמיר, מיקי חיימוביץ' ורם שפע, וחברת הכנסת מיכל שיר מהליכוד (שמאז כבר הספיקה להודיע על תמיכתה במפלגתו של גדעון סער), הצביעו נגד החוק, והוא נפל ברוב של מתנגדים – 49 מול 47 תומכים.
אתמול בערב התייחס ראש הממשלה בנימין נתניהו למשבר והאשים את שר הביטחון ויו"ר כחול לבן בני גנץ, ואת שר המשפטים אבי ניסנקורן בפיזור הכנסת. "זה לא סוד, אני לא רציתי בחירות", אמר נתניהו, "הצבענו פעם אחר פעם נגד הבחירות, כולל אתמול בלילה, ולצערי גנץ חזר מהסיכומים בינינו והוא גורר את ישראל לבחירות בגלל מאבקים פנימיים. הוא גורר את ישראל לבחירות בגלל ההתעקשות להשאיר את ניסנקורן בתפקידו. אנחנו לא יכולים לתת לזה לקרות, זו החלטה שגויה של כחול לבן אבל אם הם כופים עלינו בחירות אני מבטיח לכם שאנחנו ננצח".
מפת המפלגות שיתמודדו בבחירות לכנסת ה-24 תהיה שונה מאוד מזו של הכנסת הנוכחית. כחול לבן קרסה למעשה, וקיים ספק אם תגיע לקלפי; גדעון סער עזב את הליכוד והקים מפלגה חדשה שנראית כגורם העיקרי שמאיים על המשך שלטונו של בנימין נתניהו; בין עפר שלח ליאיר לפיד עבר חתול שחור; ועל הספסל ממתינים שחקנים חדשים ובראשם הרמטכ"ל לשעבר איזנקוט וראש עיריית ת"א רון חולדאי. יתכן גם, שלראשונה בתולדות המדינה, מפלגת מפא"י בגלגוליה השונים לא תתמודד בבחירות.
רבים מהפרשנים הפוליטיים - כרגיל - כבר ממהרים להספיד את נתניהו, שאכן ניצב מול אתגר קשה במיוחד. אולם סקרי ערוצי הטלוויזיה שפורסמו אמש הראו כי הליכוד בראשותו עדיין מוביל על מפלגתו של סער בכעשרה מנדטים. גוש המתנגדים לנתניהו נהנה מיתרון קטן של 62 עד 64 מנדטים - אולם זאת בתנאי שמפלגות שונות מאוד בתפיסותיהן האידאולוגיות, כגון הרשימה המשותפת ומפלגתו של סער, יצליחו להרכיב ביחד ממשלה בראשות מועמד מוסכם.
כבר מתחילת דרכה של הממשלה היה ברור כי אמון בין שני מרכיביה העיקריים – כחול לבן והליכוד – אינו בנמצא, אך משבר הקורונה, שאז עוד היה בתחילתו, כפה על נתניהו וגנץ, לאחר שלוש מערכות בחירות נטולות הכרעה, להגיע להסכם שבו הוקמה הממשלה.
ממשלת האחדות הייתה יצור פוליטי מוזר מרגע בריאתו, והקמתה לוותה בהסכמים שנוסחו לפרטי פרטים, בשינוי חוק יסוד, ואף בהקמת תפקיד חדש, חידוש עולמי ישראלי – תפקיד ראש הממשלה החליפי. אך מהר מאוד ברור היה שלמרות ההסכמים ולמרות המילים היפות ביום השבעת הממשלה, מריבות תקופת הבחירות נמשכו – בתוך הממשלה.
בכחול לבן ניסו לקדם מינויים, למרות שלא הוקם המנגנון שהוסכם עליו בהסכם הקואליציוני, ובתגובה, בליכוד דחו את העברת התקציב. בחודש אוגוסט האחרון, המועד שבו היה אמור לעבור תקציב 2020, נמצאה פשרה שיזם חבר הכנסת צבי האוזר, ונתנה לכנסת ארכה עד היום. אך בחודש דצמבר עבר האוזר מגוש בני גנץ למפלגתו החדשה של סער, והפך מהמפשר לאחד מראשי המתנגדים לכל פשרה.
אירועי אתמול בערב ייצגו במידה רבה את התנהלות הממשלה ה-35 מאז הקמתה, אך נותרת השאלה, האם הכנסת ה-24, שתיבחר בעוד 91 ימים תצליח לסיים את המשבר הפוליטי בן השנתיים שבו ישראל נמצאת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו