עשור שלם נתתי את נשמתי למען בנותיי כדי שהבית הזה יצליח.
לפני שנישאתי הרגשתי בכל המגרעות שלו. הן היו כמו צלליות שם, אבל ניתן היה להריח את הריח. הוא היה נאה במיוחד, רומנטי מאוד, מעריץ את האדמה שאני דורכת עליה, רק שמדי פעם צצו הערות כמו "מטומטמת" ו"טיפשה".
שלא תטעו, אני אישה חזקה וחריפה. הגעתי ללא מעט הישגים מרשימים במיוחד בחיי, והיה ברור לי לאורך כל הדרך שזה לא בסדר. כשביקשתי ממנו שיפסיק כי זה לא נעים לי אז הוא הסביר שזה רק ברוח האווירה באותו הרגע ושהוא יעבוד על זה.
נישאנו כשהייתי בהריון בחודש שביעי בארה"ב, לא גרנו בישראל באותה התקופה. התגלגלנו לשם והשתקענו בעקבות עסקים שפרחו וכסף שהוביל אותנו להישאר. אבל מכאן התחיל תרחיש בלהות, ה"טיפשה" וה"מטומטמת" התעצמו, לא אלאה אתכם בסיפור הבלהות. קמתי וביקשתי גט. הוא סירב לתת לי.
שתבינו, הוא לא אדם רע, אצלו זה היה הטבעי והמוכר. אמא שלו בעצמה עגונה כבר 20 שנים מסיבות כלכליות וזה הוביל אותו לתחושה שלהעניש את אשתו בסרבנות גט זה לא כזה נורא. אמא שלו לא חיפשה להביא עוד ילדים אז היא ויתרה מראש על המאבק, אבל אני כן רציתי להמשיך בחיי וכן רציתי להקים משפחה.
היה ברור לי שאני חייבת גט ושממנו זה לא יבוא בקלות. מה שעמד לנגד עיניי היה דבר אחד: הבנות שלי! אני לא אתן לזה לעבור לדור ההמשך. אני לא אחנך אותן שאין להן ברירה ושהן יכולות להיות שבויות של אדם אחר בכלל לכל הבית הלא נכון הזה, זה נפסק כאן ועכשיו.
הגעתי לארץ ופתחתי תיק ברבנות. התייעצתי עם עורכי דין רבים שהסבירו לי עד כמה מורכב התיק שלי ולא בטוח שיצליחו להשיג לי גט. אמרו לי שהוא רוח רפאים באמריקה הענקית. הוא כבר בישר לכולם שאני יכולה לשכוח מהחיים שלי ושהוא לא ייתן לי גט וברבנות ידעו שאם הוא מסרב לתת לי גט והוא נמצא בחו"ל יש מעט מאד דברים שאני יכולה לעשות בשעה שלחץ של אמנת האג (הוא האשים אותי בחטיפת ילדים) במשך שנה שלמה נושף בעורפי.
נותרתי עגונה במשך שנתיים. זה לא נשמע דרמטי, נכון? סך הכל שנתיים, אבל אלה היו שנתיים שבכל בוקר קמתי בהן לידיעה שאני חפץ ואין תקווה. היו לנו עסקים מאוד מצליחים בארה"ב ועברנו פשיטת רגל. כאמור, אני אישה מאוד חזקה אבל בתקופה הזו, חוץ מלהיות אמא לבנותיי ולדאוג להזנה שלהן, בקושי תפקדתי.
אחרי שנתיים של תפילות לא הספקתי בכלל להגיע להליכים משפטיים, "קניתי" את הגט שלי בעשרת אלפים דולר. זה נשמע הזוי, אבל עבורי זו הייתה ההזדמנות היחידה לסגור את הדלת על מסכת הייסורים שעברתי בשנתיים הללו. הוא היה חייב כסף באופן די דחוף ואני הסכמתי לקנות את החופש שלי בסכום הזה ובכך נגמר הסיפור. אבל זה לא צריך להיות ככה. אישה, כמו כל אדם, זכאית לחופש בלי תנאים.
מהקשר ההרסני הזה זכיתי לדברים רבים בעיקר בשתי בנות נפלאות. הכרתי אנשים טובים לאורך הדרך, התוודעתי ל"מבוי סתום" שנתנו לי הרבה כוח ותקווה והתחלתי לכתוב. במשך כל התקופה הרעה הזו הכתיבה עזרה לי להרגיש חיה. פיתחתי לי מגזין וואטסאפ אישי שיש בו כבר למעלה מ-1,500 קוראים.
אני כותבת באופן מאוד צנוע את סיפורי בתקווה שאחלחל לאיזה לב של אמא או אבא שמדברים לא יפה זה לזה, שלא לדבר על מכים, ולהסביר להם מה זה יעשה לבחירות של הילדים שלהם בעתיד, אם הצלחתי אז את שלי עשיתי.
צריך לזכור, המעגל הזה לא נפסק. ילד לומד ממה שהוא רואה. כשאתה מענה את אשתך ומעגן אותה, כי נדמה לך שזה תקין, אתה מענה את האדם שמגדל את הילדים שלך, וחוץ מאשה שאתה חד משמעית רוצח! לא פחות מזה, אתה גם נותן דוגמא אישית שגויה לילדים.
הטור באדיבות ארגון "מבוי סתום" שמסייע למסורבות גט ועגונות, במסגרת קמפיין גיוס המונים חדש
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו