ג'רמי ווטליף, יזם ואיש תעשיית טלוויזיה בריטי, מודאג. הוא כבר ראה לא מעט ב־59 שנותיו, עשורים שלמים מהם בילה בכתיבה, הפקה ובימוי לגופי שידור כמו ה־BBC, CBS או דיסקברי. אבל תקופה כזו כפי שהעולם חווה עכשיו, הוא מתקשה לזכור. והוא לא מדבר על הקורונה - המשבר הזה עוד יחלוף (גם אם ישנה את העולם לנצח, ועוד על כך בהמשך). התהליכים שווטליף, יהודי גאה, מזהה ממקום מושבו באנגליה, מאיימים עליו ועלינו באופן ישיר.
"אני רואה את כל השטויות שמתפרסמות בכל מיני גופי תקשורת לגבי עזה וטרור. לישראל יש יחסי ציבור רעים מאוד בעולם", הוא אומר בשיחה ממשרדו הלונדוני. "יש עלייה חדה באנטישמיות ובאנטי־ציונות. קיים צורך ממשי עבורנו להציג תמונה חיובית של מי ומהו יהודי, להנגיש את התרבות שלנו ולהדגיש את הצדדים הטובים שבה".
נדמה שנושא "האנטישמיות בעלייה" כבר הפך לקלישאה. מפה רואים בעיקר הסכמי שלום.
"ישראלים לא יודעים את זה אולי, אבל הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה. יש עלייה של מקרי אנטישמיות באמריקה, ברחבי אירופה. בדרום אמריקה זה נוראי במיוחד, יהודים עדיין מגורשים ממדינות. למה שתצטרך להגר כדי להרגיש בטוח?"
כאילו הנגיף לא היה מספיק. אבל במקום שבו יש כאוס קיימת הזדמנות, ואכן ווטליף בהחלט זיהה כזו במצב הקיים. השילוב בין הצורך לשפר את תדמיתנו בעולם, השאיפה לאחד את יהודי התפוצות והרצון לספק בידור לאנושות שנסגרה בין קירות ביתה, הולידו במוחו את "Jewzy", שירות סטרימינג שכרגע זמין רק בארה"ב. פלטפורמת תוכן שהוא מכנה "סופרמרקט לכל דבר יהודי", תמורת 7.99 דולרים לחודש או מנוי שנתי בסך 59.99 דולר.
יקר מדי. מתוך הסדרה "פאודה" // צילום: באדיבות yes
אוהבים תוכניות בישול? ב"ג'וזי" יש כאלה, אבל בניחוחות שאתם כנראה מכירים מהבית. רוצים לצחוק? לפניכם בופה שמכיל את גדולי המצחיקנים היהודים, מקומדיות של אדם סנדלר, דרך מופע הסטנדאפ "יהודים זקנים מספרים בדיחות" ועד ספיישלים בכיכובו של שחר חסון. יש כאן אפילו מהדורת חדשות של ערוץ i24, דרמות בכיכובם של שחקנים כמו מיה פארו וג'סי אייזנברג, ואפילו סרטי אימה ישראליים כמו "מי מפחד מהזאב הרע". לא תוכן יהודי במובן הדתי של המילה, כמו כזה שעשו יהודים ובהשתתפותם. וזה עוד לפני שהגענו לקומדיה הפרוגרסיבית "Oy Vey! My Son Is Gay!".
מי מפחד מדת?
"אני לא חושב שאנשים מבינים כמה תוכן טוב מגיע מישראל", הוא אומר. "יש לנו אפשרות להעביר מסר חיובי על ישראל ועל הקהילה היהודית, לדאוג להבנה ברורה יותר של המתרחש בארץ, אבל יותר מכך - פשוט לבדר אנשים".
השאלה המתבקשת היא - למה שמנוי של נטפליקס יזדקק לשירות אחר? קומדיות של אדם סנדלר יש גם שם.
"נטפליקס היא נטפליקס, אנחנו לא מנסים להתחרות בה. אנחנו רוצים להיות הכי טובים באיתור אוצרות נסתרים. כן, יש לנו תוכן שקיים בחיפוש בנטפליקס. אבל יש אצלנו גם דברים נהדרים שלא הגיעו למסך הקטן. סרטים שאנשים פשוט לא יודעים על קיומם, ואצלנו לא צריך לנבור כדי להגיע אליהם. 'רבי ג'ייקובס' הוא סרט משנות ה־70, שעבור אירופאי יכול להיות הקומדיה היהודית הכי מצחיקה שיש, מקבילה לאופן שבו אנחנו תופסים את 'כנר על הגג'. הרבה אנשים פשוט אף פעם לא שמעו עליו. יש לנו גרסה מחודשת של 'נקמת הפטיש העברי' (סרט קאלט על אודות גיבור־על יהודי; ע"פ). טרנטינו הגדיר את 'מי מפחד מהזאב הרע' כסרט האימה הטוב של השנה".
אתם מוצר נישתי מאוד עם קהל ספציפי מאוד. אתה מדמיין קהל לא יהודי שירכוש אותו, כדי להבין תרבות שהוא לא חלק ממנה?
"לא, אני לא רוצה שינסו להבין. אני רוצה שייהנו, יצחקו ויתרגשו. זה תוכן לכל דבר, רק במקרה הוא יהודי. השם Jewzy כאילו רומז לכך, אבל אנחנו לא ערוץ יהודי. יש לנו גם תוכן לא יהודי. אנחנו עובדים על קומדיה של ערבים שמספרים בדיחות בסוריה ובלבנון. אנחנו לא טלוויזיה יהודית, אנחנו טלוויזיה שיש בה עניין ליהודים. בישראל קל להיות יהודי מגניב. אבל התוכנית שלנו היא להביא את יהודי התפוצות וישראל יחד באמצעות בידור. השירות שלנו לא מיועד רק ליהודים. יש כל כך הרבה אמריקנים שצריכים להבין יותר מה ומי הם יהודים, והם לא לגמרי יודעים".
מיהו יהודי היום באמת? מה עושה תוכן יהודי בלי שייצבע בגוונים דתיים?
"אני בטוח שאתה מכיר את האמרה 'במקום שבו יש שני יהודים יש שלוש דעות'. תוכן לא חייב להיות יהודי, הוא פשוט צריך להיות מעניין ליהודים. זה סובייקטיבי וקשה לחזות את זה, ויש לנו צוות שלם שאמון על כך ועובד מול ישראל או הוליווד. אלה דברים שנלמד ככל שנתקדם. אם נמצא שאנשים לא צופים בסרטי שואה אז נציע פחות מהם. תהיה לנו כמות מסוימת של תכנים דתיים, אבל זה לא הקטע שלנו. יש בהחלט מקום לתוכן מהסוג הזה, ואם זה מה שאתה רוצה, תבלה. אנחנו רוצים שהחוויה היהודית תהיה קולית, מרעננת וכיפית. כל זאת, תוך כדי שאנחנו מספקים גם את הקהל המבוגר והשמרני יותר".
לא רק פוליטיקלי קורקט. שרה סילברמן // צילום: חן גלילי, שילה הפקות
עידן רייכל כן, "פאודה" לא
כבר לא מעט שנים שווטליף בתעשיית התוכן. הפיק, כתב וביים יותר ממאה תוכניות, קליפים, פרסומות וסדרות מסע וטיולים.
בין לבין גם עבד עם תאגידים, בנקים, ארגוני צדקה ומחקר רפואי. הרעיון להקמת פלטפורמה שתשפר את תדמיתה של ישראל בעולם עלה במוחו כבר לפני 15 שנה. אז זה היה בדמות ערוץ ברודקאסט, אבל התנאים עוד לא הבשילו. העשור האחרון ראה שינויים קיצוניים באופן צריכת תרבות ובהרגלי הצפייה שלנו. בים של פלטפורמות סטרימינג שצצות כמו מוטציות אחרי פיצוץ גרעיני, בין הולו, אמזון פריים, פיקוק, דיסני+ ובין שירותים ממוקדי קהל ספציפי בטווח שבין ספורט תחרותי, היאבקות מבוימת ואנימה, ווטליף זיהה צורך. "לאחד את יהודי התפוצות תחת פלטפורמת סטרימינג", הוא מגדיר אותו. והוא לא היחיד שרוצה בכך.
בחודשים האחרונים עלו לאוויר עוד שני שירותים המתמחים בתכנים ישראליים ויהודיים: "IZZI" (helloisrael.tv) זמין החל מחודש מאי האחרון (לא בארץ), ומספק תוכן ישראלי או כזה העוסק בנעשה במחוזותינו, לצופים ברחבי העולם. השני, "ChiFlicks" (חיפליקס), הושק באוגוסט ומציע סרטים וסדרות טלוויזיה בעלות אוריינטציה יהודית (למשל סיטקום בסגנון "חברים", על צעירים יהודים וחוויות דייטינג בניו יורק). בעוד השירותים אינם זהים, מטרתם דומה למדי: הנגשה של תוכן ישראלי ויהודי.
מה שטוב לטרנטינו. צחי גראד ב"מי מפחד מהזאב הרע" // צילום: ירדן תבורי
"אני חושב שיש שוק מוגבל מאוד לתכנים ישראליים", אומר ג'רמי על התחרות שנוצרה לו. "אנחנו התחלנו את זה לפני כל האחרים. כל התהליך התחיל לפני שלוש וחצי שנים. למעשה, רציתי בכך כבר לפני עשור וחצי, אבל זה היה יקר ולא משתלם. מבחינתנו, אנחנו מנסים לאפשר את נקודת הכניסה הרחבה ביותר ליהדות. יש לנו מגוון רחב יותר, וזה חשוב. אני רואה בכך כמו הליכה ל־JCC (מרכז קהילתי יהודי). יש שם כל מיני סוגים של אוכל. את חלקו תאהב ואת חלקו לא, אבל יהיה שם מבחר אדיר. לאף אחד מהשירותים היהודיים האחרים אין את זה. יש לנו תוכנית דוקומנטרית בשם 'There are Jews There' ("יש שם יהודים") על יותר ממיליון יהודים שחיים בכפרים קטנים במרכז אמריקה, שלא שמעתם עליהם בחיים. הם מנהלים חיים יהודיים נפלאים, והתוכנית עוסקת באופן שבו הקהילות הללו שורדות. יש גם מהדורת חדשות. יש משהו לכל אחד".
בראיונות לתקשורת בחו"ל אמרת שבכל הנוגע לסיקור חדשותי אתם לא לוקחים צד. זה אפשרי בפלטפורמה עם אג'נדה כל כך ברורה?
"חלק מהנחת היסוד שלנו היא שאנחנו חיוביים כלפי היהודים ומדינת ישראל. זו בחירה אישית, יש לי 'משפוחה' בארץ, אני שם לעיתים קרובות. אז אני מבין את ישראל ואני יודע שיש טיעונים רבים סביבה, אבל העבודה שלנו היא להציג את הטוב שבה. אנחנו גאים במסורת אבל לא לוקחים צד. אם נראה שירגישו שאנחנו מציגים תכנים ימניים או שמאלניים מדי ננסה לאזן את זה, כי אנחנו רוצים להיות הוגנים. כמובן שאם ישראל עשתה משהו איום ונורא, אי אפשר להתעלם מכך. אבל אנחנו לא גוף שידור חדשותי. במקרה יש לנו חדשות".
אתם מתעניינים גם בסדרות ישראליות מאוד במהותן, כמו "פאודה" או "שעת נעילה"?
"אין לנו הרבה סדרות, כי יש בכך סיכון. אם אתה רוכש זכויות הקרנה לסדרה בת 12 פרקים והיא נכשלת אצלנו, המשמעות היא אובדן כסף שיכולנו להשקיע ב־12 סרטים. יש לנו מוזיקה מישראל. דוקו בשם 'מסע מוזיקלי' על עידן רייכל, סרט על נגן בס אפריקני שמגלה שורשים יהודיים. אנחנו רוצים להעביר הופעות חיות ומשחקים של מכבי. יש אירועים מדהימים בישראל, שאמריקה היהודית כרגע לא יכולה לצפות בהם".
יש במיזם שלך גם סיכון. כמו שזה נראה, אנחנו בדרך לצאת מהמשבר ואנשים צמאים לבידור מחוץ לבית.
"הם עדיין יחזרו הביתה בסוף היום. אני חושב שהתרגלנו להישאר בבית ולצפות בעולם מהטלוויזיה, לעשות הכל בזום. כן, יש בקולנוע את חוויית המסך הגדול ואתה הולך לשם כפעילות עם חברה שלך. אבל מעבר לזה כולם בבית. זה הרבה יותר קל וכולנו גם כך חטפנו מכה פיננסית. אנשים לא ישובו לבתי הקולנוע באותה הדרך שבה פקדו אותם לפני כן. אלה תהליכים שהתחילו כבר לפני שנים והקורונה פשוט האיצה. ולגבינו, היא אילצה אותנו להגביר את הנוכחות הדיגיטלית היהודית שלנו".
קשה שלא לשים לב שהלוגו שלכם מזכיר מאוד את זה של נטפליקס.
"אבל הוא גם דומה ללוגו של 'סינמסקופ', 'טכניקולור' ועוד כמה. הוא קולנועי ונותן את התחושה של מסך קולנוע גדול. ספגנו השראה מפלטפורמות כאלה, והאדום בלוגו נמצא כאן כי אנחנו רוצים להתבלט. הכל בעולם היהודי הוא כחול ולבן, ואנחנו רוצים להיתפס כמוזרים ומעניינים יותר. כמו יהודים".