לא שקופים: כ־800 אלף בני אדם בישראל מתמודדים עם מוגבלות תפקודית חמורה, כך עולה מנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לקראת היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות, שחל היום.
לפי הסקר החברתי (לשנת 2019) ל־14% מבני 20 ומעלה (כ־791 אלף איש) יש מוגבלות תפקודית חמורה, ללא פער בין גברים ונשים. שכיחות המוגבלות עולה עם הגיל. אדם עם מוגבלות תפקודית חמורה הוא מי שמתקשה קושי רב, או שכלל אינו יכול לעשות לפחות אחת מהפעולות האלה: לראות, לשמוע, ללכת או לעלות במדרגות, להתלבש או להתרחץ בכוחות עצמו.
למרבה הצער, נראה כי אוכלוסייה זאת עדיין מתקשה לפרוץ את החסמים שהחברה מציבה לה, וזה מתחיל כבר בתחום ההשכלה. כך, למשל, לכ־53% בני 64-25 עם מוגבלות אין תעודת בגרות, לעומת 26% מהאנשים ללא מוגבלות בגילים אלו. נוסף על כך, רק ל־18% מהאנשים עם מוגבלות יש תעודה אקדמית, לעומת 41% מהאנשים ללא מוגבלות.
ההשפעה על התעסוקה
ההשכלה משפיעה גם על התעסוקה וההכנסה. מהנתונים עולה כי רק 47% מהאנשים עם מוגבלות בני 64-25 מועסקים, לעומת 81% בקרב אנשים ללא מוגבלות, כאשר אנשים עם מוגבלות מתקשים למצוא עבודה בתחום לימודיהם. עבודתם של 59% מהמועסקים עם מוגבלות קשורה לתחום לימודיהם, לעומת 69% מהמועסקים ללא מוגבלות.
ובכלל, נראה ששוק התעסוקה וגם המחוקק צריכים לעבור כברת דרך עד למתן הזדמנויות ותנאים שווים. עובדים בהיקף משרה נמוך יותר ומשתכרים פחות - כ־44% מהם ציינו כי הם אינם מצליחים לכסות את ההוצאות החודשיות של משק הבית.
ואולי חשוב מכל איך אנו כחברה גורמים לאנשים עם מוגבלות להרגיש: אנשים עם מוגבלות חמורה חשים יותר בדידות, והם פחות מרוצים מהקשר עם בני משפחה וחברים. בקרב בני 64-20 דיווחו 15% מהאנשים עם מוגבלות כי הם חשים בדידות לעיתים קרובות, לעומת 4% בשאר האוכלוסייה.
שינוי לטובה
יש גם סיבות לתקווה: לפי סקר שנערך לרגל היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות עולה כי בתקופת הקורונה חל שינוי לטובה ביחס הציבור בישראל לאנשים עם מוגבלות וכי נרשמה ירידה בדעות הקדומות והרגשות השליליים כלפיהם.
מהסקר עולה כי בשנת 2020, שיעור הישראלים התופסים אנשים עם מוגבלות בצורה חיובית הוא הגבוה ביותר בחמש השנים האחרונות. לפי הממצאים, בשנה זו, 90% מהציבור רואה באנשים עם מוגבלות אנשים ידידותיים ו־73% רואים בהם בעלי יכולות. נוסף לכך, ב־2020 חלה ירידה בשיעור האנשים הסוברים כי אנשים עם מוגבלות מנצלים לרעה את הזכויות שניתנות להן על ידי המדינה.
במקביל נרשמה ירידה ברגשות השליליים של הציבור כלפי אנשים עם מוגבלות. בשנת 2020 נרשם השיעור הנמוך ביותר בחמש השנים האחרונות בקרב הישראלים שדיווחו על תחושות מבוכה, עצב ואף רחמים כלפי אנשים עם מוגבלות.
עוד נמצא כי ישנה נכונות גבוהה מצד ישראלים לסייע לאנשים עם מוגבלות בתקופת הקורונה. לפי הממצאים, 81% מהישראלים יצרו קשר עם שכן עם מוגבלות שידעו שזקוק לסיוע בתקופת הקורונה. נוסף לכך, בשנה זו שיעור הישראלים שהביעו נכונות לסייע בעצמם באופן כללי לאנשים עם מוגבלות עמד על 59%, נתון הגבוה ביותר בארבע השנים האחרונות.
נקודת אור נוספת היא מה שנראה כירידה באפליה, שכן כ־95% מהמשיבים לא הסכימו עם המלצות הוועדה הציבורית לתעדוף חולי קורונה, שמינה משרד הבריאות, ומתנגדים לתעדוף חולים ללא מוגבלות בחיבור למכונות הנשמה על פני חולי קורונה עם מוגבלות.
הסקר בקרב 3,065 איש נערך על ידי "מרכז אקורד - פסיכולוגיה חברתית לשינוי חברתי" באוניברסיטה העברית עבור הקרן המשפחתית ע"ש תד אריסון, קרן משפחת רודרמן, נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים וג'וינט ישראל. לדברי ג'ייסון אריסון, יו"ר הקרן המשפחתית ע"ש תד אריסון: "זוהי בשורה מעודדת בעיקר לנוכח הקשיים והחסמים שאנשים עם מוגבלות עדיין חווים ביום־יום. העלייה בחיוביות בציבור הכללי כלפי אנשים עם מוגבלות מלמדת כי המאבק לקידום זכויותיהם נושא פירות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו