מתי בפעם האחרונה היית באולפן?
"השבוע. אני עובדת על חומרים חדשים והסשן האחרון היה כיף. אני עפה על זה שאני עובדת עם אנשים חדשים, שיצאתי מהקופסה. עד עכשיו כתבתי לעצמי הכל. האולפן הוא בית, וזה כמו לחזור הביתה. בזמן הקורונה אני יותר באולפן, יש יותר זמן ליצור, וברוך השם, קורים לי מלא דברים. אני פורחת בקורונה".
מתי בפעם האחרונה התפללת?
"בשבת בבוקר, תפילת שחרית. איזה כיף זה להתפלל, הלוואי שהיה לי יותר זמן לזה. אני זוכה להתפלל באמת, כשהלב ממש נפתח, בהדלקת נרות שבת. כשהילדים שלי יוצאים מבית הכנסת ואני מדליקה נרות, אחרי שכל השבוע העמוס נגמר, הטלפון כבוי ואין אינטרנט או פייסבוק, ואני עומדת מול החיים שלי, מול הרצונות והכמיהות האמיתיות שלי. ברגע הזה יוצאת לי אנחה שרק השם יכול להבין, ושם התפילות שלי מגיעות מעומק הלב והן על הדברים החשובים באמת. על הילדים שלי, על אהבה ועל אהבת השם. אין הסחות דעת. השבוע שלי נורא־נורא עמוס, ובתפילה הזו אני מתמקדת בלומר תודה על מה שיש. בכל יום, כשאני כותבת הצהרת בריאות, אני כותבת 'הבן שלי ברוך השם בריא, נרקיס'. ובאמת זו הבנה עמוקה שהבן שלי בריא, ברוך השם. יש הרבה ציניות ושליליות באוויר, אנשים לא זוכרים לומר תודה על מה שנמצא, על מה שיש".
מתי בפעם האחרונה בכית?
"במוצאי שבת שעברה. חזרתי מהצפון, מהמדרשה שלי, אחרי שעשיתי שתי הופעות בצפון והייתי בשבת במדרשה שלי בצפת. בכיתי שם מהעומס בלב. היה לי עמוס וקשה עם הילדים, והתקשרתי לחברה ובכיתי לה. אני בוכה גם על הטוב וגם על מה שאני רוצה שיהיה טוב, ואני רוצה קשר יותר חם ואוהב עם הילדים שלי. אני נעדרת יותר מדי וזה קשה. גם בי וגם בהם עולה געגוע, הם צריכים אותי ואני אותם. כשהם לא איתי, הם עם סבא וסבתא, שגרים קרוב אלי, או עם אבא שלהם".
מתי בפעם האחרונה גלשת ברשתות החברתיות?
"היום, לפני שעה. אני מאוד אוהבת רשתות חברתיות, זו דרך לתקשר עם הקהל. היום, כשאין הופעות כמו שאנחנו רגילים, זו דרך לתקשר וכלי להעביר מסרים, לשווק את עצמך ולהביע דעה - ואנשים מתחברים.
"אני מביעה את דעתי גם כשזה דורש אומץ, ואחרי הפוסט שלי על 'קוביות' (נרקיס פרסמה באוגוסט פוסט שבו יצאה נגד ביטוי תרבות האונס במוזיקה הישראלית; ש"ז), שבו כתבתי 'בנות חמות כמו עוגיות? אתם רציניים? זה המסר הלוהט שלכם, סטטיק ובן־אל? אפשר לכתוב על אהבה ותשוקה מבלי להוזיל אותנו. תפסיקו להעלות תכנים על גבול הפורנו שמעבירים מסר דפוק לנערות שהן לא מספיקות איך שהן' - כולם כתבו לי 'אמרת את מה שלא העזנו להגיד', 'אני לא מעז לומר את זה, כל הכבוד לך'. זה חשוב לי כי קודם כל חשוב שסטטיק ובן־אל יחשבו הלאה על הטקסטים שלהם, ואני בטוחה שבפעם הבאה כל זמר יחשוב אלף פעם אם לשיר 'בנות חמות כמו עוגיות'. בסוף זה יצא לטובה, זה עורר אותנו כצרכנים של מוזיקה וכהורים לילדים, ומאז גם שדרנים לא מסכימים לשדר את השיר הזה".
מתי בפעם האחרונה דיברת עם הורייך?
"הבוקר. סיפרתי לאמא שלי, אביבית, שלשיר 'אם ננעלו', שכתבתי על הגירוש מגוש קטיף, עומדים להפיק קליפ מיוחד בשיתוף פעולה עם 'מורשת גוש קטיף'. זה שיר קטן באלבום, אני וגיטרה, והוא עשה רעש גדול. ממש לא בניתי עליו, הוא תפס תאוצה כי אני בת למפונים והייתי בגירוש. אמא שלי שמחה מאוד לשמוע שיהיה קליפ לשיר הזה ספציפית, זה מאוד מרגש אותה.
"הגירוש הוא פצע שלעולם לא יתרפא עד הסוף. יש דברים שמתרפאים, זה לא יתרפא אף פעם. אין פה סגירת מעגל או תקומה, למרות שההורים שלי בנו בית חדש ויפה והמשיכו הלאה. אבי, משה, היה חקלאי שגידל עגבניות, פלפלים ופטרוזיליה, אמא שלי היתה גננת, והיום היא מלווה אותי ואחראית להופעות שלי ואבא שלי קבלן. הם לא פסימיים במהות שלהם, אבל כשנראה צבע כתום או גוש קטיף או כשנשמע את השיר שלי - יהיו דמעות. זו טראומה שעברנו כעם וכמשפחה. כל השכנים כאן סביבנו היו מהגוש, כולם מנצר חזני. חלק התקדמו, חלק לא. יש לנו חבר מושב שנפטר אחרי הגירוש, מרוב עצב. יש לנו נוער שירד מהדרך, יש אנשים שנכנסו לקשיים כלכליים".
מתי בפעם האחרונה התחרטת על משהו שלבשת?
"השנה. הייתי בתוכנית של ירון אילן בערוץ 24 וקשרתי את המטפחת כמו שהייתי קושרת פעם. אחר כך ראיתי איך זה נראה ואמרתי 'לאאאא! לא הייתי צריכה לקשור ככה'. אני שמה דגש גדול מאוד על מי מלביש אותי, באילו בגדים, מה אני רוצה לשדר בהם. אני מחפשת את היוצא דופן, את הנראות המיוחדת, ומטפחות הן כבר אקססוריז וחלק מהאאוטפיט שלי. כל הסטיילינג, הנראות והאיפור חשובים לי. בת מלך צריכה להיראות כמו בת מלך".
מתי בפעם האחרונה חשבת על פוליטיקה?
"לפני שבוע. נדמה לי שהשרים, איך שהם נכנסים לתפקיד, המוח שלהם מסתובב. עד שהם נבחרים הם מבטיחים הבטחות בלי סוף ונדמה שהם רוצים להיות נבחרי הציבור, וכשהם מקבלים תיק - האוזניים נסתמות, הלב נאטם והעיניים נסגרות. אני מרגישה שההנהגה איבדה את הכיוון לגמרי ואני מאמינה שהישועה תבוא מהעם, שמתוכו יעלה קול שיבקש לראות את האמת ולא יהיה מוכן להתפשר.
"הוצאתי שיר על משה, מנהיג רוחני, ואנשים בהופעות עם דמעות ממנו. זה שיר שאני שרה עם מירי מסיקה, ואמרנו ששתי נשים ששרות על מנהיג זה טוב, וזה יצא בתקופה אקטואלית, כי הלוואי עלינו מנהיג שיגיד 'תמחק אותי מהספר, רק שלעם יהיה טוב'. מישהו שיסביר לנו איך עוברים את התקופה הזו, שיהיה מנהיג אמיתי שמוכן לוותר על כבוד ועל שררה, שיאמר 'אני לא חשוב - אתם העניין'. נדמה שיש אטימות מאוד מוזרה, ואצלנו אומרים שאולי זה רק המשיח, כי מי עוד יכול באמת להנהיג? נראה שהעם עייף, לא מאמין ולא שמח, וזה עצוב לי כזמרת וכיוצרת, כמי שיוצאת ערב־ערב ופוגשת אנשים. אני מנסה לחשוב על הצד החיובי, מתוך האנשים הקטנים תבוא הישועה".
מתי בפעם האחרונה שינית בעצמך משהו מהותי?
"כל הזמן. כמעט בכל טיפול משהו מהותי משתנה בי. אני עושה טיפולים רגשיים, ובחצי השנה האחרונה עבדתי על הרכות ועל הנשיות שלי. הייתי קצת בקונטרול, יותר אסופה, ולמדתי לפתוח את הלב. זו היתה העבודה, ואני עובדת כל הזמן. אני עושה טיפול עם יוכי סלר, חסידת גור ואמא לשישה ילדים. היא ההפך הגמור ממני, והיא המנטורית שלי. אני איתה כבר שבע שנים, הכרנו כשלמדתי הוראה בבית ספר באשדוד.
"היא יודעת מה זה העולם החילוני, היא אלופת השיווק הדיגיטלי וזו שדוחפת אותי הכי חזק, והכל כשהיא מחזיקה ביד אחת תינוקת, מניקה עוד אחת, מדברת עם הבן הגדול על שידוכים ואיתי בטלפון מדברת על ביונסה. היא מכירה את היכולות והעוצמות שלי והנחילה לי את הידיעה שהכל אפשרי.
"צריך הרבה אומץ לפגוש כאב ומקומות סגורים בנו, מקומות קשים ומקומות שלא נעים להיות בהם, אבל מי שבאמת רוצה לפרוץ מהקליפה ולהיות הדבר הגדול הזה, צריך לדעת שהוא צריך לעבור קושי וכאב, כי רק שם האוצרות. האבנים שאנשים אחרים העיפו עליך הופכות לאוצרות שלך. היום אני יודעת שהקושי היה בכלל מתנה".
מתי בפעם האחרונה כתבת שיר?
"לפני שבועיים. הבאתי לי פסנתר, ואני בכלל לא יודעת לנגן, אבל היה משהו שקרא לי לשבת על הפסנתר ביום ההוא, ובתוך שעה כתבתי והלחנתי שיר חדש. זה קרה בבת אחת. עוד אין לשיר הזה שם, אבל יהיה לו. הפסנתר בסלון הוא הגשמת חלום. הוא היה באולפן של מישהו שמכר אותו, ואחי הביא לי אותו. תמיד רציתי בית משלי עם פסנתר, וחלומות תמיד מתגשמים. זה הסלוגן שלי".
מתי בפעם האחרונה נזכרת ברגע מרגש מהילדות?
"השבוע. נזכרתי במסיבת חנוכה בגן באשקלון, כשהייתי בת 4 או 5 ורציתי להיות הכוכבת. יש תמונה שבה אני עם כתר של נר לחנוכה, והסתכלתי על התמונה הזו, על הילדה הזו שאני נפגשת איתה בטיפולים. משהו בי רצה שיראו וישמעו אותי, אבל אז לא ידעתי להביע את זה. ראיתי את הרצון להיות כשאת עוד לא.
"אני לא ראיתי את הכישרון שלי כמו שאחרים ראו - לא הייתי מודעת. הרגשתי שבכל מקום שאני נכנסת אליו אני מושכת תשומת לב, אבל לא ידעו איך לאכול אותי. ידעתי שמשהו בוער בי ולא ידעתי מהו, וזה התבטא בחיפוש. אז הייתי בהודו וחוויתי את הודו עד הסוף, ואת בית הספר למשחק עד הסוף, וגם את תל אביב עד הסוף, מתוך המקום שבוער בי. לא ידעתי מה זה וניסיתי לחפש ולהיות כל מיני דברים אחרים. חשבתי אז שאהיה זמרת באנגלית או חרדית בצפת, והבנתי שאני מלאת גוונים. אני נרקיס, זו אני.
"ברוך השם, התחלתי את החיים מחדש לפני שנתיים והיום אני מרגישה בריאה וחדשה ומאמינה שאפשר הכל. גם אהבה, גם קריירה וגם חו"ל. גם להיות גרושה, גם אישה דתייה ששרה מעורב וגם אם לבנים בתלמוד תורה. גם סוערת וגם רכה. אני בדרך לאהבה, לזוגיות ולחו"ל. אהבה או חו"ל? מה הבעיה? אני רוצה את שניהם, ושניהם יקרו".
מתי בפעם האחרונה בילית עם הילדים?
"בשבת האחרונה. עשינו שבת יחד, אכלנו יחד, שזה כיף גדול, דיברנו, שיחקנו על השטיח. נכנסתי להיריון ממש אחרי החתונה וזה תפס אותי לא מוכנה. היה לי קשה מאוד, ואני והתינוק היינו ממש על סף מוות. לאחר מכן הייתי צריכה זמן לחזור לעצמי. להיות אמא זה התפקיד המרכזי של החיים שלנו, וזה מאוד קשה ומאתגר. אני תמיד רוצה וחולמת להיות אמא טובה יותר, ולא תמיד מצליחה. אני רוצה להשאיר בילדים שלי חוויות ואמונות שהם יזכרו כשיגדלו. אני משתדלת להשריש בהם אמונות כמו 'אתה יכול להיות מה שאתה רוצה, שום דבר לא מגביל אותך', או 'אתם תהיו אנשים גדולים', שאלה משפטים שאני אומרת להם. אבל כמו כל אמא, אני גם צועקת עליהם לפעמים. הם נינג'ות אמיתיים".
מתי בפעם האחרונה בדקת את חשבון העו"ש שלך?
"הבוקר. אני כל הזמן בודקת, והבוקר הרמתי טלפון לבנקאי שלי ובדקתי מה המצב. בדברים האלה למדתי. פעם הייתי מפוזרת, אבל למדתי שאנשים מצליחים יודעים מה עושים עם הכסף שלהם. אני לומדת ממנטורים ב'טד', מאנשים גדולים, וגיליתי שאתה צריך לדעת בדיוק מה הכסף שלך עושה ולאן הוא הולך ולהיות מחושב. מאז אני ממש 'על זה' כל הזמן. אפשר לחיות ממוזיקה בישראל, חד־משמעית, ואני גם בעד לעשות עוד דברים מלבד מוזיקה".
מתי בפעם האחרונה אמרת "אני אוהבת אותך"?
"אני אומרת, אבל לגבר לא אמרתי הרבה זמן, לצערי. אשמח להגיד כשיגיע האחד. הייתי בטינדר לפני חודש למשך 12 שעות, ישר באו הצעות, אבל ראיתי שזה לא בשבילי. האינסטגרם הוא סוג של טינדר ומכירים ממנו המון. פונים אלי ישירות וזה מאוד מדליק, כי צריך הרבה אומץ. רק עכשיו קלטתי שאני לבד, כי אני מנהלת חיים אינטנסיביים מאוד ולא קולטת שאני עושה הכל לבד. רק לפני חצי שנה התחלתי להגיד שאני רוצה להינשא מחדש ורוצה עוד ילדים. אני רוצה ילדה, זה בטוח, ועכשיו אני באמת מחליטה לפנות לזה זמן - וזה יבוא, חד־משמעית. זה יבוא בקול תרועה גדולה".
מתי בפעם האחרונה הגשמת חלום?
"בכל שבוע. בכל פעם ששיר שלי מושמע ברדיו זו הגשמת חלום. הוצאתי אלבום שני וזה חלום. יש לי עוד חלומות, להרחיב את הקהל ולהיות ממש מיינסטרים רחב, ולעבוד בחו"ל. לעבוד עם מפיקים בחו"ל, לחזור לאנגלית - ואני עובדת על זה - ולהופיע בחו"ל, בלאס וגאס, בלוס אנג'לס. בא לי לפרוץ את גבולות ישראל ולהגיע הכי גבוה. בא לי כמו גל גדות. הכל יכול לקרות, ושום דבר לא נראה לי גדול או מוגזם מדי. אין חלום גדול מדי".
מתי בפעם הראשונה?
מתי בפעם הראשונה עבדת?
"בגיל 20, ישר אחרי הצבא, הייתי מאבטחת באולפנה לבנות. ישבתי עם אקדח בשער ופתרתי תשבצים. זה היה בגוש קטיף, והיום אני מרגישה שאין לילדה שהייתי שום מושג מה היא הולכת להיות, וגם אין לה שום מושג מה ערכה. הייתי רוצה לומר לה שתעריך את עצמה קצת יותר. אחר כך הייתי גם מנהלת ב'צומת ספרים' ומוכרת משקפי שמש ובגדי מעצבת בשינקין, אבל מכירות זה לא אני, ואחר כך הייתי מורה וגם גננת, ומאז זהו, רק זמרת".
נרקיס // בת 39, זמרת ויוצרת. תושבת באר גנים. גרושה ואם לשניים, אליה מאיר (10) ומוישי (6). ב־2017 יצא אלבומה הראשון, "בוא נדבר אמת". הופיעה ברחבי הארץ ושיתפה פעולה בדואטים עם מירי מסיקה, אסתר רדא, נצ'י נצ' ואברהם טל. כיום מופיעה באירועים פרטיים. הוציאה החודש את האלבום השני, "עולם חדש".
shirshirziv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו