הלחימה באתיופיה: על סף קריסה

העיירה חומרה שוכנת סמוך למשולש הגבולות בין אתיופיה, אריתריאה וסודאן, בצפונה של תיגראי, אחת המדינות המרכיבות את הפדרציה האתיופית. עד לפני קצת יותר משבועיים היתה חומרה עיירת גבול מנומנמת ונידחת. עבור תושביה של העיירה, הכל השתנה ברגעים ספורים. 

"בהתחלה שמענו קולות ירי מרחוק. ואז קווי הטלפון נותקו. אחריהם החשמל", מספר הדגמס גגרסי, תושב העיירה. "לאחר שראיתי כיצד אנשי מיליציה במדים יורים באזרחים, נמלטתי מהעיר וחציתי את הגבול. אינני יודע מה קרה למשפחה שלי, הם נשארו מאחור ואני דואג להם מאוד", סיפר הפליט במחנה פליטים מסודאן לכתב של ה"גרדיאן". 

גגרסי הוא אחד מיותר מ־27 אלף פליטים שחצו את הגבול בין אתיופיה לסודאן מאז החלה הלחימה לשחרור תיגראי בין צבא אתיופיה לאנשי החזית העממית, מפלגה פוליטית המחזיקה במיליציה עצומה של כמעט 250 אלף לוחמים. הקרבות, המלווים במעשי זוועה על רקע אתני, הם תוצאה של מבצע צבאי נרחב שעליו הכריז ראש ממשלת אתיופיה, אבי אחמד, שלטענתו נועד להשיב את החוק והסדר למחוז הצפוני של אתיופיה; ועל פי מתנגדיו נועד להכפיף את המחוז האוטונומי לרצונה של אדיס אבבה באופן לא חוקתי ואלים. 

למסתכל מהצד, הסיבה לפרץ האלימות הפתאומי בתיגראי והמהירות שבה זלגה האלימות גם לאריתריאה השכנה, שבירתה אסמרה נפגעה מטילים בליסטיים שירו התיגראים, נראית עלומה ומבלבלת. אתיופיה מורכבת מקבוצות אתניות רבות, אך שלוש המשמעותיות שבהן הן האורמו, שחבריה מונים 25 מיליון נפש ומתגוררים בעיקר במרכז ובדרום המדינה; אמהרה, המונה 19.9 מיליון בני אדם; והתיגראים, קבוצה זניחה בגודלה ביחס לשתיים האחרות, המונה בערך 5 מיליון בני אדם ומרוכזת בעיקר במחוז תיגראי בצפון המדינה. 

אך ההיסטוריה המורכבת של אתיופיה הציבה את התיגראים במרכז הבמה הפוליטית בעשורים האחרונים. בשנת 1991 השתתפו אנשי החזית העממית לשחרור תיגראי בהפלת השלטון המרקסיסטי והרודני של השליט מנגיסטו היילה מריאם, כשהובילו קואליציה של ארגוני התנגדות מכל רחבי אתיופיה. על אף היותם קבוצה קטנה יחסית, מספרם של הלוחמים התיגראים בקואליציה ששחררה את אתיופיה משלטונו של מנגיסטו היה גדול פי עשרה מזה של כל שאר הקבוצות.

בשל כוחה הצבאי של החזית העממית לשחרור תיגראי, לאחר שחרורה של אדיס אבבה היו אלו אנשי הארגון שזכו בעמדות מפתח במשטר החדש שהוקם. המבנה הפדרלי החדש של המדינה אפשר אוטונומיה נרחבת למחוז תיגראי, כולל שמירה על כוחה הצבאי של החזית העממית לשחרור תיגראי - במסגרת "יחידות מיוחדות" שהועמדו לשירות ממשלת המחוז. מומחים מעריכים כי כוח זה מונה קרוב לרבע מיליון חיילים ומחזיק בנשק כבד הכולל טילים נגד מטוסים וטנקים. 

ממשבר למלחמת אזרחים

המשטר החדש שעלה לשלטון קיבל לידיו אתיופיה מורעבת, מוכת מלחמת אזרחים ושסועה אתנית. השלטון הקומוניסטי של מנגיסטו ושותפיו הותיר אחריו משק נחשל. על אף אתגרים עצומים הצליחו מנהיגי אתיופיה בשנים שלאחר מלחמת האזרחים להצעיד את כלכלתה של המדינה קדימה ולשלוט, במידות שונות של הצלחה, במתיחות האתנית בתוך המדינה. 

חוק וסדר. אבי אחמד // צילום: רויטרס

בשנת 2018 עלה לשלטון במדינה אבי אחמד. אחמד שאף לחזק את הזהות הכלל־אתיופית על חשבונה של החלוקה האתנית במדינה. הוא הקים מפלגת גג חדשה בשם "מפלגת השגשוג". בחזית העממית לשחרור תיגראי ראו בהקמת המפלגה החדשה ניסיון להקטין את כוחם במנגנוני השלטון, וסירבו להצטרף למפלגה החדשה, בטענה כי מדובר בצעד לא חוקתי. 

המעבר של החזית העממית לשחרור תיגראי לאופוזיציה החמיר את היחסים בין שלטון הרוב של אחמד להנהגת המחוז, מתיחות שהחריפה במהלך השנתיים האחרונות. לפני כשבועיים, לאחר תקיפה של אנשי החזית העממית לשחרור תיגראי על מפקדת צבא אתיופיה במחוז, אחמד, שזכה בפרס נובל על הסכם השלום שחתם עם אריתריאה, החליט כי הגיע הזמן לפעולה צבאית נגד הארגון. 

טורים גדולים של משוריינים וכלי רכב של צבא אתיופיה נכנסו למחוז תיגראי, ולחימה עזה פרצה במוקדים שונים. מטוסי קרב של חיל האוויר האתיופי הפציצו את בירת מחוז תיגראי, מקלה. התיגראים טוענים כי לצד הצבא האתיופי נמצאים גם חיילים אריתריאים. באדיס אבבה מכחישים את הטענות. 

לצד הלחימה בין הכוחות הרשמיים, מגיעים דיווחים מטרידים על מעשי טבח. גורמים המזוהים עם החזית העממית התיגראית טוענים כי מיליציות של לוחמים בני אמהרה ביצעו שורה של מעשי טבח בצפון המחוז. מנגד, פליטים שהגיעו לסודאן סיפרו כי אנשי החזית העממית טבחו ב־500 פועלים בני אמהרה שהועסקו במחוז תיגראי. הארגון הכחיש אחריות למעשים.

בעוד הדיווחים על מעשי זוועה על רקע אתני מוסיפים לזרום, שני הצדדים מתבצרים בעמדותיהם. ביום שלישי הכריז ראש הממשלה אחמד כי הצבא יפתח ב"שלב האחרון" של המבצע הצבאי ובו כיבוש הערים הגדולות במחוז תיגראי. מנהיג החזית העממית לשחרור תיגראי, דברציון גברמיכאל, הבטיח כי אנשיו יילחמו עד הסוף וכי תיגראי תהיה "קבר לפולשים". 

"התנגשות אידיאולוגית"

מי שמכיר היטב את אתיופיה יודע להסביר כי העימות איננו רק עימות אתני. "יש פה בעצם התנגשות של שתי אידיאולוגיות שלטוניות", מסביר פסיל לגסה, מנהל ועורך ראשי של ערוץ 140, ערוץ ישראלי אתיופי. "מצד אחד, אבי אחמד שמאמין שטובת אתיופיה היא באיחוד. זו תובנה שהוא שואב מההיסטוריה של אתיופיה, ששגשגה תחת שלטון מרכזי חזק ונחלשה כשהתפצלה תחת שלטון של שרי צבא ומושלים מקומיים. יש לו תמיכה גדולה בקרב רוב האוכלוסייה.

"מצד שני, התיגראים, שהם מיעוט קטן במדינה, מעדיפים שלטון מרכזי חלש יחסית, ולהחזיק את רוב הכוח ברמת המחוז", הוא מסביר. לגסה מציין את תקיפת מטה הפיקוד של הצבא האתיופי ואומר: "אחמד החליט לעשות סדר. הוא נתן אולטימטום של 72 שעות למורדים להניח את נשקם ושלח את סגנו לאוגנדה ולקניה, לדאוג שהמדינות השכנות לא יתערבו בנעשה עד להשלמת המשימה". לגסה מוסיף: "אתיופיה היא מעצמה אזורית מבחינות רבות, היא בעלת ברית חשובה לארה"ב ולישראל, ואבי אחמד רוצה לשמור על התנופה הזו".

ואכן, יש לא מעט בדבריו של לגסה. אתיופיה הציגה בעשור האחרון צמיחה כלכלית אדירה שכללה בניית שדה תעופה מודרני וגדול באדיס אבבה, בניית מערך רכבת קלה בעיר, סלילת מאות כבישים ובניית סכר הידרואלקטרי עצום על הנילוס.

אך כעת מאיימת המלחמה לפגוע ביציבות שהפכה את אתיופיה למעצמה אזורית, ואף להוביל להתפרקות הפדרציה האתיופית. ובעוד פליטים ממשיכים להימלט מהלחימה המתעצמת, לעולם נותר רק להסתכל בדאגה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו