סוכנים הם אחד הנכסים הרגישים ביותר של ארגוני ביון. אותם מקורות אנושיים שמוסרים מידע מתוך הסביבה שבה הם חיים ופועלים, בחשאיות מוחלטת, שהיא קריטית כדי לשמור על ביטחונם. החשאיות הזאת נשמרת גם הרבה אחרי שמסתיימת הפעלתם, כדי לשמור על חייהם, או על השיטה ועל אמצעי ההפעלה. גם כאשר סוכן נחשף, נותרים פרטי הפעלתו נחלתם של מעטים בלבד, וכמעט לעולם אינם נחשפים ברבים.
בעולם המודיעין האנושי (יומינט, Human Intelligence), סוכנים לעולם אינם מופעלים בשמם. זהותם ידועה רק לבודדים, וגם הכינוי שהם מקבלים נשמר במעגל מצומצם של שותפי סוד. המידע על כל סוכן מוכנס לתיק אישי, שנשמר תחת אבטחה קיצונית. כלול בו כל המידע על הפעלתו מרגע שנוצר עימו קשר: כל הידיעות שהעביר, כל התדרוכים שקיבל, כל המגעים והפגישות שהתקיימו עימו, בדיקות שנערכו לו והערכת מפעיליו את אמינותו ואת איכות המידע שהעביר.
כשמסתיימת הפעלתו של הסוכן, מועבר התיק האישי שלו לארכיון של גוף המודיעין שהפעיל אותו, הרחק מהישג ידם של חטטנים למיניהם. הוא נקבר שם לנצח, אלא אם כן יש בו צורך מבצעי.
עכשיו, כמעט 20 שנה אחרי, אִפשר לנו אגף המודיעין לחשוף לראשונה תיק של סוכן שפעל בשירות יחידה 504. התיק של סוכן מספר 225524, שזכה מאוחר יותר לכינוי "מלכודת דבש". לכל סוכן ניתן כינוי, שמאפשר להפיץ את המידע שהוא מעביר בלי לחשוף את זהותו, שידועה רק לבודדים.
היום אפשר לחשוף כי שמו האמיתי של הסוכן היה חסן סעיד אחמד חסן אבו־שעירה. הוא התגורר עם משפחתו במחנה הפליטים אל־עזה שבבית לחם, גויס והופעל בידי סא"ל יהודה אדרי ז"ל במשך שבעה חודשים בתחילת האינתיפאדה השנייה, עד שהתהפך ורצח את מפעילו. המידע שמסר בפרק הזמן הזה הציל את חייהם של ישראלים רבים.
* * *
אדרי היה חריג בנוף המפעילים באמ"ן. הבן הרביעי במשפחה קשת יום של 12 ילדים, שעלתה ממרוקו והתגוררה בנתיבות. למד בבית ספר יסודי־דתי, ובצעירותו הרבה לצאת לטיולים ולבלות עם חברים בדיסקוטקים ובבתי הקולנוע שבעיירה הסמוכה שדרות. החל ללמוד בישיבה תיכונית, אבל חש חוסר מנוחה, וכעבור שנה עזב. בגיל 16, בלי לדעת מילה באנגלית, התאהב במוזיקה של פינק פלויד והחל לחלום בגדול. עזב את הבית, נסע לנמל חיפה וביקש עבודה בצי הסוחר.
במשך שלוש שנים עבד בחברות ספנות ישראליות. ניקה מטבחים, קרצף סיפונים, עבד קשה וראה עולם. כשחזר, התגייס ליחידה 504 כנהג. הוא התלווה לפגישות של מפעילים עם סוכנים, והתאהב בעבודה. בגיל 22 התחתן עם אנט, שאותה הכיר עוד בנערותו.
הוא למד ערבית בכוחות עצמו בזמנו החופשי והשלים בגרויות. "בעבודה שלו ביחידה הוא נתן בראש", מספר אלוף (מיל') יואב (פולי) מרדכי, מפקדו של אדרי ולימים דובר צה"ל ומתאם פעולות הממשלה בשטחים. "הנהג המרוקאי מנתיבות עשה לכולם בית ספר".
ביחידה הבינו שהוא מוכשר, והחליטו לקדם אותו לתפקיד קת"מ (קצין תפקידים מיוחדים), ובעברית - מפעיל. הוא נשלח לאזור רמאללה. "לכל מפעיל יש היתרונות שלו והייחוד שלו. ליהודה היתה יכולת בין־אישית נדירה, שעזרה לו מאוד לגייס ולהפעיל מקורות. הוא גם היה תכליתי מאוד, עם הבחנה ברורה בין עיקר לטפל, שהיא קריטית במקצוע הזה".
בגיל 30, כשהוא אב לשלושה (בהמשך נולדו לו עוד שלושה; י"ל), יצא אדרי לקורס קצינים בבה"ד 1, וסיים כחניך למופת. מאוחר יותר עשה קורס באנגלית, ובשנת 2000 סיים תואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת בר־אילן.
"כזה הוא היה, משקיע בטירוף בכל דבר", מספר בנו, רס"ן א', שהמשיך בדרכו ומשרת גם הוא כמפעיל סוכנים ביחידה 504. א' התגייס לצה"ל במארס 2000, רגע לפני נסיגת צה"ל מדרום לבנון, והוצב במרחב הצפוני של 504. כעבור שנה יצא לקורס קצינים.
שנתיים לאחר רצח אביו חלה א' בסרטן במוח. לאחר תקופה ארוכה של ניתוחים וטיפולים, חזר ליחידה. כעבור כמה שנים השתחרר, למד ראיית חשבון, אבל אהבתו להפעלת סוכנים החזירה אותו לפני חמש שנים ל־504 - הפעם לאזור יו"ש, שבו פעל אביו. זמן קצר אחר כך חזר גם הסרטן. א' טופל שוב, וניצח שוב, וחזר ליחידה.
"אבא היה אדם עם כבוד עצמי וגאווה אדירה", הוא מספר. "הוא גם היה אבא מסוכך ודאגן שתמיד היה זמין לנו, למרות העבודה מסביב לשעון. כמפעיל, אני מבין שהקשר שלו לסוכנים היה יוצא דופן. אחרי שהוא נרצח, סוכן פלשתיני בכיר שהוא הפעיל יצר קשר עם היחידה ואמר שהוא לא מוכן לעבוד איתנו יותר. עד כדי כך הוא היה אהוב ומוערך, אפילו על ידי הסוכנים הפלשתינים".
* * *
אל"מ ר', המפקד הנוכחי של 504, היה בתחילת דרכו ביחידה המש"ק האישי שהיה כפוף לאדרי. מעין עוזר שיש לכל מפעיל, שפועל לצידו ומסייע לו בעבודה. "ממנו למדתי את כל מה שאני יודע", אומר ר'. "הוא לימד אותי ערבית, נתן לי לכתוב דו"חות פגישה, ובעצם לימד אותי להיות מפעיל. אני לא מתקרב לליגה שלו בהפעלה - ביכולת הבין־אישית, בשפה, בהכרת השטח, בהבנת המנטליות הערבית. הוא היה מקצוען ברמות אחרות".
רס"ן ס' (36), היום קצינת מודיעין ביחידה, היתה נערה בת 16 כשהחלה האינתיפאדה השנייה. היא התגוררה אז בשכונת גילה בירושלים, שעמדה במוקד הלחימה: הבתים הקיצוניים של השכונה הותקפו כמעט מדי לילה בירי מהשכונה הסמוכה בית ג'אלה, בפאתי בית לחם. ס' זוכרת את הימים המתוחים ההם, ובעיקר את הלילות. את הפחד, הדאגה, החשש מהטרור.
לקראת הכתבה הזאת, הטיל עליה מפקד היחידה לעבור על התיק האישי של הסוכן הפלשתיני. להפתעתה, היא למדה שיש לה קשר עקיף לאדרי: נערה משכונת גילה שמצאה את עצמה לפתע מותקפת בירי, והמפעיל שהביא מודיעין ששמר על חייה.
* * *
לפני פרוץ האינתיפאדה עסק צה"ל באינטנסיביות בגיוס סוכנים ביו"ש, מתוך הבנה שמשהו עתיד לקרות, וכדאי להגיע מוכנים. ההחלטה הזאת, שקיבל ראש אמ"ן דאז, אלוף עמוס מלכא, לא עברה בשקט: השב"כ לא ראה אותה בעין יפה, ובין הארגונים נוצרה מתיחות גדולה, שהגיעה עד לעימותים בין ראשיהם ובין אנשי השטח.
"השב"כ לא ממש רצה לאפשר לנו לעבוד בזירה הפלשתינית", אומר פולי מרדכי, שהיה אז סגן אלוף ומפקד המרחב של 504 באזור ירושלים ויו"ש. "הם רצו לשמר את הבלעדיות שלהם בתחום. אבל הבנו שיש לנו בעיית נגישות למקורות, והחלטנו לסגור את הפער הזה. בנינו תוכנית שלמה של גיוס סוכנים, וכשהתחילה האינתיפאדה, היינו כבר במצב הרבה יותר טוב".
ועדיין, רבים מהסוכנים שגייסה ישראל הפסיקו לשתף פעולה מרגע שפרצה האינתיפאדה, והעדיפו להישאר נאמנים לרשות הפלשתינית ולארגוני הטרור שמהם באו. גם היעדר הנגישות לשטחי A, שמהם יצאו רוב הפיגועים, יצר חורים מודיעיניים וחייב אלתורים בניסיון לגייס סוכנים שישלימו את החסר.
"יהודה היה מאוד יצירתי בתחום הזה", אומר מרדכי. "היו לנו אז רכבים ישנים עם לוחיות זיהוי פלשתיניות, שהיינו משתמשים בהם. יהודה השתמש באחד הרכבים האלה כדי לביים תאונת דרכים עם מישהו שהוא רצה לגייס כסוכן. הוא הצליח, כמובן".
אדרי כבר היה אז מפעיל סוכנים בכיר בגזרת בית לחם, בעל דרגת סגן אלוף, שאותה קיבל כדרגה אישית לנוכח הצטיינותו. הירי לעבר גילה עמד בראש משימותיו: הוא הונחה לעשות הכל כדי להביא מודיעין שיאפשר לסכל אותו ולאתר את האחראים לו.
באחד הימים קיבל אדרי טלפון ממי שהיה אז רכז המיעוטים במחוז ירושלים של המשטרה. הוא סיפר לו על בחור פלשתיני שפנה אליו בטלפון, והעביר לו את השם והמספר. "אולי תצטרכו אותו", אמר הרכז.
אדרי צלצל למספר שקיבל וקבע פגישה עם הפלשתיני במתקן של 504 בשכונה במרכז ירושלים. מדובר במתקן שנחשב "שרוף", משום שנעשה בו כבר שימוש רב לפני כן, ולכן היה נוח לערוך בו פגישות גיוס עם מקורות חדשים, מבלי לחשוף מתקנים מסווגים יותר.
כאן גם נפתח תיק הסוכן. בשלב הזה, לסוכן עוד לא היה שם, רק מספר: 225524. הנוהג ביחידה 504 הוא שרק אחרי שסוכן מוכיח את עצמו ומגויס, וחולף זמן מאז תחילת הפעלתו, הוא זוכה גם לכינוי. אצל הסוכן החדש, שאדרי גייס חודשיים אחרי פרוץ האינתיפאדה, זה לקח זמן קצר יחסית. הוא זכה לכינוי "מלכודת דבש".
בשיחות ביניהם הם דיברו ערבית. את סיכומי הפגישות שמופיעים בתיק כתב אדרי בעצמו לאחר כל פגישה; הדיווחים המודיעיניים הם אלה שהעביר הסוכן.
22.11.2000, פגישת הגיוס
אבו־שעירה מציג את עצמו בפני אדרי: בן 31 וחצי, נשוי ואב לשלושה ילדים, אחד מהם סובל מבעיות ראייה. חבר בתנזים (ארגון השטח של הפתח, שהיה אחראי באותם ימים לחלק גדול מפעילות הטרור בגדה), ישב פעמיים בכלא הישראלי.
הוא מספר שהתייתם מאמו בגיל צעיר מאוד. אביו ואשתו השנייה של האב גידלו אותו ואת אחיו. הוא עזב את בית הספר אחרי הכיתה השישית לטובת עבודה ופרנסה. עבודתו הראשונה היתה כטייח עם קבלן יהודי, ש"התייחס אלי כמו אל בן". כיום עובד בבית אבות בשכונת גילה בירושלים, ולדבריו, החליט לעזוב את התנזים, מחשש שיפוטר מבית האבות בעקבות המצב הביטחוני.
"פגישת ההיכרות נועדה למפות מי האיש ולהבין עד כמה הוא מוכן לעבוד עבורנו", מסביר ר'. "פגישת גיוס כזאת נמשכת שעתיים־שלוש. המפעיל עושה בה מיפוי פסיכולוגי של היעד. הוא צריך להעריך את ערכיות המקור ולהבין מה המניעים שלו".
אדרי מציין בסיכום המפגש: "התרשמתי שלמקור יש עוד הרבה מידע שלא סיפר. מדובר באדם ברמה בינונית. גר באזור שנגיש לירי, היה בכלא, אבל לא נגיש לפח"ע. יוכל להיות סייר: להסתובב באזור הפעילות ולדווח. אבל אם הוא לא יהיה נגיש ליעדים, יופסק בו הטיפול" (כלומר, הוא לא יופעל יותר; י"ל).
מייד לאחר הפגישה מוסר אדרי לאבו־שעירה את מספר הטלפון שלו. הפלשתיני גם מקבל תדרוך ביטחוני איך להתנהג ואיך לדווח, כדי שלא ייחשף.
זמן קצר אחר כך מתחילים הדיווחים להגיע. בהתחלה לקוניים, אבל ככל שחולף הזמן הם הופכים ליותר ויותר אינטימיים. כל דיווח כזה מועבר מיידית לגורמים בשטח, והעתק שלו מופיע גם בתיק הסוכן: תאריך, המידע המדווח, ולמי הוא הועבר.
"למדנו מזה שהוא מתפתח לאן שקיווינו", אומר פולי מרדכי, שהיה אז מפקד המרחב ופיקד על אדרי. "הדיווחים שלו התבררו כבינגו. היה ברור שיש לנו מישהו רציני ביד".
אדרי ממשיך בקשר טלפוני אינטנסיבי עם אבו־שעירה, לעתים בשיחות ארוכות עד לשעות הקטנות של הלילה. הפלשתיני מעדכן אותו כי זומן לפגישה בתנזים, וביחידה מחליטים לזמנו לפגישה נוספת עם אדרי, במתקן אחר של 504 בירושלים, כדי להדק את הקשר איתו.
15.3.2001, הפגישה השנייה
אבו־שעירה מדבר עם אדרי על בנו הקטן, שצריך לעבור ניתוח בעין. אדרי מדגיש בפניו כי הוא חייב לשמור על ביטחונו האישי, משום שהוא צפוי להתקרב לגורמי הכוח בתנזים. בסיום הפגישה מציע לו אדרי כסף, לראשונה: 200 דינרים ירדניים (היום, קרוב ל־1,000 שקל).
"הכסף הוא כלי בהפעלה", מסביר ר'. "הוא מייצר מחויבות. אבל אנחנו משתדלים לעשות את זה ברכות. לא להציע את הכסף כתשלום, אלא ללכת מסביב - הוצאות נסיעה, אש"ל, החזרים. שיבין שהוא עובד אצלנו".
אבו־שעירה מסרב לקבל את הכסף. הוא מסביר לאדרי שאינו מסייע לישראל עבור תשלום, אלא כדי לשפר את מצבו ואת מצבם של הפלשתינים. גם הפעם אדרי מתרשם שהוא מסתיר לא מעט פרטים, אבל נמנע מללחוץ עליו, כדי לא לאבדו.
ימים אחדים אחרי הפגישה השנייה, אדרי שוב מצלצל לאבו־שעירה ומזמין אותו לפגישה נוספת. הסוכן אומר לו כי אינו יכול להפסיד הרבה ימי עבודה, נקבעת איתו פגישה ברכב.
"פגישה במתקן נמשכת בדרך כלל שעות, ופגישות ברכב הן קצרות יותר", אומר ר'. "אנחנו קובעים אותן כשדברים קורים וצריך משהו מהר, כאן ועכשיו, או כשיש צורך בפגישה חטופה בלבד".
לפני הפגישה מתקבלת הערכה טובה על הסוכן גם מהשב"כ. "הם אמרו לנו שהדיווחים שהוא מעביר מאוד מדויקים", מספר מרדכי. "ברור לנו שמדובר במקור שכדאי להשקיע בו".
23.3.01, הפגישה השלישית
אדרי נפגש עם אבו־שעירה ברכב. לפגישה מצטרף מאבטח, על פי הנהלים. הסוכן מספר כי הוא אמור לארח בביתו את ריאד אלעמור, מראשי התנזים בבית לחם. אלעמור הוא יעד מרכזי של השב"כ ושל צה"ל בתקופה הזאת - האחראי הישיר לכל פיגועי הירי בגזרה, וגם לירי אל שכונת גילה בירושלים.
אדרי שוב מציע לסוכן תשלום, והוא שוב מסרב. במקום זה, נותן לו אדרי כרטיס נטען לטלפון הסלולרי. זה נועד להקשות על התנזים לחשוף אותו, אבל גם מספק סוג של תמורה חומרית, שמהדקת את הקשר בין השניים.
בימים הבאים מעביר אבו־שעירה לא מעט דיווחים, אבל אז הוא מנתק קשר לשבועיים. רק ב־18 באפריל הוא יוצר שוב קשר עם אדרי ומספר לו על חוליה של ארבעה אנשי תנזים, שמבצעת פיגועי ירי מאזור מלון פרדייז בבית לחם ומהחניון הסמוך למלון. לדבריו, "הירי מבוצע מהקצה הדרום־מערבי, ולאחר תגובת צה"ל עוברים הפעילים לקצה הנגדי של החניון ומסתתרים שם עד שהאש נפסקת. הפעילים חמושים ברובי אם־16. המצב הכספי אצלם בכי רע. הם מתקשים לגייס כסף עבור תחמושת".
אדרי מסכם את הדיווח: "הסוכן הלין גם על מצבו הכספי הדחוק". כמו תמיד, הוא מציין שמדובר ב"חומר רגיש שאין לעשות בו שימוש ללא אישור", ומוסיף את שמו בתחתית העמוד: יהודה א.
19.4.01, הפגישה הרביעית
אדרי פוגש את אבו־שעירה במתקן של יחידה 504. הוא שואל אותו למה נעלם לשבועיים, והסוכן משיב שהיה בקרבת פעילי תנזים ונאלץ לנתק קשר כדי לשמור על ביטחונו האישי.
אדרי מבין שאבו־שעירה מתחיל להתקרב לפעילי התנזים האחראים לפיגועים, אבל יודע שהוא לא ממושמע. ההיעלמות שלו לשבועיים חשודה בעיניו. למרות ערכיותו הרבה, מציין אדרי בדו"ח הסיכום: "מחויבותו ההפעלתית מוטלת בספק".
הסוכן מסרב גם הפעם לקבל כסף, אבל מקבל מאדרי מתנה משמעותית: אישור כניסה לישראל, לאחר שהאישור הקודם שהיה לו בוטל בגלל האינתיפאדה. אדרי מצליח להעביר אותו בפגישה הזאת ל"זמן אמת": לא עוד מידע בדיעבד על אירועים שכבר קרו, אלא התראה מראש מי עתיד לירות והיכן, כדי שניתן יהיה לסכל פיגועים. הדגש העיקרי, הוא מבהיר, צריך להיות על ריאד אלעמור - שמתנהל כבר כמו מבוקש, תוך הקפדה קיצונית על מידור ועל אבטחה.
זמן קצר אחרי הפגישה מדווח הסוכן שאלעמור צפוי להגיע ב־1 ביוני מבית לחם לחברון לצורך ניתוח. ב־15 במאי נקבעו לו בדיקות בבית החולים לקראת הניתוח. הדיווח מסווג ברמה הגבוהה ביותר - "סגול טאבו".
"לכל דיווח יש סיווג בצבע", מסביר מרדכי. "היה ברור לנו שמדובר במידע רגיש מאוד, שאם ייחשף, הוא עלול לשרוף את הסוכן. לכן נקבע הסיווג החריג הזה, שמגביל מאוד את מספר האנשים שיכולים להיות שותפים לו".
המידע מועבר מייד לשב"כ, כדי לשקול את מעצרו של אלעמור. בתום התייעצויות בין צה"ל לשב"כ מתקבלת החלטה לא לפעול, מחשש שהסוכן יישרף אם הפלשתינים יבצעו חקירה פנימית על זהות המדליף.
"זאת דילמה שמלווה כל הפעלה של סוכן - עד כמה כדאי לסכן אותו", אומר מרדכי. "החלטנו להימנע מהפעולה, כי קיווינו שהוא יספק לנו מידע יותר משמעותי בעתיד, ואולי נגיע באמצעותו לבכירים יותר".
3.5.01, הפגישה החמישית
אדרי שוב נפגש עם אבו־שעירה ברכב, לאחר שהסוכן אומר כי לא יוכל להפסיד עוד יום עבודה. אחרי לחץ של אדרי, הסוכן מפתיע אותו ומספר שהוא נשוי לשתי נשים. הוא טוען כי אינו אוהב את אשתו השנייה, וכי הוכרח להינשא לה משום שהיא קרובת משפחתו. אדרי מבין שתחושותיו על הסתרת מידע היו מדויקות.
בסיום הפגישה מסכים הסוכן, לראשונה, לקבל כסף. אדרי נותן לו 200 דינר במזומן ומבקש ממנו לחתום על קבלה שמעידה כי קיבל את הכסף.
"החתימה על הקבלה לא נעשית כי אנחנו לא מאמינים לאנשים שלנו, אלא כדי לעגן עוד יותר את המחויבות של הסוכן", מוסיף ר'. סיבה נוספת להחתמה על הקבלה דווקא קשורה למפעילים: עד כמה רחוק הם יהיו מוכנים ללכת בהפעלת הסוכן שלהם.
"כשקת"מ חוזר מפעילות, זאת בדרך כלל השאלה הראשונה ששואלים אותו אצלנו - חתם או לא חתם?" מחייך מרדכי. מדובר בתחרות פנימית בין המפעילים ביחידה, שילוב של אומץ ללכת עד הסוף מול הסוכן, ויכולת מקצועית לשכנע אותו לחתום.
אחרי הפגישה כותב אדרי שהפרדוקס מתחדד אצלו: מצד אחד, המידע איכותי ומדויק מאוד; מצד שני, ברור לו שהסוכן לא מחויב ומסתיר מידע רב. "יהודה הריח פה משהו", אומר ר'.
אדרי קובע פגישה נוספת עם אבו־שעירה ב־6 במאי. לבקשת הסוכן, המועד נדחה בכמה ימים.
10.5.01, הפגישה השישית
אדרי נפגש עם הסוכן במתקן של יחידה 504, למשך כמה שעות. בפגישה משתתפים גם נציג השב"כ ומפקד המתקן (שהיה גם מפקדו הישיר של אדרי).
אבו־שעירה מגיע עייף וחסר מנוחה. הוא מספר לאדרי כי בנו איבד עין כתוצאה ממחלת העיניים הנדירה שממנה הוא סובל, והוא חושש שיאבד את העין השנייה. אדרי מציע לו סיוע, אבל אומר לו שהוא מרגיש כי אינו מספר הכל. הסוכן נשבע: "מעכשיו לא אסתיר ממך דבר".
כהוכחה לנאמנותו הוא מספר שקיבל טלפון חדש מהתנזים (הארגון נהג אז להשתמש בטלפונים שמספריהם לא היו מוכרים, כאמצעי תקשורת מוצפן). לדבריו, הוטל עליו להגיע לשטחים שמהם אמורים להתבצע פיגועי ירי ו"לנקות" אותם - לוודא שאין בהם חיילים או אמצעים שעלולים להביא לחשיפת היורים.
עוד הוא מספר כי מונה להיות חבר בחוליית האבטחה הצמודה של ריאד אלעמור, וכי הוא מקבל את ההנחיות ישירות מעאטף עבייאת, מפקד התנזים בבית לחם והמבוקש מספר 1 בגזרה. הוא מוסיף כי השתתף בעצמו בכמה פיגועי ירי, ואדרי מבין שמעורבותו בתנזים עמוקה מכפי שסיפר עד כה. עבורו זו הוכחה נוספת שהסוכן מסתיר ממנו מידע.
לאחר הפגישה הזאת מעלה אדרי את רמת הסיכון של הסוכן ל"גבוהה" - כלומר, מסוכן מאוד לביטחונם של הישראלים שנפגשים איתו. זו רמת הסיכון הרביעית בין חמש רמות, המשמשות לאפיון סוכנים: עצמית, נמוכה, בינונית, גבוהה וחריגה. מידת הסיכון נקבעת על פי הערכות המפעילים, ולעיתים גם בסיוע בדיקת מהימנות ובדיקת פוליגרף, שנערכות בשיתוף עם השב"כ.
סוכן בדרגת סיכון עצמית יכול לפגוש את המפעיל שלו ללא צורך באבטחת המפעיל. מרמת סיכון בינונית ומעלה כבר נדרשת נוכחות של מאבטחים. רמת האבטחה וההקפדה משתנות בהתאם לסיכון הנשקף מהסוכן. לכל רמה נתפרת חבילת אבטחה מתאימה.
בסיום הפגישה מציע אדרי כסף לאבו־שעירה, אך זה מסרב. "זאת היתה שגיאה טקטית של יהודה", אומר מרדכי. "ההצעה לסוכן לקחת כסף בנוכחות זרים היתה משפילה עבורו".
לאחר הפגישה מתחיל הסוכן להעביר דיווחים יוצאי דופן באיכותם, ובתדירות גבוהה. הוא מדווח על תכנונים של פיגועי ירי בציר המנהרות ובקבר רחל, ועל ירי שמתוכנן אל שכונת גילה. הדיווחים מועברים לשב"כ ולקצין המודיעין של החטיבה המרחבית, וממנו לכוחות בשטח. צה"ל והשב"כ מסכלים את הפיגועים המתוכננים, אם על ידי מעצרים מוקדמים ואם באמצעות הצבת כוחות במקום שממנו הם אמורים להתבצע.
"הגענו לכזאת רמה של דיווחים, שיכולנו להגיד לתושבי גילה מתי להסתגר ומתי אפשר לצאת", אומר מרדכי. אל"מ' ר מוסיף: "זה איקוולייזר מאוד עדין, לדעת איך להשתמש במידע שאתה מקבל מסוכן. מצד אחד, להציל חיי אדם, ומצד שני, להסוות מפני האויב את העובדה שידעת מראש מה הוא מתכנן, כדי לא לשרוף את הסוכן".
באותה תקופה מפעיל אדרי עוד עשרה מקורות נוספים, כולם מדווחים באינטנסיביות גבוהה. אבל אבו־שעירה הוא חריג: הדיווחים שלו הם בעלי ערכיות גבוהה במיוחד. אדרי משוחח איתו מדי לילה, לרוב במשך שעות ארוכות.
"היינו ישנים אז בסלון, עם מפות על הברכיים", מספר מרדכי. "כל כמה דקות היה מצלצל הטלפון, וסוכן אחר היה מדווח. היינו פותחים את המפה, רואים במה מדובר, ומדווחים הלאה. זו היתה תקופה מטורפת, עם מבול הפיגועים של האינתיפאדה השנייה".
16.5.01, הפגישה השביעית
אדרי פוגש את אבו־שעירה ברכב, לזמן קצר יחסית. הוא ממטיר לעברו שאלות חשדניות ומבהיר כי אינו מאמין לו. הסוכן משיב כי אינו מבין מה הבעיה, ולראיה - המידע שהעביר עדכני ומהימן.
אדרי מתבסס על תחושותיו. הוא מבין שמשהו לא בסדר. בסיום הפגישה הוא מוסר לאבו־שעירה 300 דינר, אבל חוזר על החשד שהוא לא מספר לו הכל. הסוכן מבקש להחזיר מחצית מהסכום, אבל אדרי מסרב. אבו־שעירה מתחייב כי מעתה ישתף פעולה באופן מלא.
בנו של אדרי, א', זוכר שיחת טלפון לילית בין אביו לבין הסוכן, שהיה עד לה. "אבא ביקש ממנו לקבל מספר טלפון של מישהו, והוא הסכים למסור רק חלק מהמספר", הוא אומר. "כשהסתיימה השיחה, אבא אמר לי: 'הוא שקרן בן שקרן'".
"היינו בדילמה", אומר פולי מרדכי. "מצד אחד, לא רצינו להפסיד את ההפעלה ואת הסוכן. מצד שני, לא יכולנו לבטוח בו, כי היה ברור שהוא לא מספר הכל. יהודה, שהיה אשף באחד־על־אחד, היה מאוד חשדן כלפיו. למרות שכל גורמי המודיעין היו בשמיים בגלל המידע שהוא סיפק, משהו הריח לו רע".
בעקבות הפגישה הזאת, בניסיון להוכיח שהוא עומד בהתחייבותו, מעביר אבו־שעירה מאסה של מודיעין. בין היתר, הוא מדווח בזמן אמת על פעיל תנזים שמחזיק טיל נ"ט ומתכנן לבצע ירי. הירי מסוכל.
בדיווח אחר הוא מספר על עסקת אמל"ח מתוכננת, שבמסגרתה אמור ערבי ישראלי מרהט להעביר רימוני יד לפעיל תנזים. הוא מספר כי התנזים הקצה לטובת העסקה 1,500 דינר, ומוסר את שמותיהם של המעורבים בעסקה ואת המקום והמועד שבהם אמור האמל"ח לעבור לידיהם של ריאד אלעמור ועאטף עבייאת. המידע הזה מוגדר כדחוף ורגיש מאוד: עסקת אמל"ח כזאת מחייבת טיפול מיידי, בגלל החשש מפיגועים שיתבצעו בעקבותיה. אדרי מזעיק את אבו־שעירה לפגישה מיידית, ברכב, כדי לוודא איתו את הפרטים ולנסות להוציא עוד מידע.
7.6.01, הפגישה השמינית
גם הפגישה הזאת מתקיימת בשטח. אדרי מגיע מלווה ברכב נוסף שבו מאבטחים, לנוכח הערכת הסיכון הגבוהה הנשקפת מהסוכן. הוא מתודרך על ידי השב"כ.
במהלך הפגישה מטיח אדרי באבו־שעירה שהוא שקרן, משום שהוא מסרב לחשוף בפניו את כל המידע שהוא יודע. הסוכן שב ומצביע על המידע המדויק שהוא מעביר, אבל אדרי ממשיך לחשוד. לאחר הפגישה הוא מעביר לשב"כ את תשובותיו של הסוכן. אנשי השב"כ מבקשים לפגוש את הסוכן כדי לתחקר אותו. ביחידה 504 מחליטים לנצל את ההזדמנות ולערוך לסוכן, במקביל, בדיקות מהימנות ופוליגרף. אדרי מעדכן את הסוכן על כך שתיערך לו בדיקה.
14.6.01, הפגישה התשיעית
באותו יום יוצאים כל אנשי 504 ביו"ש ליום עיון ביד ושם. אדרי לא משתתף, משום שהוא אמור לפגוש את הסוכן ולקחת אותו לבדיקת הפוליגרף במתקן השב"כ.
בגלל הסיכון הגבוה מחליטים מפקדיו, באופן חריג, לצרף אליו שני מאבטחים. אחד מהם, אסי, יושב לצידו ברכב הטרנזיט הצהוב. השני, יונתן, יושב בספסל האחורי.
אדרי ממתין לאבו־שעירה בשולי כביש ירושלים־בית לחם. הסוכן מגיח ממטע הזיתים הסמוך וניגש לחלון של אסי.
"למה באת עם שני מאבטחים?" הוא מטיח באדרי. "אתה לא מאמין לי?"
אדרי משיב שכן, אבל הסוכן הכועס שב ואומר לו: "אתה לא מאמין לי", ומתרחק מהמקום. אדרי מצלצל אליו כדי לפייס אותו. "מבחינתו לא היה סיכוי שהוא חוזר למתקן בלי להביא איתו את הסוכן לבדיקה, כמו שנקבע", אומר מרדכי.
אחרי כמה דקות מצליח אדרי לשכנע את אבו־שעירה לחזור אל הרכב ולהצטרף אליהם לפגישה שנקבעה. הסוכן חוזר, ושוב אומר לאדרי: "אתה לא מאמין לי". הוא מכניס את היד לכיס, מוציא חופן של תרמילים וזורק אותם לתוך הרכב. "הבאתי לך תרמילים שירו אתמול, ולמרות זאת אתה לא מאמין לי", הוא אומר.
שנייה אחר כך הוא מכניס את ידו השנייה לכיס האחר של מכנסיו, שולף ממנו אקדח - ויורה חמישה כדורים.
אדרי נפגע מכדור בליבו ומת במקום. אסי, המאבטח, נפצע באורח בינוני.
אבו־שעירה פותח בריצה לעבר מטע הזיתים. יונתן, המאבטח שיושב מאחור, יוצא מהרכב ומתחיל לרדוף אחריו. הוא מתקרב אליו, יורה בו והורג אותו.
רק אז מתפנה יונתן לחזור לרכב כדי לטפל בשני הפצועים ולהזעיק סיוע. הוא מתקשר לאדי, מפקדו הישיר של יהודה אדרי, שנמצא ביד ושם. אדי מצלצל לפולי מרדכי, מפקד המרחב, ואומר לו: "ירו ביהודה". מרדכי יוצא מייד למקום האירוע.
הדיווח על הפיגוע מגיע גם אל קצין המודיעין של החטיבה המרחבית בבית לחם, בלי שמות הנפגעים. כמנהגו, הוא מתקשר מייד אל אדרי, כדי לברר את הפרטים. מי שעונה לו הוא יונתן, המאבטח. "יהודה נורה", הוא אומר.
א', בנו של אדרי, נמצא באותה עת בעיצומו של קורס הקצינים בבה"ד 1. הוא רואה את מפקדיו מתקרבים אליו ומשוכנע כי באו לבשר לו שהודח מהקורס.
"כשהם סיפרו לי מה קרה, לא האמנתי", הוא אומר. "מבחינתנו, אבא היה בלתי פגיע".
* * *
בחקירה שנערכה לאחר הרצח התברר כי זמן קצר לפני הפגישה האחרונה, חשפו הפלשתינים את אבו־שעירה. אין מידע מדויק מתי זה קרה, אבל ברור שבכירי התנזים, עאטף עבייאת ועוזרו, ג'מאל נווארה, שוחחו איתו וכנראה איימו לחסל את בני משפחתו אם לא יפעל. הם אף אימנו אותו בירי באקדח. את האקדח עצמו נתנו לו רק סמוך מאוד למועד החיסול.
מבחינת התנזים, רצח אדרי היה הצלחה כבירה, אחת המשמעותיות של הארגון בתקופת האינתיפאדה השנייה. בישראל לא עברו על הדברים לסדר היום. עאטף עבייאת חוסל ב־18 באוקטובר 2001 בתקיפה של מסוקי קרב סמוך לבית לחם; ישראל הבהירה כי חוסל בגלל שתכנן פיגועים, אבל אין ספק שמעורבותו ברצח אדרי סייעה בקבלת ההחלטה. ריאד אלעמור נעצר ונשפט על מעורבות ברצח של תשעה ישראלים ושלושה משתפי פעולה פלשתינים. הוא נידון ל־11 מאסרי עולם, שאותם הוא מרצה עד היום בכלא הישראלי.
אדרי עצמו והיחידה קיבלו צל"ש מראש אמ"ן על הפעלת הסוכן ועל הפיגועים שמנעו. בעקבות הרצח, שינתה יחידה 504 את שיטות ההפעלה והכללים לגבי מגע עם סוכנים. יחידת הלוחמים של היחידה, שמאבטחת את המפעילים ומתלווה לכל מפגש עם סוכן, תוגברה והתמקצעה. ננקטו עוד הרבה אמצעי זהירות והגנה, כדי להבטיח שמפעילי הסוכנים יקבלו הגנה מרבית.
בשכונת גילה, שאדרי הציל את חייהם של רבים מתושביה, הוקמה לאחר מותו גינה ציבורית בשם "גן יהודה". על אבן הזיכרון שהוצבה בה נכתב: "לזכרו של סא"ל יהודה אדרי ז"ל, אשר הגן בגופו על תושבי שכונת גילה ונפל בעת מילוי תפקידו".
אל"מ ר': "504 צריכה לרוץ מהר יותר ולדעת להשתנות כל הזמן"
יחידה 504 הוקמה ב־1949, והיא אחראית להפעלת סוכנים ולחקירת שבויים. בעבר היתה היחידה בנויה על פי מרחבים גיאוגרפיים (צפון, מרכז ודרום), אך כיום היא בנויה נושאית: לצד גיוס סוכנים והפעלתם בצורה הפרונטלית הקלאסית, היחידה עוסקת גם בהפעלת יומינט בסייבר. יש בה גם לוחמים, שמתלווים למבצעי ההפעלה ואחראים לאבטחה, לתצפיות, ועוד.
"כל ארגוני היומינט בעולם מתמודדים כיום עם אותן בעיות של הפעלה בעידן הסייבר", אומר מפקד היחידה בשנתיים וחצי האחרונות, אל"מ ר'. "התשובה דינמית, ומשתנה כל הזמן, כי אם נישאר במקום בעולם הזה ולא נשתנה, בעצם נלך אחורה. לכן, 504 צריכה לרוץ מהר יותר ולדעת להשתנות כל הזמן בתנועה.
"בעבר, עולם היומינט היה הרבה יותר ברור. פעלנו מול מדינות, והיעד המרכזי היה לגייס קצינים מהצבאות הסדירים שנלחמו בנו, בעיקר מצרים וסוריה. השינויים שעבר האזור מאז הם לונה פארק עבור עולם היומינט, כי אנחנו פורחים במציאות של כאוס. איפה שיש מתחים, שסעים, איומים - זאת ההזדמנות עבורנו.
"קח את סוריה, למשל. יש שם נוכחות אמריקנית ורוסית ואירופית, יש את דאעש וחיזבאללה, יש מתח בין הסונים לשיעים. כל הדינמיות הזאת היא עבורנו הזדמנות גדולה מאוד".
ר' התגייס ל־504 כחייל בשנות ה־90. הוא היה המש"ק האישי שכפוף ליהודה אדרי, וב־2001 הפך בעצמו למפעיל סוכנים (קת"מ). הוא נשוי ואב לשלושה, ומתגורר בקיבוץ במרכז הארץ. בקיץ הבא יסיים את תפקידו וימונה לנספח צה"ל בחו"ל.
עיקר הפעילות של 504 מתבצעת מול הזירה הצפונית (חיזבאללה וסוריה) ומול הזירה הפלשתינית (יו"ש ועזה). ר' מעיד שהיחסים של היחידה עם השב"כ והמוסד, שמפעילים גם הם סוכנים בגזרות האלה, "טובים מתמיד, כולל שיתוף במשימות והשאלת כוח אדם מארגון לארגון".
אחד השינויים המרכזיים שעברה היחידה בשנים האחרונות הוא כניסתו של הממד הטכנולוגי־רשתי. "בעבר, היכולת האובייקטיבית לדבר עם אנשים ברחבי העולם, היתה הרבה יותר מוגבלת. למשל, לא יכולת לדבר מתי שרצית עם סוכן מהצד השני.
"היום אפשר לדבר עם כל מי שרוצים, איפה שרוצים ומתי שרוצים. כולם מחוברים לטכנולוגיה, וזה פותח לנו אינסוף הזדמנויות. השילוב של שני התחומים האלה - טכנולוגיה והפעלת סוכנים - הוא היתרון הגדול של היומינט ב־2020.
"הפרקטיקה הישנה של הפעלת סוכנים קלאסית, פרונטלית, לא תיעלם לעולם. אבל העצמנו מאוד את הפעילות באמצעות הסייבר. בעולם הטכנולוגי אפשר להגיע לכל אחד, להשתמש באיזו כסות שרוצים ולנסות לשכנע אותו לפעול. זה מאפשר פעולה הרבה יותר מהירה, ובמאסות יותר גדולות, וזה גם חוסך לא מעט זמן, משאבים וסיכונים".