אילו היתה השנה האחרונה דמות ספרותית היא לבטח היתה בארטלבי הלבלר. כמו הפקיד הסרבן מספרו של הרמן מלוויל, גם השנה הזו משיבה לכל מי שמנסה להניע אותה לפעולה כלשהי - "הייתי מעדיפה שלא".
מלוויל פרסם את "בארטלבי" בכתב עת אמריקני בשנת 1853, ועד היום הוא נחשב לאחד הסיפורים הקצרים החשובים והאהובים ביותר, ומהווה סמל להתנגדות סבילה אך יעילה, המתרחשת בוול־סטריט על רקע צמיחת הקפיטליזם האמריקני. בארטלבי מוכר היטב לקורא העברי; כעת מצטרף למדף הספרים תרגום לשני סיפורים קצרים של מלוויל שנכתבו באותה התקופה. אחד מהם, "קוקוריקו", התפרסם ממש במקביל לפרסומו של "בארטלבי" בכתב־עת מתחרה, וניצב בקוטב הפוך מהאווירה האפרורית של חיי הפקיד הסביל.
גיבור "קוקוריקו" מחפש מזור לכאביו ולכאבי העולם. הוא מציג את תלאות חייו כמראה לתלאות תבל - כמו מהפכות אביב העמים באירופה ותאונות של רכבות וספינות קיטור בארה"ב, כך גם חייו "מלאו עריצים, תאונות וקיפוד ראשים".
חייו של הגיבור סוגרים עליו - הוא חייב כסף לנושים, חברו הטוב נהרג בתאונת רכבת ומכל עבר נגלים אותותיה של "ממלכה מפולגת". כשהוא יושב על גבעה ובוהה סביב בייאוש מר, מפציע קול מרחוק ופותח את תהומות ליבו - קריאת תרנגול אדירה מזרימה מחדש את הדם שבגופו. "האם אי פעם צלצלה קריאת גבר מבורכת שכזו עלי אדמות?" הוא תוהה ויוצא במסע חיפוש אחר התרנגול המופלא, תרנגול שקריאתו ממלאת פתאום את חיי הגיבור בעזוז ונחישות.
כמו בספרו הגדול "מובי דיק", גם ב"קוקוריקו" מצליח מלוויל להציב בעל חיים במרכז הדרמה כשיקוף חשוב למעמקי הנפש של האדם, ובכך ליצור משל גדול על החיים. ב"מובי דיק" מסמל הלווייתן את כוחות ההרס האימתניים שבטבע ואת התשוקה לכבוש אותם, לגבור עליהם. בסיפורנו הקצר, התרנגול מסמל דווקא את עוצמת החיים הטמונה בטבע, את העומקים הגנוזים באדם ובחי.
שני הגיבורים בשתי העלילות יוצאים למסע פיזי ונפשי בעקבות החיות שמסמלות עבורם הרבה יותר מבעל חי עם נוצות או בלי, הם צלילה אל האדיר והמסתורי שגלום בחיים עלי אדמות (אותם חיים מלאי עוצמה, שבהיעדרם שוקע בארטלבי הלבלר בתוך משרד אפרורי ומייגע).
קריאת התרנגול פועלת אצל מלוויל כקריאת תיגר על עוולות החיים. היא מאפשרת למספר לעמוד מול פרץ מאורעות חיי היומיום ולגלות מחדש את עצמו כאדם, כגבר מול גבר, כפי שתרגומו הנהדר של יהונתן דיין מדגיש. הוא מאפשר לו למצוא בתוכו את כוחות הנפש לעמוד מול הנושים שדורשים ממנו את כספם (אך למעשה, בדומה לבארטלבי, מדובר בסופו של דבר בבריחה מהמציאות הניצבת לפניו, בהתעלמות נחרצת מהאחריות שיש לאדם על מעשיו).
ומרגע שהתרנגול מהווה מפלט לצרות האדם, הוא נעשה גם למושא השתוקקות ונתפס כדמות כמעט מיסטית. בעל הכרבולת מתואר כהופעה של נס בתוך הטבע המכלה את ימי האדם, או כמלאך שגופו קורן אור: "נוצותיו היו לבנות, משובצות זהב. הוא התהלך בחזית הצריף כשליט המחוז; בכרבולת זקורה, חזה מתוח, פלומתו ההדורה בוהקת באור. צעדיו היו מרהיבים. הוא נראה כמו מלך מן המזרח, המגולם באופרה איטלקית מפוארת".
מלוויל יוצר מהלך פשוט מבחינה ספרותית, בהתקה של תנועות הנפש של דמות הגיבור והנכחה שלהן בדמות תרנגול בשר ודם שאת קריאותיו שומע המספר חזור ושוב. אך זו גדולתו של המחבר - ליצור סיפורים פשוטים שנעשים במהרה למשלים עמוקים ורבי רבדים.
את הספרון בעברית משלים תרגום של סיפור נוסף, "שמחת הכישלון", המספר על אחיין ודודו הזקן המפליגים יחד בנהר כדי לנסות המצאה חדשה שהמציא הדוד ושאמורה לשנות את העולם. ומה ישנה את העולם באמצע המאה ה־19? מכונה לייעול ייבוש ביצות.
כפי שמספרת כותרת הסיפור, סופו של הניסוי בכישלון. "היכן שיש חיים יש ייאוש", מסיק הדוד ברגע של משבר, אך מייד אחרי זה מגלה את השמחה המשחררת שיש בכישלון ואת היחסים המחודשים עם אחיינו ועצמו. "שמחת הכישלון" הוא סיפור ישיר וקצר יותר מקודמו. התובנה שהוא מבקש להציג מופיעה כבר בכותרת, כלומר הסוף ידוע מראש, הן מבחינת התוצאה והן מבחינת הלכי הרוח שהיא תוביל אליהם. אך יופיו נובע מעמדת המספר, זו של הילד הקטן שיוצא עם דודו הזקן למסע בנהר, מסע שאמור מבחינתו לשנות את העולם. בזכות נקודת המבט של הילד אנו יכולים לחוות תהפוכות נפש מזווית ראשונית ותמימה, כזו שחוזה לראשונה בתשוקת ההמצאה, אכזבת המציאות ושמחת הכישלון.
המקבץ הקצר הזה, של שני הסיפורים, יכול להיקרא בתנופה אחת, בשעה או שעתיים של מנוחה על ספה. לשני הסיפורים מצורפת אחרית דבר ארוכה ומעניינת של המתרגם, יהונתן דיין, שנפחה כרבע מהיקף הספרון כולו. באופן אישי, אני מוכן ומעוניין לקרוא אחרית דבר גם על רשימת מכולת של סופר. אני סבור שהן מוסיפות עומק משמעותי לחוויית הקריאה, בין שזה רקע ביוגרפי או תקופתי, או הארות על בחירות תרגומיות למיניהן.
דיין מרחיב במאמרו על התקופה שבה כתב מלוויל את הסיפורים, אחרי שהרומנים הראשונים שכתב זכו להצלחה כבירה. דווקא הרומן שאנו מכירים כיום כיצירת מופת, "מובי דיק", זכה לקטילות המבקרים והוביל למשבר בחייו האישיים. הוא אף מרחיב על "קדחת התרנגולים" שפשתה באמריקה באותה העת, על דמות התרנגול במיתוסים השונים ועל תרגום החיה כ"גבר", הזיקה שלה למילה המקורית באנגלית והממד הוולגרי שהיא מוסיפה לטקסט.
את אחרית הדבר חותם דיין במשפט - שהוא בדיוק ההפך מהתנצלות - "הטקסט סובל את ההגבהה המשלבית. מלוויל, המליצה נאה לו". זה נכון, ובייחוד המליצה בתרגומו זה.
קוקוריקו / הרמן מלוויל
מאנגלית: יהונתן דיין; נהר ספרים, 80 עמ'