בואו נשים את הקלפים על השולחן: בכל הנוגע לישראל, טראמפ הוא אולי הנשיא האמריקני הטוב ביותר אי פעם. הוא הכיר בירושלים כבירת ישראל והעביר אליה את השגרירות האמריקנית, הכיר ברמת הגולן כשטח ישראלי, נטש את הסכם הגרעין עם איראן, הוביל לשלום בין ישראל לבין שלוש מדינות ערביות (ועוד בדרך, לפי הדיווחים), ואפילו הכריז שההתנחלויות אינן בלתי חוקיות.
אז כן, אשמח שטראמפ יבחר בשנית. אשמח אפילו עוד יותר אם בגלל דרך ההצבעה השנה, הוא יוכרז כמנצח רק בעוד כמה ימים או שבועות. אם טראמפ יישב בבית הלבן לעוד ארבע שנים, אין לדעת מה נוכל להשיג בהן. אולי שלום במזרח התיכון, מי יודע? פתאום זה לא נראה כל כך מופרך.
אך יש גם תרחיש אחר. תרחיש בו מחר, בעוד ארבעה ימים, או אפילו בעוד שלושה שבועות, אחרי שיספרו כל הקולות ויחולקו האלקטורים, נתבשר שג׳ו ביידן הוא נשיא ארצות הברית לארבע השנים הקרובות. ומה הדבר הגרוע ביותר? מדינת ישראל לא ערוכה לאפשרות הזו, ואין מחשבה סביב השאלה מה יקרה במידה וביידן ייבחר?
ניצחון של ביידן יציג קשיים לישראל, אין ספק, אך בניגוד לטינה המקובלת, אני נוטה לחשוב שהוא קיצוני פחות מאובמה בנושא ישראל. בתוך המפלגה הדמוקרטית, שהולכת ומקצינה מיום ליום, ביידן הוא המתון. כך גם סגניתו המיועדת, קמלה האריס. שניהם השתתפו באירועים של אייפאק, השדולה הפרו-ישראלית בארצות הברית ותמכו בישראל באופן פומבי. הם בשום פנים ואופן לא אויבי המדינה. בחירתם, עם כל הקשיים שבה, יכולה לייצר עבורנו גם הזדמנות חשובה. זו יכולה להיות אולי הפעם האחרונה בה מדינת ישראל יכולה לשקם את קשריה עם המפלגה הדמוקרטית.
עלינו להודות בזה, הרפובליקאים לא ישלטו בארצות הברית לנצח, זו היא טיבה של דמוקרטיה, ואנחנו מוכרחים שוב להפוך את ישראל לנושא על מפלגתי. ביידן והאריס, המגדירים עצמם תומכי ישראל, יכולים להיות שותפינו למאבק הזה. זה לא יהיה פשוט, אך זה אפשרי.
נצטרך לשתף איתם פעולה ולהיות כנים. יהיה עלינו לספר להם מה מפריע לנו בהתנהלות מפלגתם כלפי ישראל, ונהיה חייבים להקשיב כשהם יספרו לנו מה מפריע להם בהתנהלותנו. נצטרך לעבוד, לשקם קשרים, להיפגש עם חברי קונגרס, סנאטורים ומושלים. בקיצור, נצטרך להתנחל בלבבות.
אם לא נעשה זאת, מדינת ישראל יכולה להיות בסכנה קיומית. לא מדובר רק בקשר שנחמד לשמור עליו, אלא באינטרסים החיוניים ביותר של מדינת ישראל. נציג דמוקרטי עוין יצביע נגד סיוע אמריקני ומכירת נשק לישראל, ויתמוך בבידוד ישראל בזירה הבין-לאומית ובאו״ם. לכן, עלינו לתקן את הקשר הזה לפני שיהיה מאוחר, בשבילנו ובשביל מדינת ישראל. זה לא אילוץ, זו הזדמנות. עלינו לעשות כך לא רק כי אנחנו נדחקים לפינה, אלא מתוך הבנה של החשיבות העליונה.