שואלים אותי בלי סוף, במה בחירות 2020 שונות מבחירות 2016? והתשובה: בכל. מערכת בחירות שכאילו נלקחה מסרט מדע בדיוני.
מצד אחד - הקורונה, מגיפה של פעם ב־100 שנה שהפתיעה את כל העולם ומכריחה מקומות שנפתחו להיסגר מחדש. אפשר לראות את זה בארה"ב בכל מקום. החל מכך שאי אפשר לשבת בתוך מסעדות, וכלה בכך שברים ומקומות בילוי צריכים להיסגר מוקדם בחלק מהמקומות, כמו בפלורידה. אפילו הדיינר המפורסם "מייפר" בצפון־מזרח פילדלפיה יתום מלקוחות בגלל הקורונה ובאירועי הדרייב־אין של ביידן שממעט לצאת מביתו נשמעות צפירות במקום מחיאות כפיים.
אך יש גם משבר אחר שפוקד את אמריקה, המשבר הפוליטי שבו ארה"ב נמצאת: השבטיות. בוושינגטון ובפילדלפיה ראיתי איך אנשים החלו למגן את הבניינים בגלל הדבר שהכי מזוהה עם אמריקה - בחירות. המתח של ההצבעה הופך את יום החג לדמוקרטיה ליום של ביצורים, מחשש שיפרצו מהומות. מי היה מאמין שנגיע למצב שמנהיגת העולם החופשי תהיה בחרדה ביום הבוחר, ושעומק השבר בין שני השבטים באמריקה יגיע למצב שמכריח להתקין לוחות עץ על חלונות הראווה בגלל ההבדלים בקלפי? ביטא את החשש הזה יהודי מקומי, ג'פרי, המתגורר בפילדלפיה, שהציע לי בקול דואג לא להסתובב באחד הרחובות בזמן הבחירות.
אבל יש משהו בכל זאת מעודד בתוך כל המשבר הרפואי והחברתי שפוקד את אמריקה - והוא דווקא מאוד מזכיר את 2016: האהבה הגורפת שלה זוכה טראמפ, ובעיקר התחושה בקרב החלקים האלו באמריקה שעתידה עוד לפניה, שהקורונה תחלוף בקרוב (גם אם ייקח יותר זמן ממה שרבים העריכו, כולל טראמפ). הייתי בשלוש עצרות בבליץ שלו בשבוע האחרון. בפנסילבניה, באריזונה, ואתמול בסקרנטון (שוב בפנסיבלניה). ההרגשה היא כאילו אמריקה כבר עברה הלאה בעצרות האלו. כאילו בעולם אחר.
הקהל שלו אוהב אותו, מעריך אותו, מודה לו. והוא מחזיר לו אהבה. הקהל של ביידן נמדד בעצרות במאות, לפעמים אפילו רק בעשרות, בעוד אצל טראמפ מדובר ברבבות. למעשה, נדמה שיש יותר מפגינים נגד ביידן מאשר תומכים שבאים לראות אותו בעצרות הדרייב־אין. חשתי את זה שלשום כאשר הגיע לאחת העצרות האלו בפילדלפיה - כשכל הרחוב יצא לראות אותו - עם דגלים וכרזות למען טראמפ.
בכל מקום שאליו הוא מגיע הוא לא שוכח להזכיר את תמיכתו בישראל, והקהל מריע כשהוא מזכיר את מדינת היהודים, ואת תמיכתו הבלתי מסויגת בה. בעצרות של טראמפ יש נשים, ויש יהודים ויש היספנים ויש אסיאתים. כמה חבל שאין מספיק שחורים.
העולם החופשי מחכה לאמריקה. אפשר להמשיך במסע הנפלא של נשיא שאמנם מצייץ, אבל גם מספק את הסחורה - לעומת ביידן שישיב את אמריקה לאחור. כולם בתקשורת מדברים על כך שביידן מוביל, אך התנופה והאנרגיות אצל טראמפ, לא רק בכמות העצרות אלא גם כמובן במספר המשתתפים ובקצב של האירועים באופן כללי.
בקמפיין טראמפ אופטימיים. הם מעריכים כי גם אם לא יצליחו "לגנוב" את וויסקונסין ומישיגן כמו ב־2016, הם יוכלו לנצח כל עוד ישמרו על שאר המדינות האדומות שבהן ניצח טראמפ בבחירות הקודמות. אבל כאמור, יש סימנים סגולים במדינות אדומות בדרך כלל, כמו ג'ורג'יה וטקסס. נראה כי שנת 2020 שונה בכל מובן אפשרי, בגלל הקורונה, בגלל טראמפ, בגלל המצב.
אותו ג'פרי בפילדלפיה שהציע לי לא להסתובב באחד הרחובות אומר לי: "טראמפ טוב לישראל, לכן הצבעתי לו - אבל לא סיפרתי למשפחה. הם בטוחים שהצבעתי לביידן כמוהם". ואולי גם הם משקרים? אני שואל. "אולי", הוא משיב.
טראמפ, כך נראה, הוא מועמד שגם בתוך המשפחה מפחדים לדבר על התמיכה בו. אמריקה תדע להתגבר גם על זה, אך בחירות 2020 יישארו לנצח כבחירות שבהן הכל היה שונה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו