החיים מאפשרים לנו לרכוש מיומנויות בסיסיות די בקלות. וזה שדרוג עצום, כי בעבר היינו צריכים להכיר בעל מקצוע מיומן שילמד אותנו איך לפתוח סתימה בשירותים, איך לבשל אוכל טעים, איך להתאפר או להרכיב רהיטים. היום נדרשת רק גישה ליו-טיוב, והמדריך השלם לחיים ממתין שם בשורת החיפוש.
יוטיוברים נלהבים ידריכו אתכם במגוון תחומים ותמיד תוך תשוקה אובססיבית לנושא שבחרו, אפילו אם מדובר בסרטון לניקוי הפילטרים במזגן. יו-טיוב מציע אפילו סרטונים שמלמדים איך ליצור סרטוני הדרכה, וזאת הסיבה שדור היו-טיוב שולט בעולם.
בהשראת אותם מדריכים מצולמים החל ג'ון ווילסון ליצור את "How To With John Wilson" (איך ל...) והרכיב מדריך שכולל פרקים על איך לנהל שיחת חולין, איך לכסות רהיטים או איך לבשל את הריזוטו המושלם. אולם הוא לא באמת ילמד אתכם את הכל, כי ווילסון רק משתמש ברעיון כדי לשפוך עלינו כמויות של חומרי גלם - עשרות קטעים באורך שניות בודדות. חולדות ברכבת התחתית, אנשים מתווכחים ומתנשקים, פרמדיקים סוחבים גופה ומפילים את האלונקה, שלטי רחוב עם שגיאות כתיב, הררי אשפה על המדרכות, ועוד שלל רגעים מהיומיום. החיבור ביניהם נעשה באמצעות הקריינות של ווילסון, והתוצאה נהדרת.
"המדריך לחיים בניו יורק" היא סדרת דוקו שנעשתה על ידי אדם חמוש במצלמה ובאייפון. הכל מתועד מנקודת מבטו של ווילסון, זאת אומרת לרוב רואים את פניו רק בהשתקפויות או בתמונות. ווילסון הוא יוצר דוקומנטרי, שאחרי לימודי קולנוע עבד שנה כחוקר פרטי ועקב אחרי אנשים למחייתו. בשנים האחרונות פרסם באתר Vimeo סדרת סרטים קצרים בפורמט הנ"ל ומייד נחטף ל-HBO.
המעבר לטלוויזיה הגדיל טיפה את התקציב, התווסף אליו צוות צילום שני והוא קיבל עזרה בכתיבת הקריינות. אך הפורמט נותר זהה - ווילסון לא חותר להשיג סיפורים ולעוות אותם כראות עיניו, אלא ממתין שהסיפור יגיע אליו. כרשת טלוויזיה צריך אומץ כדי לשלוח יוצר יוצא דופן להסתובב סתם ברחוב בלי שום מושג מה הוא עומד לצלם.
בין לבין ווילסון יוצר קשר עם אנשים, מה שלעיתים מתפתח לשיחות מוזרות ולסיטואציות ביזאריות. בפרק הראשון, במהלך צילום באירוע רסלמאניה בניו ג'רזי, פגש במקרה אדם וזה התגלה כ"צייד פדופילים" שאף הזמין אותו לביתו כדי שווילסון יצלם אותו בפעולה. ווילסון מביא למסך רגעי התרוממות ושפל, נכנס לסיטואציות מביכות ומספק הבחנות על בני אדם ועל ניו יורק באופן שמזכיר מונולוג של סטנדאפיסט.
זאת ממש יצירת אמנות. מבעד למצלמתו ניו יורק נראית כל כך פואטית, מאוד אותנטית, כמו שלא ראינו אותה קודם, אף שהיא אחת הערים הכי מצולמות בעולם. אפילו אחד הפריימים היותר מזוהים איתה, החזית של Tom's Restaurant (המסעדה המוכרת מ"סיינפלד"), מקבל זווית חדשה אצל ווילסון.
ניו יורק היא למעשה הדמות הראשית. היא משתנה לאורך ששת הפרקים, ודרך ווילסון אנחנו צופים בשינויים שעוברים על העיר. הוא עצמו גם מתפתח לאורך הסדרה, והעונה שמתחילה במדריך לניהול שיחות חולין כדי להתחבר עם אנשים, מסתיימת במגיפת הקורונה והסתגרות כללית בפרק הסיום.
אז אולי ווילסון מתיימר ללמד איך לשפר את הזיכרון או איך לחלק נכון את החשבון במסעדה, אבל הסדרה שלו היא למעשה המדריך ליצירת דוקו מעולה במינימום תקציב. וגם הוכחה שלפעמים יצירה בדולר וחצי יכולה לטלטל, לרגש, לבלבל ולמגנט למסך.
"המדריך לחיים בניו יורק", סלקום tvו-HOT HBO
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו