"הייתי קצת מעל המשקל הרצוי, אך אני חושב שהקבוצה הגיבה חזק מדי. אמרתי להם שאני יכול לשחק ומה עשיתי בבית כדי להיות בכושר, והם קיבלו את ההחלטה שלהם. המאמן וחלק מההנהלה רצו שאשחק בפיינל 8, אבל בסוף קיבלו החלטה עבורי שלא אשחק. היו אי הבנות, הם שינו לי קצת את החוזה והיה קצת לא נעים. אני עשיתי הכל כדי שאוכל לעזור לקבוצה על הפרקט, אבל זה פשוט לא הסתדר. זה היה מחוץ לשליטתי".
כריס קרמר הגיע להפועל ירושלים זמן קצר לאחר פציעתו של ג'ייקובן בראון במטרה לקחת חלק כבר בטורניר הפיינל 8 באתונה לפני כמה שבועות, אך כשנחת בארץ אנשי הקבוצה ראו כי הוא לא במשקל הרצוי וגם לא נמצא בכושר והחליטו להשאירו בחוץ. לפי הדיווחים אף היו מחשבות על שחרורו. כעת הוא מדבר לראשונה בראיון מיוחד לקראת פתיחת העונה החדשה בליגת האלופות מול טורק טלקום.
"לצערי לא יכולתי להיות על הפרקט ולעזור לקבוצה, אבל אי אפשר להסתכל על העבר אלא להביט קדימה. אחרי כל מה שקרה יש לי מוטיבציה גבוהה לעזור לקבוצה להצליח. יש כאן מסורת יפה של ניצחונות והישגים ואני רוצה להיות חלק מזה. אני מתאים את עצמי בצורה מהירה לשיטה הגנתית והתקפית שחדשות לי".
קרמר מחויך. היה בדרך החוצה מהבירה // צילום: דני מרון
כולם, לא רק אתה, מדברים על השיטה של קטש.
"הוא מאמן של שחקנים. הוא נותן חופש ולא צועק על זריקות רעות אלא אולי מדבר איתך אחרי זה. יש לך חופש ואתה לא מסתכל כל רגע מעבר לכתף לראות אם מישהו בודק אותך. הוא נותן ביטחון וככה אני בתור שחקן לא חושב יותר מדי. אני רק צריך להתאים את עצמי כי זה שונה מהסגנונות ששיחקתי בעבר. לוקח זמן להתאים את עצמי, אבל החופש והאמון שהוא נותן לשחקנים מדהימים ואני מעריך את זה".
נראה שיש קצת קשיים בחיבור בתוך הקבוצה וזה לוקח זמן, בטח ביחס לקבוצות שהיו פה בשנתיים האחרונות.
"צריך לזכור שבשנתיים האחרונות היו פה הרבה חבר'ה שמכירים אחד את השנים ואת השיטה, אז הכל זרם הרבה יותר מהר. עכשיו יש לנו כמה שחקנים חדשים בקבוצה וזה יקח זמן עם השיטה של המאמן. יש לנו הרבה כישרון ואני בטוח שנצליח לחבר את החתיכות אחת לשנייה ותהיה פה קבוצה טובה".
קרמר במלחה. "מנהיגות זו אחריות שאני רוצה" // צילום: דני מרון
"קיבלתי בילדות את כל מה שרציתי"
קרמר (32), או בצורת ההגייה המקורית קריימר ("אבל באירופה כולם קוראים לי קרמר, וזה בסדר"), נולד למשפחה מהמעמד הבינוני בעיר הקטנה הנטינגטון במדינת אינדיאנה. "אומרים שב-49 מדינות יש כדורסל, אבל אז מגיעים לאינדיאנה, שהיא באמת רק סביב כדורסל. הייתי הולך לראות את אבא שלי משחק בליגות מקומיות וכך גדלתי לאהוב כדורסל. כשהייתי בתיכון שיחקתי גם פוטבול ובייסבול, אבל תמיד ידעתי שאני רוצה לשחק כדורסל במכללות וזה באמת מה שקרה".
"תמיד היה לי את כל מה שהייתי צריך והיו לי חיים טובים. אם רציתי נעלי אייר ג'ורדן מיד קיבלתי. כילד שגדל ככה, אתה לא תמיד מבין עד כמה זה טוב ואתה לא מבין מה זה כסף. המשפחה תמיד עוזרת לי ותומכת בי ואני אסיר תודה על כך".
איך יכולת לשחק בכמה ענפי ספורט באותו זמן במקביל?
"בארה"ב הרבה צעירים משחקים בכמה סוגי ספורט. הייתי שחקן פוטבול פנטסטי (היה קוורטרבק מצטיין, י"מ) וקיבלתי הצעות ממכללות לפוטבול, אבל המאמן שלי אמר לי לא לבזבז את הזמן וללכת לכדורסל. גם קבוצות בייסבול רצו אותי כי הייתי אתלט מוכשר, אבל הכדורסל זאת פשוט האהבה שלי. התחושות שהיו לי בפוטבול ובבייסבול לא היו קרובות למה שהרגשתי כשעליתי על מגרש הכדורסל".
זה ששיחקת בכמה ענפי ספורט עזרה לך להיות כדורסלן טוב יותר?
"כמובן. בכל ספורט אתה משתמש בשרירים אחרים וזה עזר לי לגדול ולפתח את הגוף ולהיות מוכן יותר לכל האתגרים שיש על מגרש הכדורסל, לפעמים מול שחקנים גדולים ואתלטים ממך".
קטש. יגיע השנה לפיינל פור? // צילום: לירון מולדובן
"צרחתי, הייתי במקום חשוך"
לאירופה הגיע קרמר ב-2011 ואחרי שש שנים בגרמניה עבר לריטאס וילנה שם מיצב את עצמו כאחד הגארדים החכמים והקשוחים בלבל השני של אירופה. במרץ 2019, כשהוא בשיאו, במהלך משחק חוץ בוולנסיה הגיע רגע שהוא לעולם לא ישכח.
"לקחתי ריבאונד הגנה, יצאתי להתקפה מתפרצת, קפצתי לליי אפ וברגע שקפצתי כבר ידעתי מה קרה", הוא מדבר על הרגע בו קרע את גיד האכילס ומסלול הקריירה שלו נעצר, "לא צרחתי מכאבים, צרחתי מכל הרגשות שהציפו אותי, כי ידעתי שאני משחק ברמה כ"כ גבוהה והכל נלקח בקפיצה אחת והקריירה שלי משתנה לעד. זה היה מאוד רגשי בשבילי והייתי מוצף בתחושות ובמחשבות. במשך כמה שבועות הייתי במקום חשוך מבחינה מנטלית ושאלתי שאלות למה אני ולמה עכשיו, אבל הייתי חייב להסתכל על הצד החיובי, ולנסות לחזור אחרי הניתוח ולהשתפר יום יום".
גם בעונה שעברה בחימקי מוסקבה נפצעת ונעדרת תקופה ממושכת מהמגרשים. אתה לפעמים חושב איפה היית היום לולא הפציעות?
"אני לא יכול לחשוב על זה. אסור לי ללכת לכיוונים האלה. שיחקתי כדורסל מדהים בריטאס ומסיבה מסוימת הייתי צריך לקרוע את האכילס. אולי לא הערכתי מספיק את הסיטואציה המצוינת שהייתי בה, וכעת יש לי מבט שונה מאוד על היכולת לשחק ולטייל בעולם כמקצוע ולפרנס את המשפחה. אין לי מה להתלונן, כי אחרי שקרעתי את האכילס עוד חזרתי לשחק ביורוליג ועכשיו אני בליגת האלופות, שזה מדהים".
קרמר עובר בדיקת קורונה. "לא קל לשבת בחוץ" // צילום: דני מרון
עבור שחקן תחרותי כמוך, זה בטח לא קל לשבת כל כך הרבה זמן בחוץ.
"כשהעבודה שלך זה להתחרות ולעזור לקבוצה לנצח, ואתה נאלץ לשבת ולא יכול לשחק זה מאתגר מנטלית ומצב מאוד קשוח. אתה רוצה להיות על המגרש עם החברים שלך ולא יכול".
אנשים שמכירים אותך, גם בירושלים, אומרים שאתה מנהיג. גם באוניברסיטת פרדו למדת ניהול ארגוני ופיקוח. מה זה בשבילך להיות מנהיג?
"להיות מנהיג זה כשהמאמן והמועדון סומכים עליך. כמובן שעם האמון הזה מגיעה אחריות גדולה. אני חייב תמיד לשמור על עצמי ולשמור על כולם מחויבים לקבוצה ולמטרות. צריך לדחוף את החברים להשתפר כל יום. זה קשה, אבל אני אוהב את זה, כי אני חושב שכל קבוצה יכולה להיות טובה כמו המנהיג שלה. מגיל צעיר הייתי תמיד מנהיג בכל קבוצה ששיחקתי בה. זאת אחריות שאתה רוצה, שהמאמן יגיד לך ללכת ולהנהיג את השאר".
לסיום, אתה כבר יודע למי תצביע בבחירות לנשיאות ארה"ב בשבוע הבא?
"למען האמת אני עדיין לא יודע למי אני הולך להצביע. דונלנד טראמפ עשה דברים טובים לכלכלה, אבל הוא עושה גם הרבה דברים רעים. ג'ו ביידן אולי עושה כמה דברים טובים, אבל אני לא בטוח שהוא אופציה טובה. העולם ימשיך להתקיים גם אחרי הבחירות לא משנה מי ייבחר, אבל אני לא חושב שאף אחד מהם הוא אופציה טובה וכאמריקני אני שונא את זה כי זו סיטואציה נוראית עבורנו. אני יודע שהרבה ספורטאים וסלבס מדברים בעד ביידן, אבל לעצמי אני לא מצליח להחליט. לפחות יש לי עוד שבוע לחשוב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו