לווייתו של איתי יצחק, שנרצח אתמול (שבת) בקטטה בכניסה לכפר מוקיבלה בצפון, נערכה הערב ביישובו גן נר.
אימו אסתי ספדה לו בדמעות: "איתי שלי, קסם של ילד, הכנסת לחיי יופי, אושר, אור גדול עם חיוך שלא מש מפניך, מבט עמוק וספרי עם שכל כך אהבת. אני המומה. אתה לא כאן וזה כואב לי. הגוף שלי מעולם לא ידע כאב כזה. שחור.
"את האפלה הזו אפילו אני, אשפית המילים, לא מצליחה לתאר. זה כמו מישהו שמכבה את האור. אני כל כך רוצה ולא מצליחה. אני רוצה אותך, אני רוצה אותך פה איתי.
"בבקשה בבקשה שהשער ייפתח ואתה תיכנס. בבקשה להרגיש אותך בפעם הראשונה, את החיבוק ואת הידיים הקטנות והרכות שלך. אני אימא שהלב שלה לא נמצא לידה. אני לא יכולה להחזיר אותך, מתוק שלי. אני בוררת באלבומי התמונות שלך ומתמוגגת. פעם אתה על חוף הים ופעם ליצן, וימי הולדת, וכמה שאהבת ימי הולדת. הרבה יופי ושמחה, ומכל התמונות ניבטות העיניים שלך. הן תמיד דיברו איתי.
"גם ביום הנוראי העיניים שלך סיפרו. אני יודעת חמוד, אני יודעת שאתה אוהב אותי, אני כל כך אוהבת אותך. מה אני בסך הכל מבקשת? רק עוד קצת איתך, להגיד לך כמה אני אוהבת אותך ילד שלי, ולומר לך שתמיד תישאר איתי. היום אנחנו נפרדים רק מהגוף שלך, הרוח תישאר איתי. האישיות הכובשת הזו שלך, השקט, הצניעות, הרגישות, החוכמה - כל אלה נשארים איתנו מאמי שלי.
"הלכת מוקדם מדי. אתה ילד שלא הספיק לעשות את כל מה שרצית. מגיע לך להגשים את החלומות שלך ואנחנו נעשה את זה יחד, אני מבטיחה לך.
"שאם הייתי מבקשת ממך להשמיע לי עכשיו שיר, אני מניחה שהיית בוחר את 'תתארו לכם' של שלמה ארצי, כי אתה יודע כמה אני אוהבת אותו. כמו בשיר, איתי, נשמה של אימא, אני מתחננת שתכניס קצת שמש לתריסים, ותהיה שמח איפה שאתה לא נמצא. תשלח לנו מדי פעם קרן אור, זה כל מה שאני רוצה ממך - לקבל סימן שאתה בסדר, שלא כואב לך.
"אנו שולחים לך אהבה גדולה. תודה שהיית איתנו 17 שנים ומילאת את החיים שלנו בחוויות. אנחנו אוהבים אותך מתוק שלי. נוח על משכבך בשלום".
"אני באמת יודעת שאהבת אותי"
ליאור, אחותו התאומה, נפרדת: "איתיצ'וק שלי, נסיך שלי, החצי השני שלי, המלאך השומר שלי, התאום שלי. כל החיים היינו זה לצד זה, התבגרנו ביחד. היית ילד מהמם ומדהים, משהו מיוחד. היה לך קסם אמיתי ומיוחד. היינו מאוהבים בך לא משנה כמה בלאגן היית עושה.
"היה לנו קשר ממש מיוחד. בכל זאת, תאומים. היית ואתה עדיין חתיך ברמות. בנות עמדו אצלך בתור, כל העולם ואחותו רצה אותך. איזה ילד היית, היית ילד מטורף וחייכני. היית שובר אותנו, היינו נקרעים ממך ומהשטויות שלך. הכנסת כל כך הרבה אור ואושר לעולם שלנו, לחיים שלי.
"איתיצ'ו, הייתה לך שמחת חיים, אנרגיות טובות ואהבה. אני יודעת שאהבת אותי, גם אם לא אמרת את זה הרבה. למרות כל המכות והשטויות, אני באמת יודעת שאהבת אותי. מי ירביץ לי ככה? מי יצחיק אותי ככה? מי ירגיש אותי ככה? היית קולט אותי במבט.
"גם בלילה שבו זה קרה, הרגשתי שמשהו לא בסדר. אהוב שלי, לנצח תישאר החצי השני שלי. אני בטוחה שכמו ששמרת עליי ברחם, בגן וביסודי ודאגת שחברים ישימו עליי אלף עיניים במסיבות, כך תשמור עלי מלמעלה.
"גם אני כל החיים דאגתי לך. בתיכון תמיד רציתי שיהיה לך טוב ושתסתדר. אני לא מאמינה שזה קרה, זה מרגיש כמו משחק, כמו הצגה. זה לא באמת מה שקורה פה. יש לי עוד מיליון דברים להגיד לך, אבל אני באמת רוצה להאמין שזאת לא הפעם הראשונה שאתה שומע את הדברים האלה. אתה בראש שלי ובלב שלי ואני אוהבת אותך כל כך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו