נשיא ארה״ב דונלד טראמפ והמועמד הדמוקרטי ג׳ו ביידן נפגשו הלילה (שישי) באוניברסיטת בלמונט בנאשוויל לעימות השני והאחרון שלהם לפני הבחירות ב-3 בנובמבר. אך נראה כי באופן אירוני, זה היה נראה פחות כמו עימות ויותר כמו הפרלמנט של יום שישי בבית הקפה השכונתי, שבו כולם מדברים על הכל ולא מסכימים על כלום.
אין ספק כי הנגיף היה שוב גיבור היום. העיתונאים, בהם כותב שורות אלה, נאלצו לעבור בדיקת קורונה לפני שנכנסו למתחם האוניברסיטה. העיתונאים עצמם, בהם אני, זכו לשבת באוהל מיוחד סמוך לאולם שבו התקיים העימות, מאחר ורק מעטים זכו לשבת בין הקהל. גם באולם העיתונות הורחקו העיתונאים אלה מאלה. האמריקנים לא חוסכים באמצעים כדי לשמור על הריחוק החברתי. איזה הבדל בין שני העימותים הקודמים שבהם נכחתי ב-2016.
המועמדים היו בסנכרון מושלם
המנחה קריסטן וולקר נכנסה לאולם חמש דקות לפני תחילת העימות, דקות אחדות אחרי שמלניה טראמפ, הגברת הראשונה נכנסה לאולם בכניסה שהייתה יותר מלכותית מאשר נשיאותית. דממה ודריכות באולם בהמתנה לשני המועמדים. קרוביהם של טראמפ וביידן התקשו להסתיר את התרגשותם. הבחירות רחוקות מלהיות מוכרעות.
כל מה שאמרו השניים היה צפוי, אך מנגד - כל אחד עקץ את השני והביע מחאה שהשני לא מסכים איתו. זה היה ההבדל התהומי לעומת העימות הראשון והכאוטי של ה-29 בספטמבר: היה ויכוח אבל היה גם סטייל. כאילו היה תפקיד מוגדר לשניהם, כאילו חילקו ביניהם מראש את חלוקת התפקידים. מהבחינה הזאת, היה להם סנכרון מושלם, רק חבל שהם רצים זה נגד זה ולא אחד עם השני.
זה לא מפתיע, כי שניהם מעולם לא היו במצב כה דומה: שניהם ידעו שזה אולי אקורד הסיום של הקמפיין, שאסור להם לצאת מלוכלכים מהעימות הזה. לכן לא היו את ה"שתוק" של ביידן או את התקפי הזעם של טראמפ מהעימות הראשון.
מביידן היו ציפיות מאוד נמוכות. דובר על כך שיהיה ללא להט בעיניים, אבל הוא דיבר בחלקים רבים מהלב. הציפיות היו עוד יותר נמוכות מהנשיא ה-45, היה חשש ששוב יתפוצץ על המנחה ועל ביידן. אבל אפילו הוא ברגעים מסוימים נשם נשימות עמוקות, יצר קשר עין ואמר לביידן: go ahead כלומר, הבמה שלך, תוכיח שאתה יכול למלא את מקומי.
ביידן ברגעים מסוימים לא ידע מה לעשות עם הזמן שניתן לו. כמו הצבי שנלכד בפנסי המכונית - הוא לפעמים קפא במקום, ונפל למלכודות של טראמפ, כשניסה להתגונן להתקפות ולשאלות הרטוריות של טראמפ במקום להציב מענה הולם. כך למשל כאשר טראמפ שאל למה הוא לא עשה בקדנציה הקודמת שלו כסגן הנשיא את רפורמת האסירים. במקרה אחר, טראמפ שאל אותו: "מי בנה את הכלובים שבהם שמים מהגרים" - ביידן לא ענה, הוא ידע שהיה זה ממשל אובמה-ביידן.
פרשת האנטר ביידן
אבל כאמור, אחרי ארבע שנים של קמפיין בחירה מחדש, אף אחד לא באמת גילה מחדש את טראמפ, ואחרי 47 שנה של פוליטיקה, אף אחד לא "התפעם" מביידן. לכן המטלה היתה בעיקר לדבר אל הבסיס, להרגיע את המאוכזבים, ולשכנע את הקהל הביתי בשני הצדדים להופיע ביום הבוחר ולהצביע (ואולי לשלוח את פתק ההצבעה מרחוק שמונח על השיש במטבח, מבלי שאף אחד באמת רוצה ללכת לדואר לשלוח).
בדיוק כמצופה ממנו, טראמפ לא היסס לתקוף את ג׳ו ביידן בסוגיית העסקים האפלים לכאורה שניהל בנו, האנטר, בידיעת אביו (שהכחיש) ופרשת המיילים המפלילים שאותם חשף ה"ניו יורק פוסט". חשיפה זו קיבלה משנה תוקף עם מסיבת העיתונאים של טוני בובולינסקי, אחד מגיבורי המיילים, שבה אישר שביידן האב היה מודע להכל. אך נראה שהחשיפה לא השפיעה יותר מדי על העימות, אף שעל פניו מדובר בחשיפה קשה שמראה עד כמה ביידן ידע שהתקיימה שחיתות ואולי אף היה שותף לה.
ששת הנושאים בעימות היו המלחמה בקורונה, המשפחות האמריקניות, הגזענות בארה״ב, התחממות כדור הארץ, ביטחון לאומי ומנהיגות. מנחת האירוע קריסטן וולקר, כתבת רשת NBC בבית הלבן, בחרה את הנושאים. אנשי טראמפ מחו על כך שסוגיית מדיניות החוץ של ארה״ב לא הייתה בין הנושאים. הם גם טענו עוד לפני העימות כי המנחה מוטית לטובת ביידן, מאחר והיא משתייכת לערוץ תקשורת העוין את הנשיא. טראמפ עצמו לא היסס לתקוף בעצמו בחשבון הטוויטר שלו את וולקר כמו את מנחת התוכנית "60 דקות" של רשת CBS, לסלי סטאל, שעימה פוצץ ריאיון השבוע והפיץ את התקרית.
כך או כך, טראמפ היה נחוש לתקן את הנזק התדמיתי שנגרם בהתנהגותו בעימות הראשון, ונראה הכי רגוע שהיה עד כה במהלך הקמפיין. מיד אחרי העימות, כל העיתונאים שהיו סביב טראמפ חלקו לו שבחים על כך שהוא הפגין רוגע.
זה לא עניין של מה בכך כאשר יש שבחים בחדר העיתונאים לנשיא ה-45. זה מראה שיש לו יכולת להיות ממושמע, כפי שהיה ממושמע מאוד בשבועיים האחרונים של בחירות 2016. בזכות משמעת זאת הוא ניצח - ואולי גם הפעם זה יקרה. הוא גם יצא מגדרו להבהיר שאינו גזען, ולא התבטא בצורה שעשויה להשתמע כאילו הוא קורץ לגורמים קיצוניים בימין.
ביידן נכנס למגננה
טראמפ עצמו כאמור ניצל את הבמה היטב כדי להציג שאלות קשות לביידן, והאחרון נותר במגננה. זה ניצחון בנקודות, גם אם לא בנוקאאוט עבור טראמפ, אך לביידן היה בכל זאת קלף אחד שעדיין עבד לזכותו: הקורונה. הפרשנים בארה״ב טוענים כי סוגיית הקורונה היא עקב אכילס של הנשיא גם בגלל המתמטיקה: 220 אלף אמריקנים מתו כתוצאה מהנגיף ו-8.3 מיליון אמריקנים נדבקו בעיקר במידווסט, במקומות שצפויים להכריע את הבחירות.
בחודשים האחרונים תקף ביידן את הנשיא בכך שהוא ממעיט מחומרת הנגיף ועל הטיפול הכושל בו לטענתו. טראמפ הגיב ואמר כי המדינה כעת עומדת בנקודת מפנה במלחמה בקורונה. טראמפ עצמו הגיע לנאשוויל הפעם כמי שהחלים מהנגיף.
כך או כך, ניכר שביידן ניצל את הזמן כדי להתכונן היטב לעימות. בניגוד לטראמפ, שקיים בשבוע האחרון את את עצרות הבחירות היומיות שלו, ביידן ניצל ארבעה מתוך חמשת הימים האחרונים כדי להתכונן לעימות, מבלי שקיים כלל אירועים פומביים.
כבר בנושא הראשון שעסק בקורונה ראינו את המחלוקת הראשונה בין המועמדים: טראמפ דיבר על חיסון תוך שבועות, ואילו ביידן דיבר על כך שלטראמפ אין תוכנית. טראמפ דיבר על כך שאי אפשר לסגור את המדינה ואת הכלכלה ואילו ג׳ו ביידן "יסגור את המדינה". הנושא השני היה הביטחון הלאומי. המנחה הזכירה כי רק יום קודם דווח כי רוסיה ואיראן מבקשות להתערב בבחירות בארה״ב.
כצפוי טראמפ העלה את נושא השחיתות לכאורה של משפחת ביידן בגלל קשריו של בנו עם גורמים בסין ואוקראינה. סגן הנשיא לשעבר הצהיר כי מעולם לא קיבל סנט אחד ממדינה זרה והאשים דווקא את טראמפ שסחר עם סין. אבל קשה להגיד שהשנה השחיתות לכאורה של המועמדים, הפרשיות שלהם מהעבר (כולל טענות של הטרדות מיניות מצד שניהם) ועוד כל המחדלים לכאורה שלהם מעניינות את הבוחר האמריקני. השחיתות לכאורה של ביידן מעניינת את האמריקנים כמו אי תשלום המיסים לכאורה של טראמפ. אפס עניין בשני המקרים.
בסופו של יום, שניהם השיגו את מה שרצו. טראמפ היה נשיאותי, ובכך הרגיע את ציבור בוחריו; ביידן הגיע מוכן עם תשובות שיראו כי הוא באמת רוצה את התפקיד. השאלה היא איזה מהמועמדים הצליח לפרוץ עם מומנטום מהעימות. את זה נדע רק בעוד כמה ימים, אם בכלל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו