לא קל היה לפצח את המרואיינים בכתבה הזו. אף שחקירות סביב עולם הדנ"א אינן חדשות, העיסוק בדנ"א המשפחתי הוא חדש למדי בזירה הישראלית. מעבר לכך, הדיון שנערך אמש בבית הדין העליון בירושלים, הפך את הנושא לרגיש עוד יותר מפחד שבסיומו ימצא עצמו רוצח שפל מחוץ לכותלי בית הכלא. החוק המעורפל אל מול הוודאות הכמעט דמיונית, במושגים משטרתיים, שמושגת בעזרת השימוש בכלי הזה, יוצרים מצד אחד אפשרויות פענוח גם במקרים קשים וכמעט בלתי אפשריים, ומאידך משאירים פרצות משפטיות לנאשמים שהואשמו בזכות הכלי המדובר.
בפברואר 98' הזדעזעה המדינה מהרצח האכזרי של נועה אייל, נערה ירושלמית שגופתה נמצאה ביער רמות, סמוך לשכונת מגוריה. פריצת הדרך בפענוח הרצח הושגה בזכות טכנולוגיה חדשה של המשטרה אשר נוסתה תחילה בתיק הרצח של ורדית בקרקנוט (שנרצחה בנובמבר 93'). טכנולוגיה זו מאפשרת למצוא במאגר דגימות הדנ"א של המשטרה קשרים בין בני משפחה.
בבדיקה נמצא שהדגימה שנאספה בזירת הרצח של אייל קרובה לדגימה דומה שנלקחה ב־2007, עם תחילת השימוש בדנ"א משפחתי. המשטרה הצליבה את המידע בתיק החקירה עם אותה דגימה והסיקה שהאדם בעל ההסתברות הגבוהה ביותר לביצוע הרצח הוא בנו של בעל דגימה זו, דניאל נחמני, תושב ירושלים, נשוי ואב לשתיים העובד במוסך כחשמלאי רכב.
המשטרה עקבה אחרי נחמני ואספה דגימת רוק שלו, אחרי שירק ברחוב. בבדיקה נמצאה התאמה מלאה בין הדנ"א שלו לזה שנמצא בזירת הרצח. כמו כן, בוצע איכון של המכשיר הסלולרי שלו במועד הרצח, ונמצא כי באותו לילה היה במקום שבו אייל עלתה לרכב. משפטו של דניאל נחמני נפתח ב־2015 ובשנה שעברה הורשע ברצח ובמעשה סדום, וזוכה מחמת הספק מעבירת אינוס.
נגזרו עליו מאסר עולם בגין הרצח ועוד 16 שנים על מעשה סדום. לאורך כל השנים טען נחמני לחפותו, ואמש התקיים הדיון הראשון בערעור שלו כאשר הסנגוריה העמידה במרכז את הטענה שלפיה השימוש בדנ"א המשפחתי לא מתכתב עם החוק הקיים. טענתו של נחמני: "הכל בוצע לא לפי חוק, ולא מדובר בטכנולוגיה חדשה. צריך למצוא את מי שביצע את הפשע".
ישראל הצטרפה באיחור
שוחחנו השבוע עם אחד הגורמים הבולטים בחקירה ומי שמכיר מקרוב את המאבק המשפטי סביב השימוש בדנ"א משפחתי ואת החשש בפרקליטות שבית המשפט יכול עוד לשנות את הפסיקה - זאת בניגוד להלך הרוח העולמי המגדיל את השימוש בטכניקת הדנ"א למחוזות חדשים.
נועה אייל ז"ל // צילום: באדיבות המשפחה
אותו גורם מספר לראשונה על חלק מדרכי הפעולה בפרשה שזעזעה את ירושלים בסוף שנות ה־90 של המאה הקודמת: "חשוב להבין תחילה מהו תהליך הדנ"א המשפחתי. לוקחים דגימת דם מהזירה ומנסים להשוות אותה למאגר שכבר קיים.
לקחנו את הדגימה מהזירה של נועה אייל, ולא פחות מחמישה צוותי חקירה מיוחדים לא מצאו שום דבר שקישר לרצח. ב־2014 נעשה חיפוש משפחתי והוא הוביל לפריצת הדרך. מה תכליתו של החיפוש המשפחתי? לוקחים את הדגימה, מריצים אותה על המאגר ומחפשים התאמות. מאץ' לא יהיה אבל אולי נמצא משהו דומה. וככה הגענו למנחם נחמני, אביו של דניאל, שביצע עבירות של אלימות במשפחה. צריך לזכור שרק עבירות מסוג מסוים מצרפות אותך למאגר הדנ"א. עבירה של אלימות במשפחה נכללת ברשימה הזו".
מכאן, לדברי המקור, החלה השתלשלות שהובילה לפיצוח הפרשה: "ראינו על פי דגימת זרע קשר משפחתי זכרי. גילינו ששניים מהילדים של נחמני נולדו לפני האירוע ושניים אחריו. היה לנו איכון טלפון מהזירה ומספר רכב שתואם בחמש ספרות כפי שתוארו על ידי עד. אח"כ גילינו את העבר המיני של החשוד. ניהלנו מעקב אחריו ואספנו רקיקה שלו בדרך למוסך שבו הוא עבד כחשמלאי. מיהרנו איתה למעבדה המרכזית. אחיו לא החזיק באותו דנ"א, ואז הבנו שהאיש בידינו".
השימוש בדנ"א הגיע לישראל באיחור. יצחק גטניו, ששימש בעבר קצין החקירות של מחוז יהודה ושומרון וקודם לכן קצין החקירות של מחוז תל אביב, מסביר: "לאורך השנים רצינו לעשות שימוש בדנ"א, אבל לא היו בישראל את הכלים המתאימים לכך. הבריטים התחילו את השימוש בכך ככלי פורנזי כמעט 30 שנה לפנינו, ואצלנו בישראל הפעם הראשונה שהשתמשנו בכלי הזה היתה בפרשת הרצח של נאוה אלימלך. גם אז שלחנו את החומרים לאנגליה כי בישראל עדיין לא היתה את הטכנולוגיה המתאימה.
"מאמצע שנות ה־90 ובטח לקראת סופן, השתכללה ישראל מאוד בנושא, מכיוון שעבורנו כמשטרה מדובר בכלי עדיף עשרות מונים על פני טביעות אצבע. הוא מדויק יותר ומאפשר לנו לפענח רציחות גם שנים אחורה, בדיוק כפי שקרה במקרה של נועה אייל. עם טביעות אצבע בלבד, הרוצח לעולם לא היה נתפס".
כלי עבודה עדין
התחושה בקרב הצדדים במאבק המשפטי הזה היא שבסופו של דבר בית המשפט יחליט שלא להתערב וישאיר למחוקק לקבל החלטה בנושא. העדויות מהשטח מראות שעולם הדנ"א והראיות רק הולך ומשתכלל לאורך השנים, ועתה כבר נעשה שימוש בדנ"א גיאוגרפי על מנת לזהות רוצחים.
"המחשבה שבכל רגע המחוקק יוסיף עוד משהו לחוק בתחום שמשתנה במהירות היא כמובן לא הגיונית", מסביר הגורם הבכיר מצוות החקירה בפרשה, "אנחנו כמובן מקבלים את כל האישורים לפני שאנחנו עושים שימוש, והשאלה האם נגרם פה נזק לפרטיות היא אמנם רלוונטית, אבל אנחנו יכולים לראות שהנזק הוא מינימלי".
גם גטניו מסכים: "אין ספק שמדובר בכלי עדין שיש לעבוד עימו בזהירות. המאבק בין הרצון לפתור פרשיית רצח לבין הרצון לשמור על פרטיות וכבוד האדם יישאר איתנו להערכתי גם בשנים הקרובות, והמתח תמיד יהיה קיים. בסוף שיקול הדעת ינצח. נכון שבעולם אידיאלי החוק היה מגדיר בתוכו את כל האפשרויות של הדנ"א. זה היה עוזר בעיקר למשטרה, אבל אני מודע לכך שהדבר בעייתי מבחינת החוק וימשיך גם לשמש אשמים כמו במקרה נועה אייל, שיטילו ספק לא מוצדק לטעמי בכלי הזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו