על הכתפיים שלו

בחודש שעבר חגג סא"ל ש' את יום הולדתו ה־38 בביתו הציורי שברמת הגולן. ערב אינטימי עם החוג המשפחתי המצומצם, שכלל את אשתו ואת שלושת הבנים הקטנים שלהם. החגיגה הצנועה לא הסגירה את ההתרגשות הגדולה. ש' ואשתו ידעו שממש בקרוב הוא עתיד להיכנס לתפקיד המשמעותי ביותר בחייו: המפקד הבא של סיירת מטכ"ל. של "היחידה". ש' יודע כי השנים הקרובות יהפכו מורכבות יותר ויותר עבור יחידות העילית של צה"ל: התמורות בעולם הערבי, האיומים מצד המדינות השכנות וגם אלו הרחוקות יותר, והשינויים בשדה הקרב העתידי - כל אלו דורשים מהעומדים בראש המערכת הצבאית להיות מוכנים בכל הרמות ועל כתפיו מוטלת המשימה להוביל את אחד מהכוחות המשמעותיים ביותר בצבא הישראלי.

מפקד הסיירת החדש, קצין כחול עיניים, שנקרא על שם סבו מצד אמו, התבשר לא מזמן שנבחר לתפקיד שעליו התמודד גם סא"ל ח', שהיה המפק"ץ האישי שלו בשירות הסדיר. בדרך כלל התמודדויות שכאלה הופכות לקרב של ממש, שמלווה בלא מעט דם רע, פוליטיקות, השמצות וקמפיינים. אבל לא במקרה של ש' וח'. תככים, מזימות ומרפקים רחוקים ממנו, מעידים עליו מקורביו, המספרים על רעות ויושר, שמבחינתו הם ערכים קדושים. בלי טיפת ציניות.

גם כשקיבל את הבשורה שיפקד על "נבחרת המחץ של עם ישראל" (מתוך שיר היחידה), הוא לא פצח בחגיגות. להפך. העדיף להתרכז במשמעות של התפקיד ובכובד האחריות שמעתה מוטל על כתפיו. "התגובה שלו היתה בפרופורציות", מספרת חברת ילדות של ש', שמכירה אותו היטב עוד מגן הילדים. "הוא ידע שהוא התמודד מול אנשים טובים מאוד על התפקיד הזה ואמר שהבחירה בו היא לא דבר מובן מאליו". אחד משכניו של ש' מוסיף: "הוא היה אפילו מופתע כשהוא נבחר לתפקיד, ולא סיפר על זה לאף אחד".

דרכו של ש' אל ראש הפירמידה של יחידת העילית של אגף המודיעין היתה אולי קצרה יחסית, אבל לגמרי לא פשוטה וקלה. מסע מורכב, שדרש לא מעט הקרבה מצידו. מסע שהחל ביום שבו לבש לראשונה מדים. הוא ניווט את דרכו על חודו של הקוץ בדיוק לנקודה.

ש' גדל בשכונת כרמל צרפתי שבחיפה, בן זקונים להורים שהשנה ימלאו להם 75. את שנות לימודיו הראשונות עשה בבית הספר היסודי "מעלה הכרמל", שכבר אינו קיים. הוא החליט שלא להתגייס לצבא מייד כשמלאו לו 18. בתום לימודיו במגמה הביולוגית בתיכון בחיפה, רוח ההתנדבות שכיוונה אותו כבר כנער להדריך בשבט הצופים "משוטטי בכרמל", ניתבה אותו לשנת שירות. ש' נטש את העיר הגדולה לטובת בית ספר שדה ברמת הגולן, ושם שימש במשך שנה מדריך לבני נוער. האהבה לעצים, לאדמה ולטבע בערה בו כבר אז. נפשו של ש' נקשרה לגולן וכנראה כבר אז ידע כי ישוב אל הרמה בהמשך חייו.

מדריך הטיולים ברוך שמואלביץ' שימש באותה תקופה מדריך בוגר בבית הספר. "בהחלט אפשר להגיד כי ש' בלט, אף שהוא היה טיפוס שקט ומעולם לא התלהם", הוא מספר, "הוא גילה הרבה אהבה, התמדה והשקעה כשהסביר לתלמידים שאותם ליווה על המרחבים של רמת הגולן".

"זו גאווה גדולה לשמוע שהוא יהיה מפקד היחידה", נזכר מנהל התיכון והמחנך של ש' בכיתות י"א וי"ב. "זו היתה חוויה להכיר אותו. בחור ערכי ברמה גבוהה. כבר מגיל צעיר מאוד אפשר היה לומר שהוא נולד להנהיג. גם כשהוא התרגז, תמיד זה היה באורך רוח ובשיקול דעת. היה לו גם חוש הומור מצוין. אני לא זוכר אותו כתלמיד מבריק ומצטיין, אבל הוא בהחלט היה תלמיד טוב, חכם, כזה שמעיר הערות טובות וחריף מחשבה".

בספר המחזור של השכבה נכתב על ש' הפזמון משירו של אריאל זילבר: "רוצה להיות חבר של קבע בחברה להגנת הטבע, לשמור על החיות שלאט נעלמות מן העולם". לצד הכיתוב מופיעה קריקטורה של בחור חייכן ומנופח שרירים - רמז לנער יפה התואר, שהקפיד לשמור על כושר גופני.

ש' גם הקפיד על דעתנות והיה מעורב מאד באקטואליה המקומית והעולמית. "היו לנו המון שיחות עומק על העתיד, על העולם ועל איך אפשר לתקן אותו ולשפר את החברה הישראלית", מתאר המחנך. מצד אחר, גם רוח שטות לא חסרה שם: "אני זוכר קוריוז - במהלך טיול שנתי ש' והחברים שלו יצאו למחנה גיבוש של כיתות י' במחנה דבורקין שבגבעת חביבה. הייתי המורה המלווה שלהם. במסגרת איזשהו מערכון שלא הסכמתי להשתתף בו, הם תקעו לי צלחת קצפת בפרצוף". 

ההווי הצבאי תפס מקום נכבד בשיגרת יומם של ש' וחבריו. רובם ידעו כי יתגייסו ליחידות קרביות. ולא היה מדובר רק בהחלטה שנבעה ממשובת נעורים. באותה עיר אירע אסון נורא - נחשון ליבוביץ ואחיו החייל אופיר מצאו את מותם במהלך טיול שערכו במדבר יהודה בשל התייבשות. מטרת הטיול היתה אחת - אופיר שהיה כשבוע לפני שחרורו, רצה להכשיר את נחשון הצעיר לשירות ביחידה מובחרת.

ש' וחבריו השתתפו בחיפושים אחרי שני האחים, שנחשבו לנעדרים בימים הראשונים לאחר היעלמותם. גופתו של אופיר נמצאה כעבור כמה ימים. ארבעה ימים אחר כך נמצאה גם גופתו של נחשון. למרות שחלפו כמעט 20 שנים, מקפיד ש' לשמור על קשר עם ההורים השכולים שנותרו לבדם בעולם. נחשון ואופיר היו שני בניהם היחידים. בכל יום זיכרון מגיע ש' לבית ההורים, והוא מקפיד להגיע גם לאזכרה השנתית שלהם. 

"נזכור אתכם ביומנו / נזכור אתכם בלילנו / בקומנו עם בוקר לעבודה / ובעלותנו בלילה על יצוענו./ נזכור את צחוקכם / ואת רצינות פניכם / את שיחות הטלפון האינסופיות / ואת החדר הלא מסודר / אתם איתנו בעבודה / ואתם איתנו במנוחה / לעולם לא נשכח אתכם ולא ניפרד מכם / עד אשר נגיע וננוח לצדכם. / ...ובבוא היום ניפגש בעולם האמת / ונצטרף שוב למשפחה אחת שלמה" (מתוך שיר שכתבו הוריהם של האחים).

זינוק מתוך המכשול

ש' התגייס לסיירת מטכ"ל ושובץ בצוות ח' (אותו ח' שאותו עקף בסופו של דבר בהתמודדות על פיקוד היחידה). לטענת חבריו, ש' תמיד רצה להיות לוחם, "ומכיוון שהוא גם מאוד דיסקרטי, נראה שהיחידה, שאפף אותה מסתורין רב, התאימה לו", הם מספרים. "כל החבר'ה שהוא הסתובב איתם בתיכון, וגם אלו מהצופים ואלו שהוא גדל איתם בחיפה, כולם הלכו ליחידות קרביות ולסיירות מובחרות". הוא התקדם עד שנהיה בעצמו למפקד צוות. 

ואז, דווקא כשהוא בשיא כושרו הגופני, כמעט נקטעה הקריירה. בשנת 1999 בזמן תרגיל במתקן אימונים אירע פיצוץ של חומרי מטען שהוצבו במתקנים. התאונה התרחשה סמוך לש' והוא נפצע קשה מאוד בפלג גופו התחתון. יחד איתו נפצע חייל נוסף. הוא סבל מקרע בעצב של הירך, עבר ניתוח מורכב לחיבור העצב ובמשך חצי שנה היה משותק מהברך ומטה. עד היום סובל ש' ממוגבלות קטנה ברגל, ובתקופה שלאחר הפציעה דוושות האוטו שבו נהג היו הפוכות כדי לאפשר לו לנהוג.

היו מי שחשבו כי זהו סוף דרכו של ש' ביחידה, ואולי אפילו בצה"ל. אבל עבורו זה היה רק עוד עיקוף קטן בדרך. "זה מדהים שהוא חזר לשיגרה בצורה כזאת", מספרת חברת ילדותו. "הוא היה פייטר ולא ויתר לרגע כי הוא ידע שהוא חוזר ללכת רגיל". 

בתום תהליך שיקום והחלמה ארוך בבית החולים שיבא שבתל השומר, חזר ש' לסיירת והמשיך את דרכו מעלה. אחת מנקודות האור בתקופה הקשה ההיא היתה ההיכרות עם י', פקידה בסיירת מטכ"ל, שלימים נישאה לו. י', בת 38, כמוהו גם היא בת זקונים. משפחתה של י' שורשית מאוד. היא נולדה ב־1975 בקיבוץ עין גב שעל שפת הכנרת, בתו של אחד הלוחמים הבולטים בקרב גבעת התחמושת ההירואי במלחמת ששת הימים. כיום נוהג אביה להרצות פעמים רבות לפני חיילים שגומעים בריתוק את סיפוריו במסגרת שיעורי "מורשת קרב".

הזוג י' וש' עברו לפני שמונה שנים להתגורר באחד מיישובי רמת הגולן. ביתם צנוע למדי, ונוף מדהים נשקף מחצרם. י' מתחזקת את שני הצימרים שבבעלותם. "היא ילדה בביתה, וזה מעיד עליה משהו", אומרת בחיוך אחת השכנות, וחברת הילדות של ש' מוסיפה: "אני לא חושבת שאפשר להיות נשואה לאיש צבא בתפקידים התובעניים האלה בלי להיות אישה מאוד חזקה, עצמאית ומיוחדת. זו אישה שהרימה לעצמה עסק, היא 'שאקלית' אמיתית".

לאחר החתונה בחר הזוג הטרי לטייל כשנה. היעד שנבחר לירח הדבש היה לא באירופה או באמריקה, אלא דווקא בהודו, באוסטרליה ובניו זילנד. "שניהם בני אדם רוחניים מאוד, אבל גם מעשיים ועם רגליים על הקרקע", מספרת שכנה. "כשהם רק עברו לפה חיכתה לי בכל בוקר הפתעה חדשה. יום אחד התעוררתי והופ - אני רואה שהם הקימו גגון חדש. למחרת כבר יש מחסן וגינה מעוצבת. זו לא חריצות, זה פשוט להתנפל על המשימות - ש' עשה הכל במו ידיו".

המעורבות של ש' באה לידי ביטוי גם במנהג של אנשי סיירת מטכ"ל, שבמסגרתו מפקד ביחידה מלווה את בני משפחתו של אחד מחלליה ביום הזיכרון. ש' מנהל קשר אמיץ במיוחד עם בני משפחתו של אחד מהרוגי אסון צאלים ב', אחת הטרגדיות הקשות שפקדה את היחידה בשלהי 1992, באימון שנועד לדמות את חיסולו של סדאם חוסיין. "הוא בחיים לא יפספס ליווי למשפחה השכולה, זה הדבר שהכי מעיד על האופי שלו", מספר אדם שקרוב אליו. לוחם ביחידה מובחרת, אף הוא בן למשפחה שכולה, מוסיף: "הוא הגיע אלינו לבית אחרי האסון וראו את הרגישות שלו. הוא בקשר עם כל המשפחות השכולות של היחידה. ראו שהדבר הזה חשוב לו מאוד".

ש' התקדם בסיירת מטכ"ל עד לתפקיד סגן מפקד היחידה, כשהוא בדרגת רס"ן. כבר אז הוא סומן כמפקד הבא של היחידה, מעידים כמה אנשים. אולי מתוך רצון להכשירו לפיקוד בעתיד הוחלט להוציא אותו מהיחידה ולמנותו לפקד על יחידת עילית אחרת.

יש הטוענים כי מַעֲבָר לתפקיד מאתגר ביחידה אחרת הוא מהלך חשוב ביותר כדי להיות מפקד טוב ביחידה. "ש' בחור נחמד מאוד והפיקוד על יחידה מובחרת הכין אותו, כי הוא בהחלט קיבל הכשרה נכונה", סבור כפיר אדם, קצין לשעבר בסיירת מטכ"ל ומחבר הספר "סוגר מעגל" שעוסק ביחידה ובמבצעיה. "מדובר בתפקיד מאוד קשה ותובעני שלא דומה לשום דבר אחר. זו קפיצה ניהולית שאי אפשר להסביר אותה: זה תפקיד מולטי־דיסציפלינרי, זה פוליטיקה וכוח אדם. דרושות בתפקיד חשיבה מקורית ויצירתיות". לדברי אדם, "אנשים שבאו מרקע כמו שלו היו המפקדים המוצלחים ביותר של היחידה: עוזי דיין, נחמיה תמרי ובוגי יעלון - כי הם עשו תפקיד בחוץ ואז חזרו. דווקא כוכבים שבאו מתוך המערכת, ולא עשו תפקיד בחוץ, פחות הוכיחו את עצמם - הם היו מפקדי יחידה פחות מבריקים ברמה היצירתית".

גם תא"ל (מיל') ניצן נוריאל, כיום צל רח"ט המבצעים באגף המבצעים ובעבר ראש המטה ללוחמה בטרור, סבור ששיטת המעבריות בין יחידות חשובה. "שאול מופז מאוד האמין בשיטה הזאת. הוא אמר פעם, 'נביא אנשים מיחידות מיוחדות לצבא הרגיל, הם יתבגרו ואז יחזרו ליחידות המיוחדות'. מה שכן, אסור לעשות קיצורי דרך: הרבה חבר'ה שצמחו ביחידות מיוחדות ובמטכ"ל הודחו בתפקידי מח"ט ומאו"ג כשהיו אל"מ או תא"ל. זה חשוב מאוד לטפח חבר'ה מיחידות מיוחדות, אבל מי שעושה להם קיצורי דרך בעצם מכשיל אותם. חשוב שיעברו כמה תפקידים ויחוו את כל האתגרים שבדרך. כשאתה מקיים את המשולש: פיקוד, הדרכה ומטה - צמחת נכון".

ערכים וחינוך מהבית

ח"כ לשעבר דורון אביטל, מפקד סיירת מטכ"ל בשנים 1994-1992, סבור כי האביב הערבי מציב אתגרים חדשים ליחידה, שייעודה הוא איסוף מודיעין מעבר לקווי האויב, ולאגף המודיעין בכלל. "כל מערך המודיעין נדרש לשינויים. ברמה הראשית זה הצורך להבין מה המודיעין הרצוי, כלומר הצי"ח (ציון ידיעות חשובות) וברמה השנייה לבדוק היכן יש יכולת לפעול. יש אילוצים במרחב הפעולה". 

איזו עצה היית נותן כמפקד היחידה לשעבר למפקד נכנס?

אביטל: "לחשוב יחד עם כל המערך מה באמת הצי"חים הנדרשים למדינת ישראל שבהם הסיירת יכולה לפעול באופן שיייחודי לה. הרי זו לא עוד יחידה מובחרת. יש לה יתרון יחסי בתחום מאוד ספציפי של מרחב הפעולה. כלומר, צריך לשמור על כך שלסיירת מטכ"ל יישאר תפקיד ייחודי באיסוף מודיעין שאף אחד לא יכול להתחרות בה. לאחרונה חל שינוי באמ"ן כי הוקם חיץ פיקודי חדש: מפקד היחידה לא עובד ישירות כבר מול ראש אמ"ן אלא מול רח"ט איסוף בשם תת־אלוף ליאור כרמל". 

הכרת את אל"מ ג', המפקד היוצא של סיירת מטכ"ל. אתה חושב שסא"ל ש' נכנס לנעליים גדולות?

"ג' הוא באמת מודל למפקד מוצלח, גם מבחינת חשיבה מבצעית וגם מבחינת המפגש הנכון בין שטח ופרקטיקה ובין תיאוריה והבנה שלה. פעם היתה לנו האדרה גדולה מדי של אנשי המעשה לעומת המילים, או לחלופין של אנשי המילים לעומת המעשה".

לכאורה הייעוד של סיירת מטכ"ל ויחידת העילית שעליה פיקד ש' שונה לחלוטין, אבל גם בתפקיד החדש, בשנים 2012-2010, הצליח ש' להתנחל בלבבות החיילים ולהותיר אחריו יחידה עתורת הישגים מבצעיים. כל מי שבא איתו במגע העיד כי דיסטנס הוא לא מונח שנמצא בז'רגון המקצועי והאישי שלו. "למרות שהוא היה מפקד היחידה, היינו יכולים לפנות אליו כמו למפקד הישיר שלנו", משחזר מ', שהשתחרר רק לאחרונה משירות כלוחם. "הוא היה דמות אבהית בשבילנו. למשל במקרי ת"ש הוא היה דואג אישית לטפל בזה ולא משאיר את זה למפקדים הזוטרים. אני זוכר שלאחד החיילים נגמרו ימי החופשה וסבא שלו היה על ערש דווי. הוא קיבל ממנו חופשה מיוחדת באופן מיידי".

"בגלל התפקיד שלי הייתי דבוק לש', כמעט לא היו פעילות או זמן חופשי שלא היינו צמודים זה לזה", מספר סמ"ר ד', הקשר האישי של ש' בעת שפיקד על יחידת העילית. "הוא בן אדם שנורא דואג לאנשים, מאוד אכפת לו. הוא שקול וחכם מאוד. אני ראיתי בו הרבה מעבר למפקד. ליד האנשים שהיו צמודים אליו יותר, הוא היה מרשה לעצמו טיפה להשתחרר ולצאת מהדמות של מפקד היחידה. היינו יושבים וצוחקים, אבל הוא לעולם לא מאבד שליטה".

אירוע שהתרחש לקראת סיום תפקידו של ש' מעיד על החדות שבה ניחן. בסוף שנת 2011 נקראו לוחמי היחידה המובחרת לבצע תעסוקה מבצעית בגיזרת כרם שלום שבגבול עזה. באחד מימי שישי יצא ש' לסיור בג'יפ עם נהגו האישי והקשר שלו. "לא נסענו במהירות איטית כאילו אנחנו בטיול", מספר נהגו של ש' אז. "פתאום ש' ביקש ממני לחזור אחורה. הוא הצביע על נקודה בדיונה שהיתה ממוקמת כ־30 מטרים מאיתנו, ובאמת ראינו שיש שם מקל. הוא שלח את הקשר לבדוק מה יש שם וחזר עם מאצ'טה ענקית - משהו אקזוטי, לא סתם סכין קומנדו".

חברת ילדותו מעידה כי "הוא ערכי בקטע של אהבת המולדת. הוא גבר־גבר, הוא שקט. התכונה הכי דומיננטית שלו היא יושרה - יושר, הגינות. לא טיפוס של מרפקים או פוליטיקות, אלא מנהיג שקט, מאוד אידיאולוגי בקטע של אהבת הארץ וציונות. במקביל הוא גם חבר טוב ואצלו זה ממש חלק מעולם הערכים. אצלו חבר זה חבר. הוא מאוד מאופק, צנוע, אמין, ישר, איש משפחה. הייתי אומרת שמדובר ממש בדמות חינוכית".

שאול טשרניחובסקי כתב פעם "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו". את הערכים ואת אהבת הארץ והאדם ינק ש' בין השאר מהוריו, חווה ואבי, שניהם ניצולי שואה. אבי היה שריונר שלחם בכל מלחמות ישראל ואף נפצע במלחמת ששת הימים. חווה היתה שנים מורה לסיעוד בבית חולים בחיפה וכיום היא מתנדבת בקהילה, בין השאר בארגון יד שרה. חבריו של ש' אומרים שקיבל את הערכים ואת האופי המיוחד בזכות החינוך והאווירה בבית. אחיו של ש', ירון, היה קצין בשריון וכיום הוא מנהל בכיר בשוק האזרחי. אח נוסף, נפתלי, הוא ממקימי אחד הקיבוצים בערבה. הוא שירת בחטיבת הנח"ל וכיום הוא יועץ משפחתי.

למרות הפציעה שעבר בשנים הראשונות של שירותו הצבאי, כך מעידים, ש' מקפיד לתת דוגמה אישית לחייליו גם בהיבט הפיזי. "הוא תמיד היה מגיע ראשון בריצות הארוכות ובספרינטים", מספר אחד מחייליו לשעבר. "לא היה לו אכפת מהופעה מדוגמת או משטויות כאלו, אלא העיקר שהחיילים ירגישו בנוח. לפעמים הוא היה מאחר לפגישות וישן שלוש שעות בלילה רק כדי לדאוג שתנאי השירות שלנו יהיו הכי טובים. הוא היה מפקד אבהי, אחד שרצית להיתקל בו, שרצית לראות אותו מחייך אליך". 

"הוא לא דיבר על הפציעה, אבל זה היה משהו שכולם ידעו עליו", מתאר קשרו לשעבר של ש': "לא רצינו לשאול ולהחזיר אותו למקומות האלו. זה ממש לא הפריע לו, הייתי רץ איתו יחד. בתרגילים, למשל, במקום שהוא יזחל אחרינו, אנחנו היינו אלו שזחלו אחריו. הוא לא היה נותן לשום דבר להפריע לו. לפני התרגיל האחרון שלנו יחד הייתי מעורב בתאונת דרכים. הרופא לא אישר לי להיעדר מהתרגיל, ועידכנתי את ש' שעברתי תאונה ושכואב לי הגב נורא. הוא פשוט אסר עלי להשתתף. כל מפקד אחר היה אומר לי 'כל עוד יש אישור רופא, אתה משתתף'. הוא היה מקשיב לחיילים ומאמין להם ובהם".

קצין לשעבר ביחידתו מוסיף: "ש' הוא איש של אנשים. בן אדם שקט ואפילו נחבא אל הכלים, אבל זה בדיוק סוד הכריזמה שלו. היא לא נובעת מצעקות. זו הנהגה שקטה, של אחד שאתה יכול לסמוך עליו ולדעת שברגע האמת הוא יגן עליך. מעולם לא שמעתי אותו מתנשא על מישהו. תמיד כשהוא מדבר איתך זה בגובה העיניים".

באימון יחידה נרחב שנערך לפני כשמונה חודשים ברמת הגולן, אשר במהלכו צעדו לוחמי יחידת העילית כ־120 ק"מ שבהם דימו מצבי לחימה שונים, סיפר ש' על התחושה שלו כמפקד היחידה. "אני חושב שזה יתרון שמ־2006 לא היתה מלחמה", אמר. "כשאני צריך לבחור מה האיום הכי גדול מבחינתי, אני בוחר בחיזבאללה. אני רוצה להיות הכי טוב מול האיומים המתפתחים בגזרות השונות, וזה מכיל בתוכו יכולות בסיסיות, גנריות, שאתה לוקח ועושה להן העתקה והתאמה. אנחנו לא עוצרים לרגע לחשוב על זה שאנחנו עושים את זה ויש כאלו שלא. אף אחד מאיתנו לא חושב פעמיים לפני שהוא עושה את זה. זו בכלל לא שאלה לדיון". בשנה שעברה, לאחר שנפרד מיחידת העילית, מילא ש' תפקיד מטה בקריה. הוא סירב שיצמידו לו נהג בטענה שלא מגיע לו כי הוא לא מפקד יחידה. "אמנם הוא היה ישן מדי פעם במרכז, אבל בכל פעם שהוא היה יכול, הוא היה נוסע הביתה לראות את המשפחה. מדובר בנסיעה של כמה שעות לכל כיוון, אבל היה חשוב לו לראות את הילדים ואשתו", מספרים חבריו. 

 "הוא בן אדם זהב. זה בן אדם שתלך איתו לאי בודד והוא לא יתקע לך סכין בגב", מעיד מכר אחר שלו. "בוא נגיד את זה כך: כאשר הנהג שלו בזמנו היה בא לאסוף אותו, הוא מעולם לא ביקש שייקח גם את הילד שלו או את אשתו, או שיקנה לו או יעשה בשבילו משימות, כמו קצינים אחרים. הוא ישר ונקי כפיים, ויש לי צמרמורת כשאני אומר את זה".

אחד התושבים ביישוב מעיד גם הוא: "ש' ישר כמו סרגל ולא נצלן. במושב, למשל, הוא בחיים לא ניצל את המעמד שלו כדי להשיג משהו. בחיים גם לא יראו אותו מסתובב עם מדים. תמיד הוא בג'ינס, טי־שירט וכפכפים. גם אם יהפכו את כל השטיחים - לא ימצאו עליו שום דבר רע".

לא רוצה להיות רמטכ"ל

במושב הקטן שבגולן גרות בסך הכל כ־80 משפחות. באופן יחסי לכמות התושבים, יש בו מספר בלתי נתפס של יוצאי סיירת מטכ"ל, שייטת 13 וטייסים. לפני כארבע שנים, במעבר בין תפקידים, החליט ש' להצטרף לקבוצת רכיבת אופניים במושב שמורכבת כמעט רק ממטכ"ליסטים. "הספורט האהוב עליו הוא ריצה אבל הוא רצה להיות איתנו, והיה באמת הצעיר בקבוצה", מספר חבר מהיישוב. "הוא מעולם לא בלט ולא ניסה לדחוף קדימה, וזה חלק מהאופי שלו - הוא תמיד צנוע, מנמיך את עצמו בכוונה". תושב אחר מוסיף כי "ש' הוא מופנם ושקט מאוד. מדבר רק כשצריך, מילותיו מדודות. נדמה שהוא מאמין כי השתיקה היא היפה שבקולות".

את ביטול האגו והשמירה על הצניעות דואג ש' להנחיל גם לילדיו הקטנים, שדומים לאביהם בפעלתנות ובספורטיביות. "כנראה זה משהו בגנים", אומרת בחיוך חברה קרובה של המשפחה.

"אני מתה על ש'", מוסיפה בחיוך שכנה שגרה בקרבת מגרש הספורט במושב. "הוא אבא נהדר. בחור גבוה ורזה עם קול חזק, ציניקן וחמוד. כשהוא מגיע מהצבא, הוא יורד עם הילדים שלו לשחק כדורסל. ממש רואים שהוא מחשל אותם, אולי מכין אותם לסיירת. כשהם אומרים לו משפטים דוגמת 'אבא, כואב לי' או 'כבד לי' הוא מעודד אותם ואומר להם בחיוך: 'לא נורא, תמשיכו'".

ש' מחזיק בתואר ראשון באגרונומיה מהפקולטה לחקלאות ברחובות. בעבר תואר כזה היה הכרחי כדי לצלוח את ועדת הקבלה הקפדנית של המושב. אבל ש' לא הזדקק לכך. הוא פשוט בחר ללמוד את מה שהוא אוהב יותר מכל. "הוא מאוד אוהב את הארץ, מחובר אליה וגם מתעניין בחקלאות. אחת האהבות הגדולות שלו היא טיול בג'יפ שהוא רכש, זה שמאפשר לו לטייל במקומות רבים", מתאר אחד משכניו. "יש לו גם מטע, אבל מכיוון שהוא כל הזמן בצבא, מישהו אחר מעבד אותו כרגע".

אף שהוא ממעיט בדיבור, חבריו מעידים כי הוא דווקא ניחן בחוש הומור, ויש שמכנים אותו גם ציניקן. בעת הכנת הכתבה בילו ש', אשתו וילדיו בטיול בדרום אפריקה, מנסים לסחוט רגעים אחרונים של שלווה וחופש, בטרם ייכנס האב והבעל לנעליים הגדולות ויתמסר לתפקיד החדש שיגזול את רוב ימיו ולילותיו. ביום שלישי 19.03 שבו לארץ. בזמנו הפנוי הוא מרשה לעצמו לשמוע מוסיקה ישראלית שהוא כל כך אוהב, ובמיוחד את שיריו של הזמר דודו טסה. 

"לא היו לש' תאקלים עם אף אחד, כי הוא לא בן אדם שנותן להגיע למצב כזה", מבהיר הקשר לשעבר של ש'. "הוא היה דמות נורא סמכותית ביחידה. מה שהוא אמר זה ברזל, אבל למרות שתמיד הוא התחשב בכולם, הוא הצטייר כדמות נורא סמכותית ומפחידה. אחד שמסתכלים עליו מלמטה".

רבים ממפקדי סיירת מטכ"ל צמחו כמטאורים. אהוד ברק ובוגי יעלון היו רמטכ"לים. על ניצן אלון, אלוף פיקוד המרכז ומפקד היחידה לשעבר, אומרים שיהיה בוודאות רמטכ"ל. ומה עם ש'? "הבנתי מהמון שיחות שהיו לנו שהוא לא רוצה להתקדם בצבא יותר מדי. אני מתקשה להאמין שהוא רוצה להיות יום אחד בתפקידים שכרוכים בפוליטיקה. הוא נורא אוהב חקלאות ותמיד אמר שברגע שהוא ישתחרר הוא רוצה לטפל במטע ליד הבית. יש לו שם הרי שטח ענק".

"אפילו אם תשאל אותו אם הוא רוצה להיות רמטכ"ל הוא לא יידע לענות לך. אבל אם הוא ירצה, הוא יגיע לזה", מסכמת חברתו הקרובה מימי גן הילדים.

והקשר לשעבר נזכר: "בשבתות כשתפסנו קווים באזור רמת הגולן או כשהיינו בכוננות באזור, היינו יוצאים אני והוא עם אשתו והילדים שלו למעיינות ברמת הגולן ויושבים על פק"ל קפה בסתלבט. אני יכול להודות שהערצתי אותו".

"זה תפקיד תובעני, אבל הוא לא יחזור בלי להצליח בו. הוא לא מכיר את האפשרות הזו בכלל", מסכם אחד מחבריו הקרובים.

oris@israelhayom.co.ilroia@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו