"אנחנו היינו טרומפלדור המודרני", מתפייט עמית גל, המנהל המיתולוגי של הפועל גליל עליון. "חיברנו בין קיבוצניקים לחב"דניקים, בין ראש פינה וקריית שמונה לכפר בלום, בין גפליטע פיש ועוף מכובס לסנדלים ומכנסיים קצרים. אתה מבין מה זה? כל האתיאיסטים פה רקדו במעגלי הורה לצלילי 'משיח, משיח, משיח', כשהם מניפים פוסטרים של הרבי מלובביץ'. יצרנו קונצנזוס. דבר כזה יכול לקרות רק פעם בדור".
20 שנה. 20 שנה חלפו מאז נחקק שמה של הפועל גליל עליון באותיות של זהב בספרי ההיסטוריה של הספורט הישראלי. היא הותירה את מכבי ת"א המומה ומושפלת, וללא תואר האליפות בפעם הראשונה זה 23 שנים. אחר כך הביסה גם את הפועל ת"א העדיפה והמוכשרת של רלף קליין ז"ל והוכתרה בעצמה לאלופת המדינה בכדורסל.
לא רבים יודעים, אבל גליל היא הראשונה שהניפה את צלחת האליפות בישראל. מכבי אמנם זכתה 50 פעמים בתואר, אבל רק אז - בעונת 1992/93 - החלו להעניק את החפץ העגול והמוזהב. ודווקא אז התואר הלך לגליל.
"וואו, 20 שנה?! או מיי גאד, אני לא מאמין, זה כנראה סימן שכולנו הזדקנו", מודה בראד ליף (52) בשיחה מביתו בסן דייגו. "עד היום עוצרים אותי ישראלים ברחובות שיקגו, נותנים צ'פחה, זורקים מילה טובה ואפילו סולחים לי שניצחתי את מכבי שלהם", מספר אנדרו קנדי (47). "מה שאני זוכר מהבוקר שאחרי החגיגות זה בעיקר את כאב הראש", משחזר דורון שפר (41), "זה בגלל ששתיתי יותר מדי וודקה עם תפוזים".
תשכחו מכוורת ומהספייס גירלז. לכבוד המאורע ההיסטורי הפגשנו את גיבורי האליפות ההיא לאיחוד מרגש במלון דניאל בהרצליה. הם התרפקו על הנוסטלגיה, חשפו לראשונה סודות מחדר ההלבשה והתחברו מחדש לאווירת הימים ההם. "לא כאילו זה היה אתמול, כי אני לא זוכר מה היה אתמול", צוחק מנהל הקבוצה.
גל הוא הקיבוצניק האולטימטיבי. גליל עליון זה הוא, והוא זה גליל עליון. הוא היחיד שהיה שם אז ונשאר עד היום. הקבוצה כבר עזבה את האולם הביתי החם בכפר בלום, הדרימה כמאה קילומטרים לגן נר, הפכה להפועל גלבוע/גליל וזכתה בעוד אליפות, ב־2010, אך זו היתה מרגשת הרבה פחות, בעיקר בגלל שינוי שיטת הפלייאוף לפיינל פור.
לפגישת המחזור הגיע גל חמוש בשתי צלחות האליפות, ומייד הדביק שתי נשיקות למאמן האגדי פיני גרשון. "אני כבר בן 60, ועברתי את כל המאמנים, ואני אומר לך: פיני הוא הגדול מכולם, הוא הגורו שלי".
מי שהרביצו איחור אופנתי הם השחקנים הצעירים של אז, ניר מטלון (44) ואמיר מוכתרי (41). "יש דברים שלא משתנים גם אחרי 20 שנה", מתחיל גרשון לירות כשהשניים מגיעים יחד מחויכים. "איך זה ששניכם איחרתם לטיסה לאתונה ב־1993, וגם עכשיו לא הגעתם בזמן? עמית, תבדוק אם עדיין אפשר לקנוס אותם".
בהמשך, בשיחות נפרדות, הצטרפו לכתבה כוכבי הקבוצה - שפר, ליף וקנדי. המסע יוצא לדרך.
פיני מחכה לסטאלון
כמו בכל סיפור סינדרלה, הגיבור הגדול הוא מי שלא היה אמור להיות שם. הנהלת הגליל כבר בחרה במאמן אחר, אלי קנטי, והגיעה איתו לסיכום, אבל קפצה על גרשון כשנקרתה בידיה ההזדמנות. רצה הגורל - וקנטי עבר למכבי ת"א, תחילה כעוזר המאמן, ואחר כך כמאמן הראשי שהפסיד מול אותה גליל את האליפות.
גרשון: "הם בנו על זה שהג'ורה שלי תביא להם כסף. אני בכלל הייתי על תנאי. ניסו לחסוך עלי. המאמן שהיה לפניי, מולי קצורין, קיבל 75 אלף דולר לעונה. לי הסכימו לתת מקסימום 57 אלף. אמרתי להם 'אין בעיה, אבל אם אני מביא אליפות, אתם מחזירים לי את ה־18 אלף החסרים ומכפילים אותם'".
מטלון: "מהרגע הראשון הוא דיבר על אליפות, אני לא אשכח את זה. אסיפה קבוצתית ראשונה, אנחנו יושבים על הספסל בכפר בלום ופיני מולנו, רוכן על הבטון ואומר שאנחנו פה כדי לקחת אליפות. הסתכלנו עליו כמו על משוגע. בראד ליף נתן מרפק לסטיב מאלוביק המנוח, ושניהם התחילו לגחך. אחר כך בראד אמר לנו 'הי איז פאקינג קרייזי'".
גל: "פיני לקח את ההנהלה לפגישה בגלובוס גרופ, שהפכו למאמצים שלנו. עד אז היינו רגילים לפרסם אבוקדו ובריכות דגים וחיתולים, ופתאום הוא מושיב אותנו מול יורם גלובוס ומסביר לו שאנחנו הולכים לקרוע את מכבי. ישבנו שם בפה פעור".
גרשון: "גלובוס הבטיח לי שאם נזכה באליפות, הוא יסדר לי תפקיד בסרט לצד סילבסטר סטאלון. אני מזכיר לו את זה בכל פעם שאנחנו נפגשים, אבל לקיים את ההבטחה הוא לא קיים. אני עדיין מחכה".
שפר: "למרות שפיני דיבר על אליפות כבר בתחילת העונה, אישית אני לא זוכר את עצמי מדבר או חושב על אליפות בשלב הזה. ככל שהעונה התקדמה והצלחנו בהתאם, כך האמונה ביכולתנו גדלה והלכה".
מטלון: "הייתי בן 24, כבר זכיתי בגביעים עם גליל, ואף פעם לא חשבתי שזה בכלל אפשרי לקחת ממכבי אליפות. לא האמנתי בכלום, אבל לאט לאט הוא גרם לנו להאמין".
מוכתרי: "דווקא במחזור השלישי, אחרי שהפסדנו בבית למכבי ר"ג, פיני אסף אותנו בחדר ההלבשה ואמר 'עכשיו אני בטוח שניקח אליפות'".
גל: "כמה מאמנים אתה מכיר שהיו משחררים את עדי גורדון ונותנים במקומו את המפתחות לאיזה פּישר בן 20 כמו שפר?"
השידוך נולד בחטא
היסודות הראשונים לזכייה באליפות הונחו כבר בקיץ 1982. הימים היו ימיה הראשונים של מלחמת שלום הגליל, צה"ל החל להסתבך בבוץ הלבנוני ואפילו עמית גל עדיין לא היה אז בקבוצה. המאמן הצעיר גרשון הנחית בכפר בלום אמריקני אלמוני בן 22 בשם בראד ליף. לימים הפך אותו ליף לסמל הגדול של הגליל, ועד היום הוא מחזיק בתואר מלך הסלים של הקבוצה בכל הזמנים. הוא כיכב גם בנבחרת ישראל ובמכבי ת"א, וכפי שמטלון אומר: "אני לא מבין איך עדיין לא הציבו פסל שלו בכניסה לאולם בכפר בלום".
אבל מתברר שהשידוך הזה נולד בחטא. "חוק ההתיישנות כבר חל על הסיפור הזה, אז הגיע הזמן לחשוף אותו", אומר גרשון. "בראד בא לארץ עם תעודה מאיזשהו רב שמאשר שהוא התגייר, וככה קיבל אזרחות ישראלית. על הטופס בכלל היה כתוב 'גברת בראד ליף'. איזה חבר יהודי שלו התחתן, אשתו התגיירה, והיה מי שדאג 'לתקן' את מה שכתוב שם. יש דברים שאפשר לעשות רק בבניין המועצה בקריית שמונה".
ליף: "האמת היא שאני לא ממש יודע איך הפכתי לישראלי. בהתחלה אפילו לא ידעתי איפה אני משחק. הייתי בטוח שאני עומד לשחק בתל אביב, אבל הנסיעה משדה התעופה התארכה והתארכה, ולא נגמרה. הגענו לכפר גלעדי, ופשוט נשארתי שם 12 שנים".
יישובי הצפון ספגו ירי מאסיבי של קטיושות.
"זה לא היה קל, וחווינו לא מעט לילות מפחידים. עמית תמיד היה מספר לנו סיפורי גבורה וטוען שהבומים הם פגזים של צה"ל, וידענו שהוא משקר... אבל אף פעם לא חשבנו לעזוב. כל כך התחברנו לתושבים וראינו כמה הם חזקים, שזה היה טבעי בשבילנו להישאר ולחיות ולנצח".
מטלון: "לילה אחד הסתובבתי עם בראד ואשתו קארן בקריית שמונה. היינו ליד התחנה המרכזית, ופתאום היתה שריקה ובום. קטיושה נפלה 200 מטר מאיתנו. הוא דפק שם ספרינט מטורף. ועמית? שלא יספר לך סיפורים. הוא התפלל שייפול איזה טיל ליד האולם כדי שנקבל פיצויים מהממשלה".
התקלה הראשונה אירעה עוד לפני שהעונה החלה, במשחק אימון שכוח אל נגד הפועל גבת, שבעקבותיו איים גרשון להעיף את כוכב הקבוצה, אנדרו קנדי.
מעשה שהיה כך היה. "לגבת היה זר חדש בשם בילי מרטין, שהגיע יומיים קודם לכן ואפילו לא הכיר את התרגילים", מסביר גרשון, "פתאום, נגדנו, הוא קלע 32 נקודות. הבנתי מייד מה קרה ואמרתי לעמית 'תודיע לאנדרו שמחר נפגשים בצריף של המנפטה בקיבוץ, והוא הולך הביתה'".
"אני כבר התחלתי לבכות", אומר גל, ובאמצע המשפט מצלצל הטלפון הנייד שלו. על הקו, באורח פלא, ארז אדלשטיין, כיום מאמן הפועל ת"א ומי שאימן באותה עונה את גבת. "ארז מתקן - מרטין קלע 45 ולא 32", דואג גל לעדכן את הנוכחים.
"בוא'נה, על אנדרו לא היה אפשר לעשות סל, אז 45 נקודות?", נבהל מטלון.
גרשון: "למחרת הודעתי לקנדי 'אתה הולך הביתה. מכרת אותי. אני באתי לקחת אליפות, ועם אחד כמוך אני לא יכול לצאת למלחמה'".
אבל קנדי נשאר, ואפילו קלע 21.4 נקודות למשחק, יותר מכל שחקן אחר בקבוצה.
גרשון: "אנדרו היה גבר שבגברים, אחד השחקנים הגדולים שאימנתי. הוא ענה לי 'בילי הוא חבר ילדות שלי, הייתי חייב לסדר לו ג'וב. אני מצטער, תבין אותי. אני מבטיח לתת הכל עד סוף העונה'".
"מה?!", היתה התגובה של קנדי, כששמע השבוע את הסיפור שסיפר גרשון, "אני לא זוכר שום שיחה כזו! אולי אני מדחיק. לבילי היה משחק ממש טוב, ואני לא הייתי בפוקוס כי במשחקי האימון פחות חשבתי על הניצחון. אני זוכר רק שפיני כל כך כעס".
בחזרה לימות המשיח
כבר בפתיחת העונה התברר שמשהו קסום מתרחש בממלכה הקיבוצית. זה היה המשחק המכריע במוקדמות גביע אירופה לקבוצות. טרייסטה הגיעה לכפר בלום עם סגל נוצץ בדמותם של האגדות לעתיד דיאן בודירוגה וגרגור פוצ'קה, ודינו מנגין שהיה אגדה חיה כבר אז. אלא שהם לא מצאו תשובה לילד מרמת אפעל, שפר, שהפציץ 35 נקודות ושלח אותם הביתה. גליל לא עצרה עד חצי גמר גביע אירופה לקבוצות, שבו נכנעה לאפס פילזן של פטאר נאומוסקי ול־15 אלף פנאטים טורקים ביציע.
בליגה, למרות ההפסד הביתי לר"ג ולמרות שחטפה 95 נקודות ממכבי ת"א, המזל שיחק לידיה של הגליל. "זו היתה עונה חלשה בצורה יוצאת דופן של מכבי", מודה שפר. ואכן, הצהובים איבדו את גיא גודס בגלל פציעה והביאו את צמד הזרים הגרוע בהיסטוריה שלהם - ווינפרד קינג ודיוויד אנקראם. בגביע המדינה זכתה דווקא הפועל ת"א, שנחשבה בעיני רבים לקבוצה הטובה בארץ. עד שהגיע 8 במארס 1993.
"יש גרשון שהביא את האליפות, אבל זה לא אני, אלא גרשון פריד", אומר פיני. פריד הוא איש צנוע ופשוט, בעל זקן ארוך ולבן, שמתגורר בקריית חב"ד בצפת. "הלכתי למשחקים של גליל עליון עם שניים מחבריי, שבתי ובצלאל, והיינו מניחים תפילין עם האוהדים", הוא נזכר, "ואז שמעתי ברדיו שבקרוב אמור להתקיים משחק נגד מכבי ויצרתי קשר עם פיני. הצעתי לו שנשלח מכתב לרבי, שבו הקבוצה תבקש את ברכתו ותפרסם במגרש את בשורת הגאולה".
הצעת החב"דניקים לא נפלה על אוזניים ערלות. אחרי הכל, פיני הוא מי שבאחד האימונים הראשונים בתחילת העונה הודיע לגל שהוא לא מוכן להגיע עוד, עד שלא ייקבעו מזוזות על הדלתות באולם. "נתתי לו כסף ביד ואמרתי לו 'תקנה כמה מזוזות שאתה רוצה, לכל דלת, רק תעזוב אותי בשקט'", מספר גל.
פריד: "נפגשנו עם עמית, והוא התחיל לצעוק 'מה פתאום אנחנו צריכים ברכה מהרבי, אנחנו חזקים, אנחנו במקום השני'. אבל כשמכבי ת"א עלתה לצפון, גם בגליל התחילו לשקשק, כמו כולם".
גל: "אני מתתי מפחד. ידעתי שתהיה מלחמת עולם עם הקיבוצניקים. הרי אני כזה, קיבוצניק מהשומר הצעיר, לא שומר כשרות, עם סנדלים, פרחח לא קטן".
אבל הפקס נשלח לרבי מלובביץ' על נייר מכתבים רשמי של המועדון. "תהא שנת נפלאות גדולות", כתב אז גל, בשנת תשנ"ג. "אני, מנהל קבוצת כדורסל גליל עליון, מבקש את ברכת האדמו"ר שליט"א עבור קבוצתנו לניצחון במשחקי אליפות המדינה".
גל: "הדברים האלה היו צריכים להישאר בוואדי, כן? סיפרו לי שהרבי יושב בחלון קטן ומקבל את המכתבים. קיבלנו תשובה, ואני רוצה להאמין שהוא כתב אותה בעצמו".
החב"דניקים הופיעו למשחק נגד מכבי ב־8 במארס בחולצות צהובות (רחמנא ליצלן) ועליהן כיתוב באדום־שחור "היכונו לביאת המשיח". זה עבד. הצהובים הגאים מת"א ספגו את התבוסה הגדולה ביותר בתולדותיהם בליגה הישראלית, 97:69, שיא שלא נשבר עד היום. למחרת הכותרות עסקו בחיבור בין הקיבוצניקים המשופמים לדתיים המזוקנים. "כשאתיאיסטים מגייסים את הקדוש ברוך הוא, קורים ניסים", נכתב באחד העיתונים. השיר "משיח, משיח, משיח" הפך להמנון הלא רשמי של הקבוצה, השחקנים הניחו תפילין במגרש, ובטיסות לחו"ל קיבלו חבילות של אוכל כשר.
"אמא שלי היתה מבסוטה בשנה ההיא, כי כל הזמן הנחתי תפילין", צוחק מוכתרי.
ומאז, הנחת תפילין?
"הנחתי בצד"...
גל: "לאמא שלך היו גם רגעים שבהם היתה לה פחות נחת. הגענו למשחק חוץ בחולון, וכל הקהל שם התחיל לשיר 'מוכתרי ההומו, מוכתרי ההומו'. רצתי אליה וצעקתי לה 'אסתר, אני נשבע לך שזה לא נכון, עם חצי מהבנות בקיבוץ הוא כבר היה'".
על הקיר בביתו של פריד תלויה עד היום תמונה ממוסגרת מחגיגות האליפות. שפר: "לעולם לא אשכח את התמונה הזו, של מגוון האוהדים שלנו - קיבוצניקים, עירוניים, מתנדבים מחו"ל וחסידי חב"ד - וכולם שרים יחד 'משיח, משיח, משיח'. לראשונה בחיי נוכחתי והתרגשתי מכוחו המאחד של הכדורסל ומהיכולת שלו לקרב, ללכד ולאחד אנשים רחוקים זה מזה".
"מכבי? למה זה מגיע לי?"
גליל סיימה את העונה הסדירה במקום השני, בעוד מכבי ת"א נקלעה לשפל היסטורי ודורגה במקום השלישי. המאמן הכושל של הצהובים, יעקב אדלר, התפטר לקראת שלב ההכרעה, שזימן בחצי גמר הפלייאוף סידרה מרתקת של הטוב מחמישה משחקים בין האלופה הנצחית לבין הטוענת לכתר.
גרשון: "כשהבנו שנשחק נגד מכבי, נכנסנו להלם. שיחקנו את הכדורסל הכי יפה ומשכנע, אבל ידעתי שלא נוכל לעבור את מכבי בסידרה עם כדורסל נטו. עמית כבר בכה לי על הכתף ולא הפסיק לקונן 'למה זה מגיע לי, למה זה מגיע לי'".
קנדי: "ידענו שננצח את מכבי. פיני הוא כמו פסיכיאטר, והוא נטע בנו את האמונה הזאת. כל הזמן דיברנו על אליפות".
מוכתרי: "היינו ברוגע, היה ברור שבכפר בלום לא נפסיד למכבי, גם אם ניקלע לפיגור".
ליף: "לא פחדנו בכלל ממכבי. במשך חמש שנים בעטנו להם בישבן בכל פעם שהם התקרבו לגליל".
מטלון: "לי היה תפקיד מוגדר. אני הייתי צריך לצבוט את אנקראם ולמרר לו את החיים".
גרשון: "עד היום יש לאנקראם סימנים ברגליים מהמכות של ניר. הוא מרט לו שערה אחרי שערה".
גליל ניצחה במשחק הראשון בכפר בלום, מכבי גמלה לה ביד אליהו, וגליל שוב ניצחה בבית כדי לעלות ל־1:2 בסידרה. המשחק הרביעי נערך ביד אליהו, כש־10,000 צופים לחוצים יודעים: הפסד - והלכה האליפות, לראשונה מאז 1969. רק אחרי הארכה הצליחו הצהובים לנצח 88:93 ולהישאר בחיים, ולכפות משחק חמישי ומכריע על כל הקופה. המאמן קנטי סיפר לימים שהוא כל כך חשש לאבד את האליפות באולם הביתי, עד שפרץ בבכי אחרי המשחק.
ב־5 במאי 1993 זה קרה. 2,200 צופים מילאו כל סנטימטר פנוי בכפר בלום וראו את ההיסטוריה מתרחשת לנגד עיניהם. במהלך המשחק התקבלה הודעה על פצצה שהוטמנה באולם, אבל שום דבר לא עצר את שפר וליף, שקלעו יחד 48 נקודות בדרך לניצחון 80:88. 23 שנות שלטון צהובות הגיעו לקיצן, והכרוז באולם שמח לאיד: "נאחל ברכות והצלחה למכבי בגביע קוראץ'" (הגביע השלישי בחשיבותו; א"ו).
"דובון שכמוני נורא אוהב קצפת, אבל אני כל כך רוצה לאכול את הדובדבן", שלף גרשון ונכנס לפנתיאון. אבל כדי שהעונה הזו תהפוך להיסטורית באמת, ותתויג כ"עונת הדובדבנים", היתה עוד משוכה אחת שצריך לעבור. קראו לה הפועל ת"א, מחזיקת גביע המדינה והקבוצה שסיימה במקום הראשון בליגה. רלף קליין ז"ל אימן אותה, והיה לו סגל חלומי עם דיוויד ת'רדקיל, ראדנקו דובראש, עמוס פרישמן, חיים זלוטיקמן, שמעון אמסלם ותומר שטיינהאור.
גרשון: "כולם חושבים שלקחנו את האליפות ממכבי, אבל ההישג הגדול היה להעיף את הפועל, כי היתה לה הקבוצה הכי טובה בארץ והיה לה גם יתרון ביתיות. ידענו שנצטרך לנצח באוסישקין כדי לקחת את האליפות".
ליף: "אני אפילו לא זוכר את הסידרה מול מכבי, אבל גם היום יכול לשחזר כל רגע מהגמר עם הפועל".
"עיוורים, פיסחים וחירשים"
גליל עליון התקבלה בכבוד מלכים באוסישקין, ואנשי הפועל ת"א מכים עד היום על החטא שחטאו - חטא היוהרה. "ישבנו בחדר ההלבשה לפני המשחק הראשון, ויו"ר הפועל, פיקו רוזביץ' ז"ל, הציץ פנימה", נזכר מטלון. "הוא אמר 'או, סוף סוף אנחנו מקבלים פה קבוצה נחמדה וסימפטית, בלי מכבי המגעילים האלה'. הוא פשוט זילזל בנו, וזה הטריף אותנו. לא היינו צריכים אפילו להתחמם".
זה עבד. ליף נפצע ופונה לבית חולים, אבל גליל טיילה לניצחון מפתיע, 73:88 על גדות הירקון. אחר כך היא צלחה את מבחן האופי הגדול ביותר - וניצחה שוב בכפר בלום בדרך ליתרון 0:2 בסידרה.
שפר צלף 40 נקודות והחטיא קליעת עונשין אחת ב־16 זריקות. "זה הוכיח שאני בן אדם ולא מכונה", אמר אז, וגרשון התחיל לחגוג: "אנחנו צריכים להיות עיוורים, פיסחים וחירשים כדי לא לזכות באליפות".
הפועל ת"א טיילה לניצחון קליל 63:90 במשחק השלישי וצימקה ל־2:1. גרשון: "מייק גיבסון היה עם גב תפוס, וכבר בהתחלה הבנתי לאן זה הולך, אז אמרתי לשחקנים שאנחנו מוותרים על המשחק הזה ונחים כדי לקחת את האליפות בבית".
אלא שדווקא אז, כשכולם כבר מצננים את השמפניות, המרקם הקבוצתי איים להתפרק. למחרת ההפסד באוסישקין ליף נעלם. "בגללו כמעט הפסדנו את האליפות", אומר גרשון, "קבענו אימון לשש בערב, ושעתיים לפני כן אני מקבל טלפון מעמית 'תקשיב, בראד מאחר לאימון. יש אוטו בשדה התעופה במחניים שמחכה לו. תדחה את האימון בשעה'.
"בראד לא הופיע. תפסתי את עמית בצד, אמרתי לו 'תגיד, יכול להיות שאתה מחפה על מישהו?' הוא ניסה להתחמק ולא ענה, עד שלא היתה לו ברירה והוא הודה 'נשבע לך, אני לא מוצא את הבן אדם, מאז המשחק אנחנו לא יודעים איפה הוא'".
מטלון: "למה לא שאלתם? יצאתי איתו אחרי המשחק, אתם יודעים כמה שתינו?"
רק ביום שאחרי הופיע ליף בשערי כפר בלום. גרשון: "אני נכנס לפרקט ורואה אותו עומד וזורק. הוא כבר הזיע כולו. ברגע שהוא קלט אותי, הוא התחיל לברוח באמוק. אז יצאתי מהאולם ונכנסתי מהשער השני. הוא ניסה לרוץ לחדר ההלבשה, אבל עשיתי הטעיה, כמו שחקן גדול, ותפסתי אותו באמצע המגרש".
מה עשית לו?
"שאלתי אותו 'איפה היית לעזאזל?' ואני מריח את כל האלכוהול עליו. בראד ענה לי 'פיני, פישלתי, שתיתי, אני מצטער'. אמרתי לו 'תקשיב לי טוב. אני יודע בדיוק איפה היית, ובפעם הבאה תיקח את המאמן שלך איתך, יא כלב'. בראד לא הבין מאיפה נחת עליו כל הטוב הזה. הוא אמר 'אני אוהב אותך, ואני הולך לרוץ עכשיו שעה במגרש הכדורגל'. עכשיו, אני מזכיר, בראד זה אחד שלא הצליח לגמור שני ספרינטים".
ואיך ליף שיחק למחרת? כמעט מיותר לשאול. הקפטן היה השחקן הטוב במגרש וקלע 23 נקודות. גליל עליון טסה ליתרון 52:72, גרשון איפשר לילדים לשחק ולהפוך לחלק מההיסטוריה. זה נגמר 85:89. פיני התפנה לאכול את הדובדבן מול המצלמות, אחרי שגמר ללקק את הקצפת שנמרחה על פניו. "לא הפסקנו לשתות כל הלילה", נזכר המאמן, "ושתבין, אני עד שהגעתי לגליל לא שתיתי יותר מקולה".
קנדי: "שיחקתי ב־NBA ועשיתי כמה דברים בקריירה שלי, אבל זה היה הישג השיא - בגלל החבורה המדהימה שהיתה לנו, ובעיקר בגלל שאף אחד לא הגיע לאן שהגענו במשך כל כך הרבה שנים".
הבחורה הראשונה שלי
גיבורי התהילה התפזרו, ומרביתם אפילו לא שומרים על קשר, אבל עד היום הם לא מצליחים להתנתק מהסם ששמו כדורסל. מוכתרי משחק בזמנו החופשי בליגה א', ולאחרונה פגש את הקבוצה שמאמן חברו הטוב מטלון. "הוא פירק אותי", מספר ניר.
קנדי הוא הסקאוט של פיניקס סאנס מה־NBA. ליף מאמן נערים בתיכון ומתגאה בבנו טי.ג'יי, שנולד בישראל. הוא רק בן 15 וגובהו כבר 2.04 מטרים. לאחרונה הוא קיבל זימון יוקרתי לסגל המורחב של נבחרת ארה"ב לבני גילו. "הצעתי אותו לעמית, אבל הוא התעלם ממני, אז תמסור לו שבגליל הוא כבר לא ישחק. הוא שחקן הרבה יותר טוב ממני", מודיע בראד.
אף שהקבוצה עזבה את הגליל ועברה לגלבוע, גל ממשיך להיות קשור אליה: בנו רז מנהל את הפועל גליל עליון שמשחקת בליגה הלאומית. בקרוב יהיה דרבי משפחתי? עמית מקווה שלא: "עם מוכתרי אנחנו מנסים להרים קבוצת משקיעים שתרכוש את גליל עליון ונאחד בין שני המועדונים". ליף שמח לשמוע על כך: "זה בטח מוזר לאנשים שם שגליל כבר לא משחקת בכפר בלום".
גרשון הפך למאמן המצליח ביותר בכדורסל הישראלי והצעיד את מכבי ת"א לזכייה בשלושה גביעי אירופה. כשאני שואל אותו איזה מהתארים הוא הגדול ביותר בקריירה שלו, גל ממהר להשיב במקומו: "פיני עשה את הקפיצה המדהימה אצלנו, אבל בוא נישאר צנועים. אין דבר כזה לקחת אליפות אירופה, והוא עשה את זה שלוש פעמים. בגללו מכבי היום מתאכזבים כשהם לא מגיעים לפיינל פור".
גרשון: "אתה יכול ללכת עם אלף בחורות, אבל תמיד תזכור את הראשונה".
ושפר? גם אחרי שחזר בתשובה, הוא נותר מחובר למשחק בדרכו הייחודית: "אני מציץ ומתעדכן מדי פעם בפעם בעיתון או באינטרנט, ובעיקר משחק בחצר הבית או במגרש ביישוב ואני נהנה מאוד".
אמרתם שדבר כזה יכול לקרות פעם בדור. אבל די, עברו 20 שנה. מתי זה יקרה שוב?
גל: "חיבור כזה? טוב, אולי פעם בחיים"
aralew@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו