פינוי בית כנסת בבני ברק שבו נתפסו עשרות מתפללים בניגוד להנחיות // צילום: גדעון מרקוביץ // פינוי בית כנסת בבני ברק שבו נתפסו עשרות מתפללים בניגוד להנחיות

במי יבחרו העיתונאים החרדים - במגזר שלהם או ביושרה המקצועית?

העיתונאים החרדים נקלעו במשבר הקורונה לדילמה בין נאמנות למגזר לבין היושרה המקצועית • על רקע הרצון לגונן על אחיהם מפני ה"הסתה מצד תקשורת המיינסטרים", הם מרגישים חובה לשקף את המציאות

"זרעי ההסתה נושאים פורענות של פירות באושים", זעקה כותרת "המודיע" ביום שלישי השבוע, ובהמשך נכתב: "עסקנים ואישי ציבור מזהירים מהמשך ההסתה שלוחת הרסן כלפי יהודים חרדים וזריעת שנאה ופלגנות מצד פוליטיקאים מקומיים וארציים". האירוע בערד בסוף השבוע שעבר, שבמסגרתו הצית קטין שורה של חנויות בבעלות חרדית, היה מבחינת העיתונות במגזר כתובת ברורה על הקיר - ההסתה כלפיהם, כפי שהם טוענים, עושה את שלה ועלולה גם לעלות בדם. 

בנוסף, פרסום הסרטונים מהחתונה בגבעת זאב שלשום היה בגדר דלק למדורה שכבר בערה. התחושה שכלי תקשורת מרכזיים במדינה מתמקדים במה שקורה בעולם החרדי בכל הנוגע להפרות, ומתייחסים בשוויון נפש להפרות בציבור הכללי, גורמת לתסיסה. זו מתורגמת במהירות לידיעות ולמאמרי דעה תחת הכותרת "הסתה" בעיתונות המגזרית, המודפסת, המקוונת וכן בתחנות הרדיו, ומשם לקבוצות הווטסאפ.

ישי כהן, הכתב הפוליטי של אתר "כיכר השבת", כתב בין היתר: "את הגישה של התקשורת הכללית להפרת ההנחיות בציבור הכללי מול הפרת ההנחיות בציבור החרדי קשה להסתיר. כשמדובר בעסקים, התקשורת תגבה ותחבק את ההפרה. אבל כשמדובר בלימוד תורה או תפילה לבורא עולם, התקשורת תגיב במתקפה. זה אחד הגורמים המרכזיים המספקים 'בשר' למכחישי הקורונה במגזר".

"נוצר קרע בין רוב העם לבין הציבור החרדי, ובניגוד לעבר כאן מדובר במיינסטרים החרדי ולא בגורמים קיצוניים בשוליים", אומר ישראל כהן, פרשן רדיו "קול ברמה". "במשך שנים אני מגיע לאולפני הטלוויזיה ומסביר בקלות את הציבור החרדי. קח לדוגמה את נושא הגיוס - יש את המיינסטרים החרדי ואת הפלג הירושלמי, ומהאחרונים קל להתנער, כי הם אלו ששורפים דגלי ישראל וחוסמים כבישים. כעת חצרות גדולות ורבנים גדולים בעולם הליטאי עושים דין לעצמם. זה לא שוליים, זה לא נטורי קרתא שלא נושאים תעודות זהות. זה המיינסטרים. כואב לי על הקרע הזה, שייקח שנים לתקן. החרדים הפסידו בתדמית". 

התקשורת החרדית נמצאת בין הפטיש לסדן. במשך שנים ארוכות היא נתפסה כליברלית ומודרנית, בייחוד אם אנשיה כותבים באתרי אינטרנט, רחמנא לצלן. כעת, הפכו אותם עיתונאים בחסות המגיפה לנושאי דברם של מאות אלפי תושבים שאין להם קול, והם נאלצים להכריע - האם לתמוך בגישה הרשמית של המדינה, לגנות כל הפרה של הנחיות הקורונה ולדווח על התקהלויות בניגוד לחוק, או שהם צריכים לשתוק ולחבק את אחיהם במגזר. 

הפרת הנחיות בהילולת האר"י הקדוש בצפת // צילום: דוד כהן -  ג׳יני

"לכל עיתונאי חרדי יש דילמה תמידית: מה הוא יותר - עיתונאי או חרדי. אם הוא חרדי, הוא צריך להסתיר תופעות בעייתיות, ואם הוא עיתונאי הוא צריך לדווח. החוכמה היא למצוא את האיזון", אומר כהן. פעמים רבות, מודים העיתונאים, הם לא מפרסמים תיעוד או סיפור שקיבלו מכיוון שהוא עלול לפגוע בציבור שלהם. עיתונאי ששוחחנו עימו בעילום שם אף הודה: "התפללתי עם 4,000 אנשים בראש השנה, אבל לא אדווח על זה כמובן".

מבחינת משה ויסברג, כתב החצרות החסידיות של אתר "בחדרי חרדים", המשוואה ברורה. "אין שום חוכמות בעניין הקורונה, ונפרסם הכל, כשמנחה אותנו דבר אחד ברור - אנחנו לא כותבים בכלל נגד רבנים, גדולים וקטנים, גם אם הפסק לא מוצא חן בעינינו. נפרסם תיעוד על אנשים שאולי לא שומרים מספיק על ההנחיות, אבל לא נביע דעה, לא נכתוב בכותרת 'חילול השם' כי יש להם את הרב שלהם והם עושים את הדברים בהנהגתו. יש לנו סיסמה - 'לפני הכל - חרדים'". המשוואה של "בחדרי חרדים" היא לא לפגוע בקהילות, אבל בכך היא מונעת מעצמה לבקר את החברה ואולי להוקיע מעשים בעייתיים.

"הציבור השנוא ביותר"

העיתונאים החרדים, שבעבר היו אולי נחשבים בשולי המגזר, נהנים מיוקרה ומהשפעה לא מעטה, ודבריהם עוברים במהירות בקבוצות הווטסאפ השונות. לצד זאת הם מצאו את עצמם כמייצגי ציבור שלם, שכרגע מרגיש מותקף. בקרב העיתונאים יש תמימות דעים שישנה הסתה חמורה בתקשורת הכללית נגד החרדים. 

"החרדים נוחים להתקפה לא רק בקורונה. אפשר להרביץ לחרדים, להתעלל בהם", אומר ויסברג. "כעת הציבור אומר די, עד כאן. תראה מה היה בבני ברק בחול המועד. הגיעו שוטרים לבית כנסת שבו התפללו אולי 15 בני אדם וגררו אחריהם מהומת אלוקים שבני ברק מעולם לא ראתה. זה לא ציבור קיצוני אלא המיינסטרים".

ישראל כהן, פרשן

"רוב החרדים שומרים על ההנחיות, אבל צריך גם להבין את הצד השני", מסביר כהן. "תפילות, מקווה, אלו מצוות שאנשים לא ויתרו עליהם בשואה או בסיביר ופתאום אומרים להם לא ללכת. בהתחלה זה תפס, אבל אנשים כבר לא מוכנים לוותר. אי אפשר להסביר את זה לציבור החילוני כי הם לא יבינו. קצת הופתעתי דווקא מהגישה של העיתונאים החרדים, הייתי בטוח שבאתרי האינטרנט תהיה קצת יותר ביקורת פנימית, כי כביכול זה יותר מודרני ופתוח. בפועל רוב העיתונאים התגייסו להגן על הבייס. עד שתקפו מבחוץ היה דיון פנימי, אבל ברגע שהמתקפה החלה הם התיישרו לצד המגזר החרדי. 

"אני מאוד מקווה שהמגיפה תסתיים בקרוב, כי אני לא יודע מה יקרה בעוד חצי שנה. הציבור החרדי הפך לציבור השנוא ביותר במדינת ישראל, אם בצדק או לא בצדק. החרדים והחילונים לא מדברים באותה שפה. אם רואים שוטר נכנס לבית כנסת, החרדי צועק 'חילול קודש' והחילוני דורש שהשוטר גם ירביץ. בשורה התחתונה, החרדים מרגישים שדמם הותר".

"מדווחים בתחכום"

בשבוע האחרון התחוללו כמה מקרים שמדגישים היטב את הדיסוננס שבו עומדים העיתונאים החרדים. זה החל כאשר פרופ' מוטי רביד, מנהל בית החולים מעיני הישועה, התפטר לאחר שאמר כי "לא היה עד היום קהל שלם שפרק עול בצורה כזאת והורג אנשים. אין קשר בין אמונה ודת למה שהם עושים". 

דבריו של פרופ' רביד עוררו גל תגובות עצום ברשתות החברתיות, כולל גינויים חריפים מצד עיתונאים חרדים. העיתונאי יצחק נחשוני כינה אותו "יצור נאלח ואנטישמי", והוסיף: "פרופ' רביד נתפס כשהוא מנסה לנתק את החרדים ממכונות ההנשמה שלהם, שהם הרבנים... אסור שיתקרב לחולה בכלל ולחרדי בפרט. מי שסבור שחוליו באו להרוג עלול לנתק אותם בפועל ממכונות ההנשמה שלהם".

דברים דומים נאמרו בתגובה לסרטונים מעוררי מחלוקת שפורסמו בתקופה האחרונה בתקשורת המוסדית ובקבוצות הווטסאפ. קצין בכיר במשטרה שדוחף ילד לקיר, שוטר שמיידה דלי לעבר ראשו של ילד במהלך הפגנה וסרטונים אחרים, לצד כותרות אוהדות למשטרה מצד התקשורת הכללית גרמו לזעם ציבורי יוצא דופן אצל החרדים, שמהדהד היטב בקרב עיתונאי המגזר. 

ביום שני האחרון התנוססה כותרת ראשית באתר "כיכר השבת", בידיעה של אבי רבינא ובה דבריו של הרב ישראל לנדא, ראש ישיבת היכל יצחק, ומבכירי ראשי הישיבות הליטאיות. הרב יצא בביקורת חריפה נגד מפירי החוק החרדים וכן על התקשורת. הדברים הזכירו מאוד את מה שאמר פרופ' רביד, אך כשהגיעו מראש ישיבה מוכר הם לא גררו אחריהם גינויים אלא להפך. 

"בנושא של המשטרה והמכות יש כאן בעיניים שלי הפקרות מזעזעת של התקשורת החרדית שמלבה את היצרים, מטיחה האשמות במקום שלא צריך, וגרמה באופן ישיר להרס ולחורבן בציבור שלנו היום", אמר הרב לנדא בסרטון שפורסם. "חוסר ציות, חוסר אחריות, העובדה שאנשים מתים בגלל שמזלזלים בהוראות. האדמו"ר מפיטסבורג נפטר לפני שבוע, הנוסח הנכון שהיה צריך לכתוב: 'האדמו"ר מפיטסבורג נרצח על ידי בני עוולה', מי שמלבה את הפרת ההנחיות הם אלו שעושים את כל הרעש סביב אותם שוטרים בודדים שמנסים בסך הכל להציל את החיים שלנו. זה דבר לא נורמלי".

הרב ישראל לנדא // צילום: רועי פרידמן - כיכר השבת

באותו היום פורסם פסק הלכה חמור אף יותר ביחס למי שלא עוטה מסיכה. הרב זילברשטיין, מגדולי פוסקי ההלכה, קבע כי אין להתפלל על מי שהלך בהתרסה בלי מסיכה וחלה. וכך, נעים העיתונאים החרדים בין הטיפות, מפרסמים גינויים להתנהלות לא אחראית ומסכנת חיים, אבל גם נזהרים לא לפגוע בציבור החרדי, שלדבריהם נעשה לו עוול. 

"אנחנו מדווחים בתחכום מסוים. מתעדים אירועים בעייתיים בלי לבקר ונותנים לכל אחד להחליט בעצמו אם זה בסדר או לא", מציין כהן. במקביל, מסייעים ברוב אתרי המיינסטרים החרדיים להעביר לציבור את הנחיות הממשלה. כך, יממה לפני שמחת תורה פעל כהן להעלות את רה"מ בנימין נתניהו לשידור בתחנת הרדיו שלו, על מנת שיוכל להפציר באוזני המאזינים לשמור על החוקים. "נתניהו העביר מסר בדמות חיבוק לחברה החרדית ומצד שני אהבה קשוחה. אפשר לתת לו קרדיט מסוים - היו הרבה פחות הפרות בקהילות בשמחת תורה לעומת חג סוכות". 

"ההסתה החלה מתוכנו"

לצד העיתונאים בגופי התקשורת החרדיים הוותיקים, יש גם גופי תקשורת חדשים, בועטים, ויש שיאמרו גם חתרניים. עיתונאים באתרים דוגמת "פלורליסט", "אקטואליק" ואחרים מובילים קו נוקשה הרבה יותר, שאינו מתפשר ואינו מוכן לקבל את העובדה שיש שני צדדים למחלוקת. בעיני חלק מעיתונאים אלו, הציבור החרדי סופג הסתה קשה ואין לו שום סיבה להתנצל על הפרות כלשהן בחוקי הקורונה מצידו. הם יעשו הכל כדי להעביר את המסר - החרדים הם קורבן, והם ממש לא מוכנים לשתוק.

אחד הקולות הדומיננטיים בתחום זה הוא יאיר לוי, עורך אתר "פלורליסט" שמציג קו שיש שיאמרו שהוא קיצוני גם בתוך העיתונות החרדית. בשיחה ממלונית הקורונה בירושלים, שבה הוא משתכן בימים אלו לאחר שחלה בנגיף, הוא מגיב בזעם לדברים של עמיתיו: "התקשורת החרדית לא מייצגת את הציבור החרדי. התקשורת החרדית עברה ישראליזציה. הם סלחנים מדי ויפי נפש. החברה החרדית רדיקלית בהרבה מאשר העיתונאים שלה. 

"עד כמה שזה נשמע מוזר, ההסתה החלה בתקשורת החרדית", טוען לוי. "בתחילה התקשורת הפנים־חרדית הסיתה בצורה מאוד קיצונית, ולאחר מכן זה עבר לתקשורת החילונית שחצתה את הגבול והתירה את הדם. זה מטורף, אם הייתי חילוני וקורא את הכתבות הייתי יוצא לפגוע בחרדים. אין לי ספק שזה יקרה. בכל יום אתה רואה בגופי תקשורת גדולים כותרות מזעזעות. הפכו אותנו למפיצי מחלות". 

לוי טוען כי בניגוד לתדמית של החרדים, הם לא מפירים את חוקי הקורונה יותר מאשר כל אזרח ישראלי אחר: "החברה החרדית ספגה שני סגרים בררנים, אפרטהייד לכל דבר. כעת אנחנו כל כך מוקצים אז יש מי שאומר קיבינימט ושובר את הכלים. לפני הבידוד הסתובבתי כחלק מעבודתי בשדרות רוטשילד וראיתי מאות אנשים בלי מסיכות, שותים בירה למרות שהברים סגורים. ראינו את התיעוד מחופי הים, אבל הזרקורים לא עליהם. עשרים חבר'ה מסביב לאדמו"ר, לעומת זאת, זה בולט".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...