במבט לאחור, אביב 2008 יכול להיחשב, במונחי מתח בין תקשורת ממוסדת, אינטרנט ופוליטיקה אמריקנית, לסוג של מפץ גדול. זה היה הרגע שבו רובה המוחלט של התקשורת בארה"ב קבעה מראש את ניצחונה של הילארי קלינטון בפריימריז הדמוקרטיים. בהתבסס על סקרים, ומה שנתפס כמומנטום בלתי ניתן להכחשה.
עם המפקפקים הבולטים בגישה זו נמנה בלוגר אנונימי, שתחת הפסבדונים "פובלנו" (זן פלפל) כתב לקלינטון "לא כל כך מהר". בהתבסס על תוצאות סקרים, לצד שקלול נתונים דמוגרפיים שסוקרים אחרים פשוט לא מצאו בהם עניין, "פובלנו" חזה תוצאות קצת פחות מזהירות עבור המועמדת, מול אחד ברק אובאמה.
והוא צדק. בלוג עם ממוצע עלוב של 800 כניסות ביום, התברר כחזאי מדויק יותר מכלי תקשורת ותיקים ואמינים. בחודש מאי באותה השנה נחשף האיש שמאחורי הצ'ילי: נייט סילבר, גיק של מספרים ואדם בעל חיבה עזה לספורט. בבחירות לנשיאות הוא הדהים בשנית, כשחזה במדויק את התוצאה ב־49 מתוך 50 מדינות. בשנה שלאחר מכן, נמנה על ידי מגזין "טיים" כאחד מ־100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם, תואר שהפך לתקף במיוחד גם בבחירות לנשיאות ב־2012, כשניבא בדיוק את תוצאות הבחירות בכל 50 המדינות.
סילבר הוכתר כ"אורקל של הפוליטיקה האמריקנית", אף שהוא לא רואה בעצמו נביא או מגד עתידות. השיטה שלו, הוא מסביר בפשטות, פשוט רלוונטית ומדעית יותר מזו שנוקטת התקשורת הקונבנציונלית.
הוא יליד מישיגן, חצי־יהודי להגדרתו, וחובב מספרים מגיל קטן. "תמיד הרגשתי סוג של אאוטסיידר", אמר בראיון ל"אובזרבר" ב־2012, והתכוון גם לגילוי המוקדם של נטייתו לבני מינו. "תמיד באתי מנקודת מבט חיצונית. אם אתה גדל גיי, או בבית שכולם בו כופרים כשהרוב סביבך דתי, אז כבר נקודת הפתיחה שלך אומרת שאתה לא מאמין בדברים שרוב החברה סביבך מאמינה בהם".
כשסילבר נשאל באותו ראיון מה גרם לו להרגיש יותר חריג בנוף - עובדת היותו גיי או חנון־על, הוא ענה: "ככל הנראה, העניין עם המספרים, כי היה לי אותו מגיל 6". וזה עוד מבלי שהזכרנו את האובססיה שלו לבוריטו, שבמסגרתה תר באופן מחקרי אחר הבוריטו המושלם, או את מנעדו הפוליטי האישי. "אני איפשהו בין ליברטריאן וליברל", אמר לפני שמונה שנים בתוכנית של צ'רלי רוז, למקרה שדמותו לא היתה אניגמטית מספיק לפני כן.
חבטה היא רק חבטה?
סילבר ניתב את חיבתו למספרים לצד אהבתו הרבה לבייסבול, לכדי קריירת מתן ייעוץ בתחום הספורט. כשהיה רק בן 25 הוא פיתח את "פאקוטה", שיטה לניבוי ביצועיהם של שחקני בייסבול, בהתבסס על סטטיסטיקה ובשקלול שלהם עם התנהגות עבר. מי מכם שצפה בסרט "מאניבול" עם בראד פיט וג'ונה היל מ־2011, בוודאי יקשר בין המתואר ובין מנהל קבוצת הבייסבול הכושלת מהסרט, שאיכשהו מצליח להרים אותה מהרצפה לשמיים.
עקץ השבוע. טראמפ // צילום: אי.אף.פי
סילבר עושה זאת באמצעות שיטה שבה משתמש עוזרו, שחוזה באמצעות הנתונים את ביצועי השחקנים במגרש. את השיטה שפיתח ויכולות הניבוי מבוססות מחקרו החליט סילבר ליישם על הפוליטיקה האמריקנית, ומי ידע? נתונים והתנהלות עבר הם הבסיס לניבוי מדויק גם בשדה האכזרי של וושינגטון.
"בפוליטיקה ובספורט מעורבת תחרות בין מה שהוא, בגדול, שתי קבוצות", הסביר סילבר ל"ניו יורק מגזין" ב־2008, "בשניהם קיימים שלל נתונים לניתוח עבור מביני עניין, נבירה של מומחים ותרגום המידע לקהל. אבל בעוד בבייסבול חבטה היא חבטה, בסקרים התשובה 'כן' לא תמיד פירושה 'כן' במציאות. לפעמים זה יותר 'אני לא יודע, אבל אגיד בכל מקרה כדי שתרד לי מקו הטלפון'".
סילבר אף טוען כי התקשורת מוצפת ברטוריקנים מוכשרים - אבל בכל הנוגע ליכולת ניתוח מידע סטטיסטי בצורה ראויה - קיים חסך אדיר. "המומחים", לדבריו, נשלטים על ידי פוזיציה, שילוב בעייתי של ביטול משתנים חשובים ואג'נדה אישית. הם, מצידם, שמחים מכל מעידה של סילבר בשנים האחרונות.
כוחה של אי־ודאות
המעידה הבולטת של סילבר התרחשה בבחירות לנשיאות ב־2016. ביוני של אותה שנה הוא ניבא להילארי קלינטון, שחזה את הפסדה לאובאמה בפריימריז שמונה שנים קודם לכן, 71% ניצחון על דונלד טראמפ. האתר שלו, "FiveThirtyEight" (כשם 538 האלקטורים לנשיאות) אמנם לא ניבא את ניצחונו של טראמפ בבחירות, אבל עד ערב הבחירות העניק סילבר לטראמפ 29 אחוזי סיכויי זכייה במרוץ. הסוקר של "האפינגטון פוסט", לצורך השוואה, העניק לטראמפ סיכוי של 2 אחוזים בלבד.
סילבר הואשם במהלך המרוץ בניפוח סיכוייו של טראמפ. אחרי הניצחון, כשבמוקד השיח הציבורי נצלבה רלוונטיות הסוקרים, דווקא הוא - שהעניק לטראמפ סיכוי ממשי - הותקף במאמר במגזין "קורנט אפיירז" תחת הכותרת "למה אסור לכם, לעולם, להקשיב לנייט סילבר". גם הנשיא טראמפ בעצמו מעדיף לראות בסילבר כמי שלא חזה את ניצחונו. בציוץ שכתב השבוע, ציטט הנשיא את סילבר כשאמר "ניצחון טראמפ ב־2016 היה ההלם הפוליטי הגדול של חיי". "זה רק בגלל שטעית בו כל כך", הוסיף הנשיא עקיצה לציטוט. "הפעם יש הרבה יותר התלהבות, אפילו יותר מב־2016". עצם ההתייחסות של נשיא ארה"ב לסילבר בשיא הקמפיין, מעידה לא מעט על חשיבותו של הסוקר בזירה הפוליטית באמריקה.
סילבר עצמו טוען כי ההפסד שניבא לנשיא שנבחר היה פרופורציונלי ביחס לתוצאות. "לפעמים אתה לא צריך להיות צודק. פשוט קרוב יותר מאחרים", אמר. בזכות אמירות שכאלה אפשר להבין את מרגרט סאליבן, לשעבר העורכת הראשית של ה"ניו יורק טיימס", שהגיבה לעזיבתו את העיתון לטובת ESPN ב־2013: "אני לא חושבת שנייט סילבר אי פעם השתלב ב'ניו יורק טיימס'", אמרה, "הוא היה, במילה אחת - משבש והפריע למודל המסורתי של הסיקור הפוליטי".
לא שזה מפריע לו. בגיל 42, סילבר נחשב לסנדק שיטת ניבוי וניתוח סטטיסטי שהופכת לרווחת. במרוץ הנוכחי לנשיאות, כמו אחרים, הוא מנבא כי הטיפול במשבר הקורונה (וגם העובדה כי חלה בה בעצמו) יהיה זה שיביא לקץ נשיאותו של הנשיא דונלד טראמפ, כשלאחרונה הצהיר שטראמפ "נכנס לטריטוריה אנדרדוגית".
אבל כמו שסילבר למד ב־2016, הרבה עוד יכול להשתנות בשלושה שבועות. סביר להניח שהוא מרגיש בנוח. "דבר לא עושה אותי מאושר יותר משיח על אי־ודאות", אמר פעם. בדומה לכל דבר ב־2020, הדבר היחיד הבטוח הוא שדבר אינו בטוח. כמו שנייט סילבר אוהב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו