לא ברור כיצד חלק מהנדבקים בווירוס הקורונה כלל לא מרגישים חולים ואחרים מפתחים תסמינים חמורים, נאלצים להתאשפז ואף נמצאים בסכנת חיים. האם הסיבה לכך טמונה בגנום האנושי? התשובה לכך ככל הנראה חיובית לפי מחקר בריטי, שפורסם במהדורה המקוונת של כתב העת Science.
ד"ר קנת ביילי מאוניברסיטת אדינבורו, גנטיקאי ורופא במחלקת טיפול נמרץ, הוביל את המחקר החדש, שפורסם בתחילת החודש. למרות שזה טרם עבר ביקורת עמיתים, ד"ר פרייה דוגל, אפידמיולוגית מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, התייחסה לממצאים: "הם מרגשים ממש ויש פוטנציאל שיסייעו בטיפול באוכלוסייה שפיתחה תסמינים קשים לנגיף".
החוקרים סקרו יותר מ-2,200 חולי קורונה. המטרה הייתה להבין מדוע המחלה השפיעה מאוד על בריאותם של חלק מהם ועל אחרים היא כמעט שלא השפיעה. עבודת החוקרים לא התחילה מאפס, אלא התבססה על מחקרים קודמים בנושא. בכתב העת The New England Journal of Medicine (NEJM) פורסם ביוני מחקר שבחן 1,600 חולי קורונה מאיטליה ומספרד ומצא השפעה של שני גנים על הכשל הנשימתי שחלק מהמאובחנים חווים: הגן הראשון נקרא ABO והוא אחראי על קביעת סוג הדם של בני אדם; הגן השני קשור לכרומוזום מספר 3, שהוא אחד מ-23 זוגות כרומוזומים המצויים בגוף האדם.
הסימנים הגנטיים
החוקרים מצאו כי 74 אחוז מהחולים שהיה להם שינוי בכרומוזום 3 נזקקו להתערבות רפואית משמעותית כדי להירפא. לכן התמקדו החוקרים בבחינת האנשים האלה, ומצאו סימנים גנטיים שמסבירים מדוע הם חלו יותר מאחרים. הסימן הראשון שהתגלה נקרא IFNAR2, והוא קשור לייצור חלבון שלוחם בגורמים הפוגעים בתא שנקרא אינטרפרון.
מדובר בחלבון שהוא חלק מהמערכת החיסונית של התא. התברר כי גרסה שונה של הגן שאחראי על הייצור שלו, שמצויה אצל אחד מכל ארבעה אירופאים, מעלה את הסיכון לתחלואה חריפה בכ-30 אחוזים. התגלית הזו נתמכת על מחקר קודם על הסמן הגנטי, שמצא כי מוטציות שפוגעות בו וכן עוד שבעה שינויים גנטיים שקשורים לסוג ההגנה שנבנה עם אינטרפרון, אחראים לארבעה אחוזים מהחולים הקשים באירופה. כעת ברור שהסמן, יחד עם גורמים נוספים שמשפיעים על סוג החלבון התאי הזה, מייצרים עמידות או חוסר עמידות בכל הנוגע לקורונה. ממילא ניתן יהיה לייצר בעתיד תרופות הקשורות או מסייעות לחוסר החלבוני הזה.
הפתעה גדולה יותר התגלתה בגן שנקרא OAS. מדובר בגן שמייצר חלבונים היודעים לפרק RNA (חומר גנטי שבמצבו הרגיל בגוף האדם משמש כשליח שמעביר את המידע מה-DNA). המחסור או הפגיעה באחד מאותם גנים הוא גורם סיכון לתחלואה בקורונה, כיוון שווירוס הקורונה הוא למעשה סליל RNA.
השפעת הקורונה על הריאות
גם ביחס לשאלה מדוע חלק מחולי הקורונה סופגים פגיעה קשה בריאות נמצאה תשובה במחקר החדש של הצוות הבריטי. מסתבר שיש שני גנים שלעתים, בגלל גרסאות מסוימות שלהם, פועלים בעוצמה רבה כשנוצרת אצל האדם דלקת ריאות וכך למעשה פוגעים בו יותר. מדובר בגנים DPP9 ו-TYK2. מה שחשוב בזיהוי הזה זו העובדה שיש כיום תרופות שפועלות כנגד פעילות יתר של הגנים האלו. כעת אפשר יהיה לבדוק אותן על חולים שריכוז החמצן התקין בגופם נפגע. התרופות האלה עלולות להציל את חייהם של חולים, ולכן הן יהיו מוקד של מחקרים עתידיים.
ממצא חשוב נוסף שהחוקרים מאששים ושחשדו בו כבר קודם קשור לאזור מסוים בכרומוזום מספר 3, שמצוי בקרב 16 אחוזים מהאירופאים ו-50 אחוזים מהאסייתים. האזור הזה הגיע אל אבות האנושות כתוצאה מרבייה עם הניאנדרטלים, והוא מהווה אזור שהגנים השונים בו גורמים לתחלואה חריפה בקורונה. החוקרים בחנו אנשים שחלו בדלקת ריאות קשה בגלל הווירוס שיש להם את השינוי בגן לעומת אלה שלא חוו שינוי. אחד הממצאים נוגע לגן CCR2, המשפיע על התחלואה בדלקת ריאות, אלא שהחוקרים עדיין סבורים שיש להעמיק להבין את ההבדל שנגרם בכרומוזום ולא יכולים להסביר מה הבעיה בדיוק.
ממצא שמצריך אישוש נוסף
בכל הנוגע לגן שקובע באדם את סוג הדם שלו, ה-ABO, לא מצאו החוקרים ראיה לכך שיש לו השפעה על הסיכון לחלות או לא לחלות בקורונה - וזאת בניגוד למחקרים קודמים. עם זאת, גן שמשפיע על הסכנה לחלות בסרטן הריאות ושיש לו השפעה על האופן שבו האדם ייפגע משפעת נמצא משמעותי ביותר גם לסיכון המוגבר לחלות בקורונה. מדובר בגן בשם FOXP4. המעניין הוא שהגן הזה מסכן גברים ולא נשים, ומהווה לפחות בכל הקשור לקורונה גורם תמותה בקרב גברים.
ממצא מעניין נוסף הראה כי גרסה קצת שונה של כרומוזום 3, שמצויה אצל אנשים ממוצא אפרו-אמריקני, מסבירה מדוע התמותה מהמגפה בקרבם גדולה. הממצא הזה מצריך אישוש מדעי נוסף כיוון שיש גם הסברים סוציו-אקונומיים לכך, אך החוקרים כעת יתמקדו גם בבדיקה הזו. בסיכום סקירת המחקר מציין הביטאון: "מחקרים כאלה חשובים, כי הם מאפשרים כיוונים חדשים למציאת תרופות עוד לפני הגעה לחיסון נגד הקורונה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו