"אנחנו אוהבים את המשימה שלנו"

בתחילת נובמבר 2012, זמן קצר לפני מבצע עמוד ענן, עזבה חטיבת כפיר את הגיזרה המסורתית והמוכרת שלה ביהודה ושומרון, ועברה לראשונה בתולדותיה לרמת הגולן - אימון חטיבתי במתווה של מלחמה בלבנון. כמה שבועות לאחר מכן שבה החטיבה לגיזרה המוכרת, וגילתה כי המציאות באיו"ש השתנתה ללא היכר: מספר האירועים שבהם יודו אבנים ונזרקו בקבוקי תבערה גדל עד מאוד, הפרות הסדר התרבו אף הן, וחמור מכל - חלה עלייה של ממש במספר המקרים שבהם נפתחה אש חיה לעבר חיילי צה"ל.  

צילום: דובר צה"ל

כדי להבין איך זה נראה מבפנים כינסנו את שבעת מפקדי גדודי כפיר, לצד מפקד החטיבה, והראיון בתחילתו מעלה מעט חשש. "המשימה שלנו באיו"ש מאתגרת", מסביר מפקד גדוד חרוב, סא"ל יואב צוקרון. "בעזה, כדי לפגוע באזרחים, אתה צריך להבריח טיל במנהרה. באיו"ש אתה צריך בקבוק  מזכוכית, חצי ליטר דלק שעולה ארבעה שקלים, פתיל מבד ואתה יכול לשרוף משפחה שלמה בשקלים בודדים", הוא משלים את ההסבר של המורכבות שעימה מתמודדת החטיבה.   

סא"ל צוקרון מוסיף: "שי שמש (מג"ד נחשון) מתמודד היום לא רק עם בקבוקי תבערה ועם אבנים. יש עשרה אירועים של ירי על אזרחים. זה פיגוע לכל דבר. לשמחתי, ביומיום האזרחים שותים קפה בתל אביב ולא שומעים על זה אפילו". 

לשאלה עד כמה הם חשים שהמצב הידרדר באיו"ש בתקופה האחרונה, עונה סא"ל שמש: "זה תלוי איפה ומתי. יש כל מיני גלים. היתה תקופה של הסלמה בעמוד ענן. לפני כחודש היתה מחאת אסירים. על רקע ביקור ברק אובאמה היתה מתיחות, ובקרוב יש תאריכי ציון כגון יום הנכסה, יום הנכבה ויום האסיר. אנחנו לא מופתעים מזה". עוד לדברי שמש, "אנחנו מרגישים עלייה באירועים, אבל אני אישית לא מרגיש עלייה מגמתית. זה מגיע בפיקים ונוגע בנושאים ממוקדים. בשנים האחרונות, מהניסיון שלנו, לא תמיד כשאמרו שהולכת להיות התקוממות גדולה, זה באמת קרה".

מפקד החטיבה, אל"מ אודי בן מוחה, מצטרף לשיחה: "יש כל מיני תהליכים פנימיים שקשורים למשילות בתוך החברה הפלשתינית והשפעות מבחוץ של עמוד ענן, שעדיין קיימות. בצד הפלשתיני יש ויכוח מאוד משמעותי אם דרכו של חמאס - של חטיפת גלעד שליט ושל שחרור אסירים באמצעותה - היא דרך שכדאי ליישם גם באיו"ש. וכך, הפגנה בחברון יכולה להתחיל בכלל על רקע של מרמור בנושא אסירים או על רקע אי קבלת משכורת ולהידרדר להפרת סדר, שפונה ליישוב. למה זה שונה מפעם? כי יש פה משהו חדש, והוא הרחוב. הרחוב מגיב למצוקה הכלכלית, וזה יכול להצית את העסק".

כשאני תוהה אם האינתיפאדה השלישית בפתח, בחדר נשמעים קולות שלילה. לגישתם של המג"דים, האינתיפאדה נמצאת בכותרות העיתונים, ולא בשטח. מפקד גדוד לביא, סא"ל אריה שחורי, מציין כי "יש עלייה במספר אירועי החיכוך, אבל דווקא יש ירידה ברמת הפח"ע העממי - זריקת האבנים והבקת"בים (בקבוקי תבערה), בטח יחסית לעמוד ענן. אני לא חש שאנחנו בפתחה של עוד אינתיפאדה".

אל"מ בן מוחה מבהיר: "אנחנו לא חתומים על הערכת המצב. אנחנו בסך הכל משרתים באיו"ש, ואנחנו אוהבים את המשימה שלנו. ההערכות אומרות שלא תהיה בקרוב אינתיפאדה שלישית, יש גורמים שמרסנים את זה. גם בצד השני יש בני אדם. גם הם לא רוצים להידרדר חזרה למקום שבו היינו לפני חומת מגן. זה לא שווה לאף אחד. 

"מצד שני, יש כל מיני גורמים מלחיצים. רואים איך מצרים השתנתה, רואים מה קורה בסוריה. הסיפור החשוב הוא לא איך אנו מפרשים את הערכת המצב; הסיפור הוא עד כמה חייל או מ"מ מבין או יודע שהוא חי בתקופה רגישה. מה שמוטל על המג"דים הוא לקחת את כל התובנות הללו - שהן בגדול של ראש הממשלה, זה לא ברמה שלנו בכלל - ולהיות מסוגלים להסביר את הדברים לחיילים. אצל מג"ד נחשון יש אירועי ירי בכל שבוע. הכי קל לו להגיד: 'אני חתרתי למגע והרגתי את המחבל'. אבל גם אם זה לגמרי חוקי להרוג מישהו שירה, דבר כזה יכול לדרדר את העסק ולשחק לידיים של הצד השני".

פועלים בחוכמה

הדברים ברורים, אך לא תמיד החיילים מבינים אותם. יש המבקרים את הנחיות הריסון והאיפוק שניתנות לחיילים, וחושבים שהן מוגזמות מדי. ואכן, סרטונים מביכים המתרוצצים באינטרנט, ובהם חיילים נמלטים מהמון פלשתיני שמיידה אבנים, מחזקים את הטענה. אל"מ בן מוחה מסכים ומתגאה: "לשמחתי, הסרטונים שהתפרסמו ביו־טיוב לא היו של חיילים מהחטיבה שלנו. כוח של כפיר לא היה עושה שגיאה כזו. כל היחידות לומדות. האירוע הזה נמצא בתחקירים".

מפקד גדוד דוכיפת, סא"ל שי בן ישי, מוסיף: "דיברנו הרבה על איפוק, אבל שלא ישתמע מזה שהפכנו פתאום להיות כוח של האו"ם. אני מחנך את הלוחמים שלי להיות 'כלבי תקיפה' ולהיות מוכנים למלחמה". סא"ל אריה שחורי אומר: "אתה צריך לחנך את החיילים כדי שהם יבינו שהם נמצאים במציאות מורכבת וכדי שיימנעו מטעויות. לאחרונה אנשים הכניסו את עצמם למצב של סכנה, ולא נותרה להם ברירה אלא לנהוג באגרסיביות. בחטיבת כפיר מבינים את המציאות ופועלים יותר בחוכמה ולא נכנסים לסיטואציה של סכנת חיים". 

מפקדי החטיבה מתגאים בכך שלמרות ריבוי האירועים בתקופה האחרונה ביהודה ושומרון, האזרחים כמעט לא שומעים דבר על המתרחש שם. "לפני כמה ימים דיברתי עם תושבת כפר עציון והיא שאלה אותי מה קורה בגיזרה, אם היו אירועים מיוחדים. אמרתי לה שהיו הרבה אירועים בזמן האחרון וסיפרתי לה על אירועי הירי ועל המטענים - והיא נפלה מהכיסא. היא לא האמינה לי, ואמרה 'אנחנו לא מרגישים את זה'. בעיניי זה לתת ביטחון לתושבים", מבהיר סא"ל בן ישי. 

סא"ל דותן רובנר, מפקד גדוד שמשון, המוצב בימים אלו בגיזרה הנפיצה ביותר ביהודה ושומרון, חברון, מספר: "לפני כחודש היה האירוע של האסיר הפלשתיני שמת בכלא הישראלי. במקביל לאירוע התפתחו זירות שהיו בהן הפרות סדר, והיו הרבה מאוד אירועים מול היישוב היהודי בחברון. כמו כן, אלפי פלשתינים זרקו אבנים לעבר הלוחמים שלי, שמאחוריהם היתה עדלאידע - חבר'ה שמחים, עם ליצנים ועם תחפושות". עוד מבקש רובנר להבהיר: "התושבים היהודים בחברון לא מרגישים את הבלאגן. הם חיים בשקט ונהנים, למרות שכמעט בכל שבוע יש 'סיבה למסיבה'". 

רושמים את ההיסטוריה

חטיבת כפיר היא חטיבת החי"ר הצעירה ביותר בצה"ל. מאז הקמתה ב־2005 היא עברה מהפך, ומחטיבה המותאמת לשירות ביהודה ושומרון בלבד, היא הופכת לחטיבה כשאר ארבע חטיבות החי"ר הוותיקות בצה"ל. הדבר מתבטא הן בתקציבים שהיא מקבלת, הן במתווה האימונים ובמיקומם והן בתעסוקות המבצעיות. למרות השינוי עדיין נדמה שקשה להוציא את יהודה ושומרון מהחטיבה, ואת החטיבה מיהודה ושומרון.

לאורך כל הראיון חשוב למפקד החטיבה ולמג"דים שלו להתנער מהדימוי ה"איו"שי" ולהבהיר כי חטיבת כפיר היא חטיבה "לוחמת לכל דבר", שאפשר להציבה בכל הגזרות. הם אף מדגישים שלכפיר יש משימה ייחודית במקרה של מלחמה בלבנון, ושהיא מתאמנת בכל מתארי הלחימה, ולראיה התרגיל ברמת הגולן. 

"נרצה או לא נרצה, אנחנו מוקד הידע של צה"ל לכל עולם הבט"ש (הביטחון השוטף) וללחימה בטרור; מהפרות סדר, עד כיבוש עיר וכל מה שבאמצע", מבהיר אל"מ בן מוחה, "איו"ש הוא הבית שלנו, הזהות שלנו. אנו מרגישים שייכים. אבל קורה פה משהו. כבר כמעט שנתיים, אפילו קצת יותר, שהחטיבה עושה הכל. איפה שישימו את הגדודים שלנו, הם יסתדרו. בתקופה האחרונה נפתחנו למקומות אחרים, ויש לדברים האלה השפעה על הזהות".  

סא"ל שמש, שמוצב כעת עם חייליו באזור גוש עציון, מציין: "הרגליים שלנו נמצאות בגיזרה, אבל הראש שלנו נמצא במקום אחר. גם באימון הגדודי, שלפני התעסוקה, וגם תוך כדי התעסוקה, אנחנו עסוקים בלהתאמן על מתארים אופרטיביים למלחמה. צפון, דרום, מרכז - יש לנו משימות בכל הגזרות. גם כשאנחנו עושים משימות בתוך התעסוקה, אנחנו עושים אותן יותר ממה שצריך".

סא"ל תלם חזן, מפקד גדוד נצח יהודה (הנח"ל החרדי), מציין כי "בסוף אנחנו נמדדים בתוצאה. העוצמה שלנו באיו"ש באה לידי ביטוי גם במקומות אחרים. העובדה היא שכל מפקדי הפיקודים וכל מפקדי האוגדות שקיבלו גדוד של החטיבה לפעילות, רוצים אותנו שוב. היום החטיבה מתמחה בביצוע כל המשימות - הפרות סדר, מעצרים, מארבים וגם סוריה".

חבורת הקצינים שמולי מגנה בנחישות לא רק על תושבי יהודה ושומרון, אלא גם על כבוד החטיבה הצעירה, בעיקר כשאני מנסה להשוות אותה לחטיבת גולני ולחטיבת הצנחנים. "הגדודים שלנו היום גמישים מאוד ומגוונים. אפשר לשים אותם בכל מקום. הם חזקים, עצמאיים ומשימתיים", מציין מפקד בסיס האימון החטיבתי, סא"ל כפיר כהן.

סא"ל שמש מסביר: "לכל חטיבה יש ההתמחות שלה. לגולני יש רק"ם כבד, הצנחנים צונחים. אצלנו ההתמחות היא שטחים מורכבים - שטח סבוך, שטח בנוי. אנחנו מתמחים בזה. זה מתאים לכל מתארי הלחימה; בלבנון, בעזה, בכל מקום". 

סא"ל צוקרון: "לא צריך להתרגש מזה שאין לנו הנרטיב של חטיבת גולני, שכבשה את החרמון. חטיבת כפיר תיבחן לאורך השנים באיכות המפקדים ובהצלחות המבצעיות. כשנידרש ביום פקודה להגיע למלחמה, ייקבע אם אנחנו טובים או לא. הייתי בהר ברך, הייתי בערבה, עכשיו אני בקלקיליה. ובכל מקום אנחנו קוצרים את הפירות". 

סא"ל שחורי: "מה שמייחד אותנו הוא הרעב. מוטיבציה אדירה. הסוגיה של הרעב ושל המוטיבציה ניכרת בעשייה. משום שהחטיבה הזאת צעירה יותר, אתה ממש מרגיש שאתה כותב את דפי ההיסטוריה". 

הכל אנשים

המאבק על שמה ועל ייחודה של חטיבת כפיר יימשך. לא מעט ממנו נובע מהרצון ומהצורך, שכל אחד מהגדודים יקבל את הכבוד המגיע לו. מבחינתם, אין גדוד עילית או גדוד פחות טוב.

לפני זמן מה כשמפקד החטיבה קיבל אי־מייל ובו התבקש לבחור מי משבעת גדודי כפיר יופעלו בעת הצורך במלחמה בלבנון, הוא סירב לעשות זאת. "אני תמיד מחזיר את אותה תשובה, והיא שמבחינתי כולם אותו דבר. בכל פעם שמגיע האי־מייל הזה, אני עונה כך", בן מוחה מסביר.

לדבריו, ההבנה שחטיבת כפיר היא "חטיבה לכל דבר" מגיעה גם לשורה התחתונה של התקציב. זה התבטא למשל כשמפקד זרוע היבשה הנכנס, האלוף גיא צור, החליט להקצות לחטיבה הצעירה משאבים לא מבוטלים לטובת האימונים. בן מוחה: "היחידה האחרונה בצה"ל שיכולה להתלונן היא חטיבת כפיר. אם יש משהו שמאוד מפרגן לנו בימים שבהם מדברים על תקציב ועל תוכנית רב־שנתית, הוא שהצבא שם אותנו בתוכניות לבניין הכוח במקום גבוה בסדר העדיפויות. 

"הצבא הבין שיש לנו פוטנציאל משמעותי. דמי הרצינות של הצבא כלפינו שולמו במלואם. אנחנו מקבלים שת"פים עם טנקים ועם מסוקים, ויורים אצלנו באימונים בכמויות. אנחנו משובצים לצד כל היחידות של צה"ל, וזו מחמאה גדולה בשבילנו. קורה פה שינוי משמעותי. רואים אותנו בכל המקומות, גם בהשתלמויות צה"ליות". 

אולם לפי אל"מ בן מוחה והמג"דים שלו, האמצעים והתקציב שמוקצים לחטיבה הם ממש לא חזות הכל. חזות הכל מבחינתם היא האנשים. מפקדי החטיבה מלאים בגאווה על כך שבמחזור האחרון בבה"ד 1 עמדו בשורת המצטיינים קצינים מחטיבת כפיר, ולצידם רק קצינים מיחידות מיוחדות ומגדודי הסיור של החטיבות האחרות. 

"אחד העיסוקים המרכזיים שלנו הוא הפיתוח של המפקדים", מבהיר אל"מ בן מוחה, "הסוד הגדול של חטיבת כפיר הוא האנשים שמשרתים בה, המפקדים שלה. בכל תולדות צה"ל שום יחידה לא ניצחה במלחמה בגלל סוג הטנק שלה. הסוד היחיד שעבד הוא האנשים". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו