פותחים תיק: הני ולויד, זוג צעיר ומבטיח – היא אמנית ומאיירת ספרי ילדים, הוא איש יחסי ציבור – עברו זה עתה לבית חדש באחד הפרברים הבורגניים של בוסטון. שכניהם בבית הסמוך, מירה ומת'יו, פחות או יותר בני גילם – היא סוכנת נוסעת, הוא מורה בתיכון, מזמינים אותם לארוחת ערב של היכרות והכל מתנהל על מי מנוחות, עד שהני הסקרנית מבקשת לערוך סיור בבית. כשהסיור מגיע לחדר העבודה של מת'יו הני מרגישה שהיא עומדת להתעלף: על מדף האח של מת'יו היא מזהה גביע סיף, שנעלם מזירת הרצח של צעיר בשם דסטין מילר. הרצח, שאירע לפני שנתיים, כבש את דמיונה והיא, שגם כך סבלה ממאניה-דפרסיה, חקרה אותו באובססיביות מטורפת והכירה כל פרט בו. היא גם ידעה שדסטין היה תלמיד באותו תיכון בו מלמד מת'יו. אין לה ספק: השכן שלה הוא הרוצח של מת'יו.
גבולות הז'אנר: המכשיר הספרותי העיקרי שמפעיל כאן פיטר סוונסון קרוי "מספר(ת) לא אמינים". לכאורה הכל ידוע, אבל הגיבורה אינה יכולה לשתף אף אחד במידע שבידה כי איש לא יאמין לה בהינתן ההיסטוריה הנפשית שלה ומקרה בעברה שבו תקפה מישהי אותה האשימה שהיא מנסה לרצוח אותה. לאחרונה יצאו לאור כמה ספרים מצליחים בז'אנר הזה כמו "הבחורה על הרכבת" של פולה הוקינס ו"האישה בחלון" של אי.ג'י פיין, שלא לדבר על "חלון אחורי", סרטו האלמותי של אלפרד היצ'קוק. הדמויות המרכזיות, הני ובעיקר מת'יו, מורכבות ומרתקות.
מדד המתח: הבה נבהיר מיד: מת'יו אכן רצח את דסטין מילר, ולא רק אותו. זה לא ספוילר. הפרט הזה מתברר מיד בתחילת הספר. לא מדובר כאן בפיצוח תעלומה; "לפני שהיא הכירה אותו" הוא מותחן פסיכולוגי מסמר שיער בו מתנהל משחק חתול ועכבר בין הרוצח לבין הני, שחשפה את פרצופו האמיתי. המתח מגיע לשיא משום שברור לנו שהני לא יכולה לעשות כלום בנדון; לא רק זאת אף זאת, שבינה לבין הרוצח, ששניהם יודעים את האמת מתקיימים יחסים כמעט ידידותיים, והוא מתוודה באזניה על מעלליו. באנגלית קוראים לזה: Mind boggling .
שורה תחתונה: ספר שמכיל משפט כמו "הם יכולים להיפגש בקניון ברלינגטון, לקנות כמה מאפי קינמון ולהסתובב בין חלונות הראווה ומת'יו יספר לה על חייו כרוצח פסיכופט" לא יכול היות רע.
לפני שהיא הכירה אותו / פיטר סוונסון, מאנגלית: טלי כ"ץ, דני ספרים, 336 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו