עם כינון הסכם הנורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות ולבחריין, היתה ד"ר נאג'את אל־סעיד, מומחית סעודית־אמריקנית למדעי המדינה ולתקשורת, המתגוררת כעת באבו דאבי ועובדת כפרשנית בכירה בתקשורת המקומית, בין הראשונים שהשמיעו את קולם בעד שינוי הגישה לישראל. היא גם אופטימית לגבי ההתפתחויות שיביא עימו ההסכם הזה, וקושרת בין ההצלחה שלו לבין תוצאות הבחירות בארה"ב.
"למוחמד בן זאיד, נסיך הכתר של האמירויות, יש השפעה רבה על ערב הסעודית, והאמירויות הפכו מודל לחיקוי בכל התחומים: חינוך, טכנולוגיה, זכויות נשים", אומרת אל־סעיד - ילידת קנטקי, "מוחמד בן סלמאן רוצה לשנות את סעודיה, להנהיג בה מודרניזציה. הוא מסתכל על בן זאיד כמקור השראה. באופן הגיוני כל מדינה באזור צריכה לעשות שלום עם ישראל. אני האמנתי בזה מזמן ומסיבות רבות. ראשית, כשיש לך עימות, עליך לשמור על קשרים עם הצד השני. שנית, צריכים להיות מציאותיים: ישראל קיימת, היא מדינה חברה באו"ם, אי אפשר להכחיש זאת ולהאמין שניתן יהיה למחוק אותה מהמפה.
"אני מדברת על כינון יחסים דיפלומטיים ולא על שלום, כי מעולם לא נלחמנו בישראל. אי־קיום היחסים הדיפלומטיים היה הבעיה העיקרית ותיקנו את זה. אם סעודיה רוצה לעזור לפלשתינים, יש להם צורך ביחסים דיפלומטיים עם ישראל. אם אנחנו רוצים להכיר את הישראלים אנחנו צריכים להיות בקשר איתם. אני תמיד מבקרת את כלי התקשורת הערביים: מדוע הם תמיד מראים רק את הצד הערבי? מדוע לא את הצד הישראלי? ולמה תמיד מבליטים את הפלשתינים שמדברים נגד ישראל כשיש פלשתינים רבים שמתנגדים לממשלה שלהם, והם לא נגד ישראל כפי שהתקשורת מנסה לשכנע אותנו? יש צורך בקשרים דיפלומטיים כדי להכיר את המציאות ולא את החיזיון שמכרו לנו במשך 72 שנים".
הסרת דעות קדומות היא אחד האתגרים הגדולים, לדעת אל־סעיד. "כשיש אידיאולוגיה שאנשים האמינו בה במשך שנים, לא קל להתגבר עליה בן לילה", היא אומרת, "בחינוך, בתקשורת, בכנסים, בוועידות, לימדו אותנו שישראל היא האויב. אם (סעודיה) המדינה שבה נמצאים שני המסגדים הקדושים ביותר לאסלאם תכונן יחסים עם ישראל, לא ניתן לדמיין את עוצמת התגובה בעולם המוסלמי כולו. מבחינה זו סעודיה תזדקק לזמן, לא רק בגלל האוכלוסייה הסעודית.
"קטאר, המשטר האיראני וארדואן מחכים למהלך כזה, כדי לנסות להצית את כל העולם המוסלמי נגד סעודיה. זה הופך את העניין למסובך יותר מאשר עבור האמירויות ובחריין. אין לי מושג איך הממשלה הסעודית תוכל להתגבר על זה ומתי. כיום אנחנו מוקפים במדינות כושלות או מדינות שנשלטות בידי איראן וטורקיה. אנחנו צריכים לשאול מי הם בעלי הברית שלנו. הציר הברור שעובד יחדיו הוא סעודיה, האמירויות, מצרים ובחריין. המדינה היחידה הנוספת שאני יכולה לסמוך עליה כבעלת ברית היא ישראל. לכן אני חושבת שבניית יחסים בינינו היא גורלית עבורנו, עבור האזור כולו. ישראל היא בעלת ברית אחראית. אחריות זה דבר שחסר לנו במזה"ת".
"אסלאמיסטים פוליטיים"
המשך התהליכים במזרח התיכון - לטוב ולרע - תלוי לדעתה של אל־סעיד בתוצאות הבחירות בארה"ב, כמי שבאופן מסורתי מושכת בחוטים: "ראינו היטב את ההבדלים בין ממשל אובאמה לממשל טראמפ. מדינות המפרץ אינן מאוחדות בעמדתן לגבי המתרחש בארה"ב, בעיקר מאז המשבר בינינו לבין קטאר. בעבר מדינות המפרץ דיברו בקול אחד. כעת, הגישה חצויה בכל הדברים. סעודיה, האמירויות ובחריין עומדות יחדיו ונוטות יותר לתמוך בטראמפ בעוד עמדת קטאר, עומאן וכוויית לא חד־משמעית. התמיכה שלנו בטראמפ נובעת בגלל עמדתו הנחושה נגד איראן והאסלאם הפוליטי - קרי האחים המוסלמים וגם טורקיה של ארדואן. טראמפ וממשלו תומכים בקו הזה. ממשל אובאמה ראה באסלאמיסטים גורם מתון, בשעה שבמדינות המפרץ רואים בהם טרוריסטים. מדובר כאן בניגוד עמדות מוחלט, עצום".
נאג'את אל־סעיד // צילום: יח"צ
אל־סעיד טוענת כי "השמאל הקיצוני הוא ששולט במפלגה הדמוקרטית בארה"ב כיום ולא הזרם המתון כבעבר. היעד הראשי של השמאל הזה הוא להילחם בכל מי שמתנגד לאידיאולוגיה שלו, קרי לארה"ב המסורתית. ומי ישתף איתם פעולה בכך אם לא האסלאמיסטים? סעודיה, האמירויות, בחריין ומצרים הן בעלות ברית מסורתיות של ארה"ב. לכן, השמאל במפלגה הדמוקרטית מתנגד לקשרים איתן.
"אנחנו מתנגדים למשטר האיראני לא בגלל שהוא שיעי, אלא מאחר שהוא מפרש את האסלאם באופן מאוד אידיאולוגי קיצוני ולא מאמין ברעיון של המדינה. הם לא מכבדים ממשלות, אלא עובדים רק עם מפלגות ומיליציות. ראינו את זה בעיראק, בלבנון ובתימן. הדמוקרטים מנסים להשתמש באסלאמיסטים הפוליטיים הללו, המתנגדים לערכים המסורתיים של ארה"ב, כדי להילחם ברפובליקנים. אולי זה יצליח להם בבחירות הקרובות. אבל, בסופו של דבר האסלאמיסטים יפעלו נגדם".
כאזרחית אמריקנית תומכת טראמפ, מביעה אל־סעיד חשש מכך שניצחון של ג'ו ביידן יביא לחילופי הערכים האמריקניים בעקרונות חדשים: "אני לא רוצה שהדת שלי תיחטף על ידי קיצונים וצבועים, שמראים פנים מתונים למערב ופנים קיצוניים למזרח התיכון. אני לא רוצה שהאנשים הללו ינצחו, וניצחון של ביידן יהווה ניצחון גדול לאסלאמיסטים באזור. זו הסיבה שהם תומכים בו ובדמוקרטים. הם יודעים שהוא יאפשר להם לממש את מטרותיהם".
"הזהרנו גם את האירופאים מפני פתיחת הגבולות בפני אסלאמיסטים והם העדיפו לא להקשיב. זו גם הבעיה עם המפלגה הדמוקרטית בארה"ב. יש אסלאמיסטים מטעמם בקונגרס, כמו אילהן עומאר ורשידה טליב. הדמוקרטים משתמשים בהן כדי לתקוף את טראמפ, אבל הם עוד יראו מה הן יעשו להם. הן יהפכו את ארה"ב למדינת עולם שלישי. אני מקווה שזה לא יקרה, אבל כל כך מודאגת ממה שיקרה. הדמוקרטים ילמדו לקח רק אחרי שהאסון יקרה. הם לא חושבים על ההשלכות".
"אצביע לטראמפ ראשית, כי אני רוצה שארה"ב לא תשתנה, ושנית כי אני רוצה שתישמר המדיניות שלו כלפי המשטר האיראני", מסבירה אל־סעיד, "אנחנו לא רוצים מלחמה, אלא לחץ על המשטר הזה. הנשיא האמריקני היחיד שהפעיל לחץ אמיתי על המשטר בטהרן, בעיקר כלכלי, הוא טראמפ. המשטר האיראני רוצה שאנחנו נכריז על מלחמה. אבל אנחנו רוצים לחנוק אותו עד שהוא יעבור מהעולם. ראו מה הם עושים לעמם, וחשבו מה הם מתכננים לנו. המשטר הזה לא מתעניין בשיעים או באיראנים. הם משתמשים באידיאולוגיה כדי לממש את המטרות האישיות שלהם של הגמוניה והשתלטות".
דמוקרטיה הרסנית
השנה יצוין עשור לתחילתו של האביב הערבי, שאותו מכנה אל־סעיד "אביב מהגיהינום". לדבריה, ההשתלטות של האחים המוסלמים על מצרים, "עם תמיכת המערב ובעיקר של ממשל אובאמה", העלו אצלה חשש לגורלה של המדינה הערבית החזקה ביותר. "התנגדתי לכך", היא נזכרת, "לא מאחר שאני מתנגדת לדמוקרטיה, אלא משום שאני מכירה את האנשים הללו וידעתי שהם ישתמשו בדמוקרטיה כדי לתפוס את השלטון. הם לא מאמינים בדמוקרטיה כלל. ראינו זאת עם חמאס. הם נבחרו באופן דמוקרטי ונשארים בשלטון לנצח. הם לא מאמינים בשלום אלא רק בזכויות הפלשתינים.
"אנחנו רואים את הגרסה הרקובה של בחירות באיראן, ובהן ניתן לבחור רק במועמדים שהמשטר מאשר. הם לא מאמינים בדמוקרטיה, בזכויות אדם, בחופש ביטוי. דמוקרטיה היא הרבה יותר מבחירות. ידעתי שהמצב שייווצר יהיה כאוטי, שהאסלאמיסטים בכלל לא מבינים איך צריך לנהל מדינה, לא יודעים מה זו כלכלה, מערכת חינוך. הם רק רוצים לשלוט באנשים אידיאולוגית ולקדם את הרעיונות שלהם. ראינו את זה באיראן ובטורקיה של ארדואן. אז למה לנו לקבל מצב כזה בעולם הערבי?"
איחוד האמירויות אמנם אינה דמוקרטיה, אבל אל־סעיד מביאה כדוגמה את המדינות הערביות שבהן נעשה ניסיון לכונן דמוקרטיה, והתוצאות היו הרסניות: "אני מעדיפה את המצב הקיים אצלנו ודוחה את כל מתקפות התקשורת על היעדר דמוקרטיה. ראינו מה קרה עם הדמוקרטיה שהמערב ניסה ליישם בעיראק ובמדינות אחרות. למה רוצים ליישם זאת במדינות אחרות? אם היו אצלנו תנאים כמו בלבנון ובעיראק היינו יכולים לחתום על שלום עם ישראל? כמובן שלא. האנשים לא היו מגיעים לניתוח ששלום עם ישראל הוא טוב להם.
"מעציב אותי לראות אנשים ספונים במשרדיהם ונותנים עצות על אזור שבו הם לא היו או לא יודעים עליו דבר. הקשיבו לנו, האנשים שחיים כאן. אל תקשיבו לפלשתינים או ללבנונים, שיש להם אג'נדות פוליטיות מסוימות נגדנו, או לכמה פעילי אופוזיציה מסעודיה ומהאמירויות, שאינם מייצגים את הרוב. יש הבדל מנטליות עצום בין אנשי המפרץ לאנשי הלבנט. אנחנו שונים לחלוטין".
חלק מהשלכות האביב הערבי, כפי שרואה זאת אל־סעיד, היה השינוי בתפיסה לגבי מקומה של ישראל מול העולם הערבי: "רבים הבינו שהבעיה שלהם היא לא הסכסוך הישראלי־פלשתיני, ושיש להם בעיות אחרות: המנטליות, הפרשנות של האסלאם, הכלכלה, החינוך. חשוב, עם זאת, להבין שבמפרץ הסכסוך הערבי־ישראלי לעולם לא היה הבעיה הראשונה שלנו. האויב הראשון שלנו היה ועודו המשטר באיראן. לא ישראל. אחרי המשטר באיראן, באו האחים המוסלמים.
"הבעיה השלישית היתה הפלשתינים עצמם - חוסר ההוקרה שלהם כלפי ערביי המפרץ, ההתקפות שלהם עלינו. הם תמיד לחמו לצד אויבינו - האיראנים, מפלגת ארדואן, סדאם חוסיין. שריפת הדגלים ותמונות המנהיגים שלנו הביאו רבים מאיתנו לשאול: במי אנחנו תומכים? הפלשתינים הביאו אותנו למצב שבו אנחנו סבורים שמסגד אל־אקצא לא יהיה בידיים בטוחות אם הוא יישאר בידיהם. הדרך המעליבה שבה מחמוד עבאס הגיב על הסכמי השלום כאילו הפלשתינים הם המתורבתים ואנחנו הבורים שמעניינים אותו רק בגלל הכסף, הראתה שיש לו טינה ישנה כלפינו ולא רק ביקורת על הסכם השלום. הוא רוצה מאיתנו כסף ותקע לנו סכין בגב. ההבנה הזו ממלאת תפקיד מרכזי בשינוי העמדה במפרץ".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו