מתי בפעם האחרונה
מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?
"היום עשיתי פילאטיס בבוקר, אבל עדיין לא רצתי בגלל הראיון. אני עושה ספורט לפחות 4־5 פעמים בשבוע ויש לי יומיים בלי, שבהם הגוף נח. בגלל הקורונה קנינו מכשיר ריצה ביתי כי היינו בבידוד משפחתי והרגשתי שאני משתגעת שאין לי איך לרוץ. אני מחוברת מאוד לגוף שלי, אז הספורט הוא לא עניין של רצון אלא של צורך, זה חזק ממני ואני נהנית מאוד. אם הייתי יכולה, הייתי עושה כל היום ספורט, פילאטיס, יוגה, ריצה, והולכת גם לשוט. אני גם סקיפרית, וספורט אאוטדור זה משהו שאני אוהבת מאוד. אני נהנית לבטא את עצמי דרך הגוף".
מתי בפעם האחרונה אמרת "אני אוהבת אותך"?
"היום - ובכל יום. אני אומרת את זה לבן שלי יונתן, שהוא בן 10 וחצי, בכל יום, ויותר מפעם ביום. תמיד בלילה לפני השינה אני אומרת לו באוזן, וגם לבעלי ירון אני אומרת את זה הרבה. כשזה נוגע לשניהם, זה יוצא לי בקלות רבה מאוד. הם אהבות חיי, אין מה לומר".
מתי בפעם האחרונה התרגשת מהישג ספורטיבי?
"ב־2019 ובתחילת 2020 היו ארבע אליפויות מרגשות אחת אחרי השנייה, וכל אחת מהן הביאה פיק מטורף. האירוע האחרון היה בינואר 2020, בגרנד פרי בג'ודו בתל אביב, עם קהל ביתי מטורף. פיטר פלצ'יק לקח זהב, ואז אורי ששון לקח זהב, וזה היה מדהים. לא הערכנו שזו תהיה ההתרגשות האחרונה להרבה זמן.
"לפני זה היו אליפות העולם בג'ודו באוגוסט 2019, שבה שגיא מוקי לקח זהב, אליפות העולם בהתעמלות אמנותית, שבה לינוי אשרם זכתה במדליות, כולל בקרב רב, וגביע העולם בהתעמלות, שבו ארטיום דולגופיאט זכה במדליית זהב. כל אלה היו מהרגעים החזקים האחרונים שחוויתי".
מתי בפעם האחרונה היית בחופשה?
"לפני כחודשיים נסענו למצפה הימים לחגוג את יום הנישואים ה־11 שלנו. אני וירון יחד 13 שנים, הוא הנישואים השניים שלי. נפגשנו במסיבת יום הולדת שעשו לי בחצר של אחד מהאולפנים שלו. הוא היה בעלים של אולפני 'זזה' ועשה ג'סטה לחבר שלו כשנתן לו חצר של אולפן למסיבה. אני ידעתי מי הוא והוא ידע מי אני, אבל אף פעם לא נפגשנו ולא דיברנו עד שבאותה מסיבה באתי להגיד לו תודה והוא התחיל איתי. זו היתה מתנה אדירה ליום ההולדת. הייתי תשעה חודשים אחרי הפרידה מיועד, בעלי הראשון, וירון היה גרוש עם שלוש בנות, יסמין, ליאנה ועדן. כשראיתי איזה אבא הוא, זה רק גרם לי להתאהב בו יותר. החיבור שלו לבנות גרם לי להבין שזה בדיוק האדם שאני רוצה. הבנות המקסימות שלו, שהיו אז ילדות, קיבלו אותי מייד, והיום זה אך טבעי שאנחנו משפחה ואנחנו חיות יחד".
מתי בפעם האחרונה שרת?
"כשירון ואני היינו בדרך לחופשה שרתי באוטו, אבל על במה ממש לא שרתי כבר שנים. אני שרה בפרויקטים של ערוץ הספורט, בין שזה קליפ למונדיאל או לאולימפיאדה, ואני לא מאוד מתגעגעת. היו שנים שבהן חשבתי שכן אעסוק בזה, בצבא הייתי בלהקת פיקוד צפון ואחרי זה בלהקת מנגו וגם הייתי נשואה למוזיקאי (יועד נבו; ש"ז), אבל גיליתי שזה לא עושה אותי מאושרת מספיק ולא ממש ממלא אותי כמו שחשבתי. בסוף של מנגו התחלתי להגיש את "רואים 6/6", שהיתה אז תוכנית מהפכנית מאוד, וראיתי שאני הרבה יותר רוצה להגיש בטלוויזיה מאשר לשיר. אני שמחה שהייתי קשובה לעצמי בתחילת שנות ה־20 שלי, שזה גיל מבלבל מאוד".
מתי בפעם האחרונה הגשמת חלום?
"במשחקים האולימפיים בריו 2016. אנחנו בערוץ הספורט היינו בפעם הראשונה בעלי זכויות השידור, וסוף־סוף נכנסנו בדלת הראשית. הגשמתי שם חלום כששידרתי מדליה אולימפית ראשונה. המדליה של ירדן ג'רבי הוציאה ממני אמוציות והתרגשות אדירה, שהיתה גם אדירה בשידור. אריק זאבי שהיה הפרשן ואני לא ידענו איך להכיל את הרגע מרוב שהוא היה מרגש.
"כשיש אירוע חשוב שאת משדרת זה מרגש, ומרגש לשדר קבוצה שאת אוהדת, אבל כשזה ספורטאי ישראל זה הכי מרגש - ומייד אחרי ג'רבי גם אורי ששון זכה במדליה ואני הרגשתי כאילו ילדתי תאומים - אז ההתרגשות עוד יותר גדולה. נדמה לי שגם בספורט אינדיבידואלי זה עוד יותר גדול, כי זה בן אדם אחד שאת גם מכירה וגם אוהבת מאוד באיזשהו אופן. את ירדן ג'רבי אני מלווה שנים. היינו איתה צעד אחר צעד, מהרגע שהיא התחילה את הקמפיין שלה לריו, אז ברור שבסוף היתה שם התפוצצות של התרגשות.
"ברמה האישית הגשמתי חלום דרכה, שהיה לשדר מדליה אולימפית. עכשיו אני מקווה לשדרג את החלום וחולמת לשדר מדליית זהב או מדליה בהתעמלות אמנותית. הייתי מתעמלת אמנותית, וכמישהי שגדלה בענף הזה בתקופה שבה לדבר על השתתפות באולימפיאדה היה חלום, זה שיש לנו מתעמלת ישראלית כמו לינוי אשרם, שזוכה במדליות בתחרויות והיא מועמדת למדליה אולימפית, עדיין נשמע לי לא מציאותי בכלל. אני די אופטימית לגבי קיום האולימפיאדה ומחזיקה אצבעות שזה יקרה. על פניו, בנקודה שבה עצרנו היינו עם סיכוי ליותר ממדליה אחת.
_2020-04-04.jpg)
"לשמחתי, האולימפיאדה צפויה להתקיים למרות הקורונה. הוועד האולימפי הבינלאומי מגבש פורמט שיאפשר את קיום המשחקים, וכמובן שהם מקווים שעד הקיץ יימצא חיסון, אבל גם אם לא, הם מתכוונים לקיים את המשחקים ורואים בקיום שלהם כוח לרוח האנושית. הם לא רוצים לאבד דור שלם של ספורטאים שזאת יכולה להיות האולימפיאדה שלהם, וגם מבחינתנו זה חשוב, עם ספורטאים כמו שגיא מוקי ולינוי אשרם, למשל. אנחנו בערוץ הספורט נשדר את האולימפיאדה".
מתי בפעם האחרונה התעצבנת?
"השבוע. אני מתעצבנת הרבה בזמן האחרון, כי המון דברים מעצבנים אותי. מכעיס אותי השיתוק בענף התרבות, זה מטריף אותי.
"מעצבן אותי שספורט הנשים לא נספר בכלל, שלא מתעסקים בזה בכלל ולא חושבים בכלל איך פותרים שם את הבעיות. התקופה הזו מביאה אותנו לקצה בכל מיני מובנים".
מתי בפעם האחרונה עצרו אותך ברחוב?
"כל הזמן. תמיד אומרים לי 'כמה אנחנו אוהבים את 'חדשות הספורט'', 'אני הולך לישון איתך כל לילה' ו'איפה אלי?', אילדיס כמובן, כי עדיין חושבים שאנחנו נשואים. הרבה פעמים שואלים אותי מי אני חושבת שתנצח ואת מי אני אוהדת. בהתחלה נשאלתי המון פעמים אם אני באמת אוהבת ספורט, ועדיין יש אנשים ששואלים אם אני אוהבת, אם כי מי שצופה אדוק יודע שאני בעניין. אני מניחה ששואלים אותי את זה כי אני אישה, ואני תמיד נדהמת מהשאלה. מי שצופה בי יודע, ומי שלא מכיר פשוט שבוי בסטיגמה של 'נשים שאוהבות ספורט - האם זה אמיתי?' תמיד ידעתי מה זה נבדל, כי אני ברזילאית ואתה לא יכול לגדול בלי להבין כדורגל ולצפות בו. העובדה שהשאלה הזו נשאלת פחות ופחות, מעידה על כך שהנוכחות הנשית על המסך בערוץ הספורט הפכה למשהו טבעי לחלוטין, וזאת הצלחה מבחינתי".
מתי בפעם האחרונה בילית עם המשפחה?
"אנחנו נמצאים כל הזמן יחד, אוהבים מאוד לטייל, שעכשיו זה קצת פחות אפשרי, ולאכול ארוחות משפחתיות. הכל קרה לי ולירון מהר מאוד, קיבלתי משפחה עם שלוש בנות וילדתי את יונתן, אז הייתי צריכה זמן לעכל. חלפו כמה שנים עד שהצלחתי להרים את הראש ולומר שבעצם בא לי עוד ילד. ילדתי את יונתן בגיל 42 ,ילדה גדולה כבר, ולקח לי זמן עד שחשבתי שבא לי עוד אחד וזה היה כבר בנקודת זמן קצת מסוכנת. לא פחדתי לסכן את עצמי, אבל היה ברור שנסתכן בבעיות שעלולות להיות לעובר, ותודה לאל יש לנו ארבעה ילדים בריאים במשפחה, אז הרגשנו שאנחנו עלולים לקחת סיכון מיותר. הייתי שמחה אם הייתי יולדת עוד ילד, זה בוודאי הדבר היחיד בחיים שאני מצטערת עליו, אבל עבור יונתן אין תחושת חסר כי הוא גדל עם שלוש אחיות, זה יותר נובע מהחוויה האישית שלי כאישה, כאמא".
מתי בפעם האחרונה בכית?
"בשיא הגל הראשון של הקורונה. יש לי הורים מבוגרים, בני 85, שהיו סגורים בבית ולא יכולנו להיכנס אליהם או לבוא איתם במגע, וזה היה לי קשה מאוד. לא יכולתי לשאת את המחשבה שהם לבד ואף אחד לא מטפל בהם. גם עכשיו, כשאני מדברת על זה, קשה לי לנשום. היה לי ערב אחד בבית, על הספה בסלון, שהתפרקתי מהחרדות שלי מהדבר הזה. היה בי המון פחד. למחרת בבוקר החלטנו לנסוע להורים שלי כדי שאעמוד רחוק מהם, אדבר איתם ואירגע, וכך היה. עכשיו הם במצב הרבה יותר טוב, כמובן לא מטיילים ברחובות. הם בבית ומאוד שומרים על עצמם".
מתי בפעם האחרונה קיבלת מילה טובה מקולגה?
"לא מזמן שלחו לי פוסט שדן שילון כתב עלי בפייסבוק, ושהיה מרגש מאוד לקרוא" (שילון כתב: "מבין כל מגישות ומגישי תוכניות הספורט לדורותיהם, זו מעל כולם. ידענית, רהוטה, תבונית, אוהבת ספורט, ולא רק כדורגל, קולחת, נאה ומאירת עיניים. מירי נבו. אין מי שמתקרבת או מתקרב אליה"; ש"ז).
מתי בפעם האחרונה חשבת על קמפיין MeToo#?
"הקמפיין מתעסק בעיקר בהטרדות מיניות על רקע של בעלי סמכות, וגם לי יש את חלקת המי טו שלי, אבל זה כבר שחוק. באופן כללי, מעמדן של נשים בחברה מעסיק אותי מאוד. יש לנו שלוש בנות בבית, וגם במובן של יונתן, איך הוא רואה בנות, וזה מתחבר לי גם לנשים בתקשורת הספורט. את לא יכולה להיות אישה ולא להרגיש את זה באיזשהו אופן כל הזמן, אנחנו עדיין צריכות להילחם ולהתמודד על השוויון שלנו, על שכר. נכון שהיום המצב שונה, הוא עבר אבולוציה מהימים שבהם הגעתי לערוץ הספורט, אבל עדיין יש על מה להיאבק.
"כשהתחלתי את הדרך הייתי יחסית בודדה במערכה, אבל ככל שהשנים חלפו כך הגיעו עוד ועוד נשים לערוץ הספורט, כי הן אוהבות ספורט ורוצות לעשות בזה קריירה, וזה ההישג האמיתי שלי לאורך השנים.
"גם מהפידבקים מהן הבנתי שהנוכחות שלי גרמה להן לראות את זה בכלל כאופציה. פתאום במהלך השנים נהיה לי תפקיד חברתי, שאני מבינה אותו רק במבט לאחור. היה לי ברור שאני חריגה, לא אעמיד פנים שאני לא, 99 אחוזים מהראיונות עסקו בהיותי אישה בערוץ הספורט, אבל הגעתי לשם כי אני אוהבת ספורט וטלוויזיה. זה היה המקום המושלם לכל הדברים שאני הכי אוהבת - לדבר על ספורט, האהבה הגדולה שלי, מול מצלמה. זו היתה כל החבילה. כל ענפי הספורט עושים לי את זה, ביצועים טובים ורגעים דרמטיים של ספורט זה הכי מרגש שיש. אלה רגעי שיא בחיים".
מתי בפעם האחרונה רצית משהו, ולא הצלחת להשיג אותו?
"עכשיו. בא לי להיפטר מהקורונה, ממש. אני לא חושבת שיש מישהו שמשיג כל מה שהוא רוצה, אבל את הרוב אני משיגה. אני משקיעה בזה הרבה זמן ואנרגיה, ואם אני מסמנת מטרה שהיא חשובה לי מאוד, לרוב אשיג אותה. אני לא מצפה שדברים יבואו לי בקלות ויודעת לעבוד קשה בשביל מה שאני רוצה. עד היום שום דבר לא נפל עלי.
"הרבה דברים אני צריכה ליזום ולגרום שיקרו, בין שזה להיפגש עם אנשים ולעזור לזה לקרות בשכנוע ובין שזה לתת פוש כלכלי ולהוציא דברים יש מאין. אני לא מכירה קריירה שאפשר לשקוט בה על השמרים. גם בתוך העוגן צריך לעבוד כדי שהוא יישאר יציב, שום דבר לא מובן מאליו. תמיד צריך להשתכלל, למצוא אפשרויות מקצועיות נוספות ולעבוד בלשפר את עצמך ולהיות טובה יותר".
מתי בפעם הראשונה
מתי בפעם הראשונה שידרת ספורט בלייב?
"ב־1995 שידרתי בפעם הראשונה שידור חי של תחרות ספורט, זו היתה תחרות ג'ודו בירושלים. שידור חי אומר בעצם לתווך את האירוע לקהל בבית, ממש להיות באולם ולשדר ממנו. אני זוכרת את ההתרגשות הגדולה, אמרתי לעצמי 'הנה אני עושה שידור של אירוע ספורט בפעם הראשונה!' יצאתי משם עם חוויה טובה מאוד, מרוממת רוח.
"זו לא היתה תחרות גדולה או חשובה, אבל זה היה בלייב וזה קיבל פתאום משמעות נוספת כי זה כאן ועכשיו. את צריכה לקבל אחריות לכל הסיטואציה, אי אפשר לעצור או לתקן".
מירי נבו, בת 53, מנחת טלוויזיה ושדרנית ספורט. תושבת רמת גן, נשואה לאיש העסקים ירון עיון ואם ליונתן (10 וחצי). פרצה בלהקת מנגו, היתה מנחה בערוץ הראשון והחלה את דרכה בערוץ הספורט ב־1993. מגישה את "חדשות הספורט" לצד אלי אילדיס ואת "אולפן הלילה"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו