השנה נכנסו לאוצר המילים שלנו ושל ילדינו מושגים חדשים: קפסולות, ריחוק חברתי, קורונה, תו סגול, למידה מקוונת, הגמשה וזום, ומילים אלו מעצבות, במידה רבה, את חיי הילדים ואת חייכם.
אתם חוששים, ובצדק. הכל כל כך שונה, כל כך לא ברור, כל כך לא שגרתי, ורמות החרדה עולות וגבוהות. זו תקופה חדשה ומאתגרת במיוחד והנה כמה רעיונות שיסייעו לכן ולכם להתנהל בצורה טובה.
זכרו שזה זמני. גם שנה זה זמני לא שזו נחמה, אלא זו הבנה שהדבר לא יישאר כך לעולם וכי כל דבר ברחלוף - אחריו חוזרים החיים (פחות או יותר) למסלולם.
2 זכרו שהילדים הצעירים עוד יספיקו ללמוד, גם אם עכשיו הם מתקשים לשבת מול הזום. עוד זכרו שהשנה הזו לא היא שתקבע אם הילדים יגיעו לאוניברסיטה או אם הם יצליחו בבגרויות. כל פער לימודי שיצטבר, אפשר יהיה, בעבודה קשה, לצמצם.
נסו לקחת שליטה על מציאות. חייכם בדברים קטנים. חוסר הוודאות יוצר תחושה של ואקום ואובדן שליטה, אבל אתם, עדיין, המבוגרים שיכולים. לא שתוכלו לשלוט על הילדים, ממש לא, אלא לייצר מצבים שבהם אתם תקבעו.
שימו לעצמכם כמה עוגנים בסדר היום עוגנים המתאימים למשפחה שלכם ולגילי הילדים: שעת שינה, שעת חצר, שעות מסך, שעת משחק משותף, ואז תדבקו בעוגנים אלה.
בטחו בחוסנם של הילדים. כל ילד נולד עם יכולת התמודדות. יש עם יותר כוחות ויש עם פחות, אבל גם לילדים רגישים ועדינים יש כוחות התמודדות, ועליהם יש לשים דגש. כאשר הילדים יפגינו חוסר ביטחון כמו "האם נוכל לחגוג לי יום הולדת לחברים ולמשפחה?" ענו להם בקול יציב: "הלוואי. אולי. אנחנו לא בטוחים. מה שכן בטוח זה שאבא ואני מתכננים לקנות לך כזאת מתנה מדהימה שתהיה ממש שמח". אל תעבירו מסר של רחמים וחוסר ביטחון אלא של אופטימיות.
אל תעבירו לילדים את חששותיכם. ילדים לא מגיבים למציאות (כי לעיתים היא לא מוכרת ו/או לא מובנת להם) אלא מגיבים לכם. הם רואים איך אתם מתייחסים למציאות ומכך לומדים עליה. אם אתם מראים להם חשש, הם חוששים בעצמם והקושי שלהם מתעצם.
ותרו על חלק מהציפיות שלכם מהילדים. הם לא יסכימו בחדווה לוותר על שעות מסך וגם לא תמיד יסכימו לשתף איתכם פעולה. היו ריאליים. דעו איפה להגמיש, איפה לוותר לגמרי ומתי להתעקש ולבצע את ההגבלה שלכם. זכרו שאתם שולטים בעצמכם ולכן פעלו, ולא רק דברו.
העניקו לילדים מזמנכם, ואם אפשר לכל ילד לחוד (גם למתבגרים, אפילו שהם "יעשו פרצוף"). זו לא צריכה להיות הפעלה בקניון אלא עמידה במטבח והכנת פשטידה או סלט, משחק עם אחד מעשרות המשחקים שיש לכם בבית, ירידה לגינת השעשועים... הזמן הזה מספק לילדים תחושה של ניראות ואהבה. זה מצריך תכנון ולוגיסטיקה - אבל זה אפשרי וחשוב מאוד.
החליטו על מקום אחד שבו אתם לא כועסים יותר. מותר לכעוס, זה אנושי וטבעי, אבל במקום שבו אתם רוצים להכניס שינוי אתם חייבים לא לכעוס יותר. לנקוט עמדה כן, לפעול בנחישות כן, אבל לא לכעוס. שימו פתק על המקרר שבו כתוב: "אין לי מלחמה עם הילד/ה", וזכרו זאת כאשר אתם מגיעים לסצנה שאותה אתם רוצים לשנות. הכעס לא פותר דילמות. פעלו מתוך שיקול דעת ושקט פנימי שינבע מהביטחון שלכם בשינוי שחייב לקרות.
סלחו לעצמכם. הרי אתם עושים ככל יכולתכם למען הילדים. לעיתים אתם עייפים, שחוקים, כעוסים, מוותרים או מגבילים - זה טבעי. אתן ואתם בנות חווה ובני אדם.
מיכל דליות אשת הוראה ומנחת הורים. בימים אלו משיקה קבוצות הורים לתקופת הקורונה בזום (הקבוצות מחולקות לפי גילי הילדים: קבוצות ייעודיות להורי ילדים בגילי 9-3 וקבוצות המיועדות להורי ילדים בני .(13-10 מידע מפורט בפייסבוק: "מרכז מיכל דליות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו