47 שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים, חושף ארכיון צה"ל במשרד הביטחון תיק מוצגים מודיעיניים מדיוני ועדת אגרנט. המסמכים המסווגים, שלא הותרו לפרסום במשך כמעט חמישה עשורים וחושפים את גודל הקונספציה והמחדל, אושרו על ידי הוועדה הממשלתית בראשות השופט העליון (בדימוס) פרופ' יצחק אנגלרד.
ארבעה ימים לפני המלחמה, ב-2 באוקטובר 1973, פרסם אגף המודיעין דו"ח סודי ביותר תחת הכותרת "סקירת מודיעין מיוחדת - תכנית סורית לכיבוש רמת הגולן, הערכה". במסגרת מסמך זה הם חושפים לפרטי פרטים את מה שלמעשה התרחש ימים אחדים לאחר מכן.
"בידינו ידיעה כי מסוף ספטמבר 73' צפויה מתקפה רבתי סורית לכיבוש רמת הגולן, בה תשתתפנה כל חמש הדיביזיות, שתזנקנה ממערכי-החירום שלהן. תוכנית המתקפה נראית לנו כמשקפת תוכנית אב מבצעית סורית, שהסורים אף התאמנו לפיה במשך שנה, אולם ביצועה עתה ובטווח קרוב אינו סביר, להערכתנו".
באמ"ן ציינו כי הצבא הסורי ערוך במרחב החזית במערך חירום מלא, מצב שלפי הדוקטרינה הסובייטית מאפשר מעבר להתקפה. עם זאת, הם ציינו כי נעדרים להערכתם תנאים צבאיים ומדיניים לפתיחה במתקפה, זאת מכיוון שהסורים סוברים שאין ביכולתם לבצע בהצלחה מתקפה ברמת הגולן, וכן ש"אין סימן כי מצרים מוכנה בשלב זה לחדש הלחימה, דבר הנחשב בעיני הסורים תנאי להשגת הצלחה צבאית משמעותית מצידם".
בדיעבד ניתן לומר כי התנאי שהיה חסר לאמ"ן, והוביל לקונספציה השגויה, הוא שהמצרים התכוננו למתקפה סימולטנית על ישראל. בנוסף, האמינו באמ"ן כי הסורים אינם ערוכים למתקפה אווירית במקביל למתקפה הקרקעית, הנחה שהתבררה בדיעבד כמוטעית.
המידע שהיה בידי אמ"ן מצמרר. במסמך מפורט כיצד יתקפו שלוש דיביזיות חי"ר את ישראל ויכבשו רצועה של 10-8 ק"מ משטח רמת הגולן, כששתי דיביזיות שריון ישלימו באת הכיבוש עד הירדן וייתכן שאף "תפיסת ראש גשר מערבה לו". כל כיבוש הגולן צפוי היה להתרחש בתוך יממה. באמ"ן אף ידעו את סדר הכוח של הכלים הסורים - 100 סוללות תותחנים ולפחות 650 טנקים ברצועת ההגנה הראשונה. גם חיל האוויר הסורי וזרועות אחרות של הצבא הסורי, נכתב, נמצאים בכוננות מוגברת.
דו"ח נוסף שנחשף על ידי ארכיון צה"ל הינו "ידיעת הזהב" - ידיעה מודיעינית בעלת משקל רב שהתקבלה בערב יום הכיפורים בשעה 16:45. בידיעת הזהב נכתב: "נודע לנו שסוריה הרחיקה את המומחים הסובייטים ושהמטוסים החלו להעביר אותם מדמשק למוסקבה... המקורות הוסיפו כי הסורים נימקו את ההרחקה בכך שבכוונת מצרים וסוריה לערוך מלחמה נגד ישראל".
בעקבות קבלת הידיעה, גיבש אמ"ן לקט מודיעין מיידי לדרג המדיני שהוגדר כ"בהול", אלא שהעברתו לראש הממשלה, לשר הביטחון ולרמטכ"ל עוכבה עד למחרת, 6 באוקטובר, בשעה 06:35 - כמה שעות לפני פרוץ המלחמה. רק עשר וחצי שעות לאחר קבלת הידיעה היא הועברה לידי הדרג המדיני.
בהתכתבות עם ועדת אגרנט שנחשפת כעת, טען ראש אמ"ן דאז, אלוף אלי זעירא, כי אינו זוכר אם הנחה לעכב את פרסום לקט המודיעין, זאת למרות שעוזרו לענייני מחקר, תא"ל אריה שלו, קבע כי זעירא הוא האחראי לעיכוב. "לאחר שאל"מ גרא (עוזר רמ"ח מחקר) הקריא אותו מילה במילה לראש אמ"ן, ראש אמ"ן הנחה לעכב את הצבעוני ובינתיים לא להפיצו", ציין שלו בבירור במכתב לוועדה.
לאחר שחברי הוועדה עימתו את זעירא עם דבריו של שלו, טען זעירא: "בדיעבד, אני יכול לנסות לשחזר כנימוק אפשרי לעיכוב כזה את העובדה כי כאמור לא הערכנו את הידיעה כמוסיפה משהו על ההערכה הקיימת, וייתכן שקיוויתי לקבל תוך זמן קצר ידיעות משמעותיות יותר".
ההתכתבות הדרמטית בין זעירא לאגרנט: "האחריות - גם על הדרג המדיני"
לצד המסמכים המשמעותיים שחושפים טפח נוסף מהקונספציה טרום המלחמה, מוצגת כעת התכתבות דרמטית בין ועדת אגרנט לזעירא, שנחשב לאחד האחראים העיקריים לכך שצה"ל הופתע במלחמה. בין היתר, ראש אמ"ן כתב לוועדה: "לא התחייבתי לתת התרעה מראש על ידיעת כוונותיו של האויב". הוא ניסה להסיר מעצמו את האשמה כשהודיע כי "האחריות חלה לפחות באותה מידה, אם לא יותר, גם על הדרג המדיני, שהיה שותף פעיל להערכה המוטעית".
תיק המוצגים נפתח במכתב לקוני של יו"ר הוועדה, נשיא בית המשפט העליון שמעון אגרנט ז"ל, שהודיע לזעירא מה מייחסת לו ועדת החקירה: "א. אי הפעלת (האמצעים המיוחדים בחזית הדרום; ל"ש) ללא ידיעתם של ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל והאלוף ש. גונן (גורודיש). ב. אי גיוס מילואים ביחידה 848. ג. אי גילוי מלא של כל הידיעות החשובות הנוגעות לפינוי משפחות הרוסים מסוריה ומצרים. ד. ידיעת... על כוונת המצרים לפתוח בקרוב באש".
על כך השיב זעירא במכתב ארוך ומפורט, ובין היתר ציין כי "יש הבדל מהותי בין התחייבות לגילוי ההכנות לבין התחייבות לגילוי הכוונות של האויב". הוא הדגיש כי הביא לידי הדרג המדיני את כל המידע בנוגע להכנות. "הטעות שלי, כמו של כל אלה שקיבלו את הידיעות ממני, הייתה בהערכת הכוונות ולא בחוסר יכולת לאתר את ההכנות".
עוד כתב זעירא: "לא התחייבתי לתת התרעה מראש על ידיעת כוונותיו של האויב" וכי "לאור מכלול העובדות שהוצגו בפני הממשלה, הערכת הכוונות של הדרג הפוליטי העליון של מדינות אויבות היא לפחות גם באחריותה.... האחריות למשגה זה אינה יכולה לחול רק על הדרג הצבאי".
זעירא המשיך וניסה להסיר מעצמו את האחריות כשכתב: "לא היה קשר בין תוכניות ההגנה של צה"ל ובין איזה שהיא הבטחה שניתנה על ידי".
בהמשך המכתב ציין זעירא: "בעשרת הימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים ניתנה לצה"ל ולממשלה התרעה רצינית ביותר, אם כי לא סופית ומוחלטת". לאחר מכן, הדגיש כי צה"ל היה בכוננות גבוהה החל מראש השנה. "אני טוען שהייתה התרעה חלקית לפחות, שבגללה כל היחידות הסדירות, כולל בי"ס לשריון, הוזזו לגבולות... מה היא התרעה? האם פירושה למסור את השעה המדויקת שבה יתחיל האויב לתקוף? ובאם חלה טעות בארבע שעות הרי זה כישלון. כמה פעמים קרה בהיסטוריה ששירות מודיעין נתן התרעה על השעה המדויקת שבה יתקוף האויב?"
לצד כל זאת, הבהיר ראש אמ"ן: "אכן, אני רואה את עצמי שותף לאחריות לטעות בהערכת כוונות האויב. איני מתנער מאחריות זו ומטעויותיי שעימן אחיה כל חיי". אולם באותה נשימה הדגיש זעירא: "האחריות חלה לפחות באותה מידה, אם לא יותר, גם על הדרג המדיני שהיה שותף פעיל להערכה המוטעית, כאשר בידיו היה המידע, הכלים והאפשרות לבחור לעצמו הערכה אחרת".
לסיום, זעירא הוסיף וקבע "שניתנה התרעה לממשלת ישראל ולצה"ל, אם כי התרעה לא מוחלטת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו