כמעט 43 שנים חלפו מאז המריאה לקהיר טיסה 443 של אל על, הטיסה האזרחית הראשונה לבירה ערבית, ועד לשעה זו שבה עומדת להמריא למדינת האמירויות במפרץ הפרסי טיסה 971 של אותה חברת תעופה ישראלית.
יש כמובן הבדל עצום ביניהן. הטיסה הראשונה לקהיר שמה קץ לעשרות שנים של מלחמות, איבה ושפיכות דמים בין שתי המדינות החולקות גבול משותף. הטיסה הנוכחית רק מעניקה הכשר רשמי לעשרות שנים של שיתוף פעולה ביטחוני ואזרחי חשאי בין שתי מדינות, שמרחק של יותר מאלפיים קילומטרים מפריד ביניהן, ושלא היו עוינות זו לזו מעולם.
אף על פי כן, שתי הטיסות הללו הן פורצות דרך בתולדות הסכסוך הישראלי־ערבי ושתיהן ראויות להיקרא היסטוריות. ההשוואה אינה גורעת מחשיבות האירוע שמתרחש היום, ורק מדגישה לפחות ארבעה מהשינויים הדרמטיים שהתחוללו באזורנו ב־40 השנים האחרונות.
הראשון שבהם, שהתרחש שנתיים בלבד אחרי הטיסה ההיא לקהיר, הוא המהפך באיראן ועליית שלטון האייתוללות החותר לנשק גרעיני, להשמדת ישראל ופועל לערער את היציבות האזורית.
השינוי השני הוא, כמובן, האביב הערבי, אותה טלטלה שנעצה את המסמר האחרון בארון האחדות, הדיחה שליטים וגרמה לאחרים להתמקד בהצלת שלטונם על פני תשלום מס שפתיים לרעיון הסולידריות בין מדינות ערב.
השינוי השלישי, כנגזר משני הראשונים, הוא דחיקתו לשוליים של הסכסוך הישראלי־פלשתיני, שהוכח סופית כי לא בגללו התלקח כעת המזרח התיכון וגם פתרונו, לכשיגיע, לא ירפא בבת אחת את כל תחלואי האזור.
השינוי הרביעי קשור לעליית דור חדש של מנהיגות בעולם הערבי. צעיר יותר, מתקדם יותר, פחות מושפע ממשקעי העבר וצופה יותר אל פני העתיד. הדוגמה הבולטת ביותר היא זו של מוחמד בן זאיד, יורש העצר בן ה־59, שהבין וניצל את כל התמורות שחלו באזור מאז השלום עם מצרים, כדי לפרוץ את תקרת הזכוכית ביחסים עם ישראל.
כל העיניים נשואות כעת למנהיג הצעיר ממנו, מוחמד בן סלמאן, יורש העצר הסעודי, אבל צריך להכיר בכך שדרכו לשלום עם ישראל קשה יותר. לא רק מפני שהדבר ייראה כאילו סעודיה, המעצמה האזורית, "נגררת" בעקבות מדינת האמירויות הקטנה, אלא בעיקר מפני שנרמול היחסים עם ישראל פירושו הפניית עורף ליוזמה הערבית, שסעודיה הובילה לפני 18 שנה, ושהתנתה יחסי שלום עם ישראל רק בתמורה לפינוי השטחים והחזרת הפליטים.
ייתכן שהמהלך השלם יצטרך להמתין עד שסלמאן, אביו החולה של יורש העצר הסעודי, יסתלק מן העולם, ועד אז אפשר להתנחם בכך שגם אם סעודיה טרם פתחה את שעריה לשלום עם ישראל - לפחות פתחה את המרחב האווירי שלה בפני הטיסה האזרחית הראשונה של מטוס ישראלי בדרכו למדינת האמירויות במפרץ הפרסי.