אמש, בנאום קבלת המינוי של הנשיא טראמפ, ירד המסך על הוועידה הארצית של המפלגה הרפובליקנית, שהתכנסה בשארלוט, צפון קרוליינה. בכך הסתיימו שבועיים שהיו רוויים פעילות פוליטית אינטנסיבית במישור הארצי. שכן לפני שבוע היה זה תורה של המפלגה הדמוקרטית לקיים את הוועידה הארצית שלה, שנערכה במילווקי ובחרה באופן פורמלי במועמדה לנשיאות, ג'ו ביידן.
למרות ההבדלים האידיאולוגיים הבולטים, שיצרו תהום עמוקה בין המפלגות, חיבר מכנה משותף בין שתי ועידותיהן. בניגוד לכמה מוועידות העבר, שהיו עמוסות שסע, חיכוך ומחלוקת מבית, הפעם התאפיינו שתי הוועידות באווירה של אחדות פנימית ושאיפה לגייס את האוהדים והפעילים למאמץ אחרון ערב ההכרעה.
ואכן, במיוחד במחנה הדמוקרטי, הושם בוועידה דגש על ייצובו של הסכם שביתת הנשק בין נציגי הזרם המרכזי והפרגמטי במפלגה לבין מנהיגי הזרם הליברלי־פרוגרסיבי מבית היוצר של הסנאטור הסוציאליסט ברני סנדרס, שאפשר לכל הסיעות להתכנס מתחת לאוהלו של המועמד. במפלגה הרפובליקנית היה התהליך פשוט יותר, שכן התנועה שיצר הנשיא טראמפ השתלטה זה מכבר על הממסד המפלגתי הישן והעלימה את נציגיו המרכזיים גם מבימת הנואמים.
בעקבות זאת נפקד מן הוועידה מקומן של דמויות רפובליקניות כגון הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש הבן, ראש המטות המשולבים לשעבר קולין פאוול, ויריבו של אובאמה ב־2012 מיט רומני.
מכנה משותף נוסף בין שני המחנות היריבים היה מעוגן בעובדה ששניהם נאלצו לקיים את ועידותיהם במתכונת מצומצמת ודיגיטלית בעיקרה, ללא הטקסים ההמוניים, המצעדים הססגוניים ואווירת הקרנבל, האופפת אירועים אלה והופכת אותם בדרך כלל לחגיגה אמריקנית צבעונית וייחודית.
לעמוד הבחירות המיוחד עם כל העדכונים על המרוץ לבית הלבן>>
כתוצאה מכך נפגע גם היקף הסיקור התקשורתי של שתי הוועידות, ושיעור הצפייה בהן היה עד כה נמוך מהמקובל. אי לכך לא זכה ביידן לתנופה המצופה בסקרים, שבעבר היתה תולדה קבועה של "ועידה ליכודית", הזוכה לחשיפה תקשורתית מאסיבית, אוהדת ומתמשכת. כך גם צפויה מערכת הבחירות הרפובליקנית להיפגע, ועבור טראמפ - הנמצא בעמדת פיגור בסקרים הארציים - זו עלולה להיות מכה לא קלה במאמציו ליטול את היוזמה בעקבות ועידה מוצלחת במיוחד וכך לצמצם את הפער.
באשר לצד התוכני, שתי המפלגות גם יחד עשו מאמץ לגבש חזית פנימית רחבה נגד היריב. ביידן עשה זאת באמצעות מינויה של המועמדת לסגנות קמאלה האריס, שנועד לגייס לדגל קבוצות מיעוט. שכן האריס מגדירה את עצמה כחלק מהקהילה האפרו־אמריקנית.
הפיל שבחדר
עם זאת, העובדה שהאריס נמנית עם הזרם המרכזי והמתון במפלגה, אמורה לחסן אותה מפני ביקורתו החריפה של טראמפ בגין השתייכותה, כביכול, למחנה הקיצוני. זאת מבלי לקומם עליה את המחנה הפרוגרסיבי במפלגה (מבית היוצר של סנדרס), שעוינותו לבית הלבן עתידה לגרום לו להצביע, גם אם אינו מזדהה עד תום עם הכרטיס הדמוקרטי.
תמונה מורכבת יותר מצטיירת במפלגה הרפובליקנית. בניגוד לוועידה הדמוקרטית, הכינוס הרפובליקני בשארלוט היה תנועתי יותר מאשר מפלגתי־מסורתי, ואת מקומה של האליטה הרפובליקנית הוותיקה ירשו אזרחים מן השורה ופעילים אזוריים ומקומיים, שתרומתם לאתוס האמריקני הועלתה על נס.
בוועידה עצמה, שהדגש העיקרי בה הושם על הנשיא עצמו (שהופיע בה בכל יום) ועל בני משפחתו, נעשה מאמץ מיוחד להקרין, עבור מצביעי הפרברים האמידים, דימוי פרגמטי ומתון של טראמפ, בהשוואה לרבות מהתבטאויותיו ופעולותיו בסוגיות דוגמת הגירה ואתניות. אולם אליה וקוץ בה.
ראשית, למרות מאמצי ההפקה המדוקדקים, לא נעלם כליל הפיל שבחדר. קרי: וירוס הקורונה, שרוב הנואמים בחרו כלל לא להתייחס אליו. מקצתם, כולל סגן הנשיא מייק פנס, בחרו דווקא לשבח את הבית הלבן על טיפולו ומנהיגותו בסוגיה טראומטית זו. ואם בכך לא די, בא הירי של שוטרים בג'ייקוב בלייק האפרו־אמריקני במדינת וויסקונסין והצית מחדש את גל המחאה, שכבר שכך בעקבות הריגתו של ג'ורג' פלויד.
בכך השתנה סדר היום הציבורי והתקשורתי בעיצומה של הוועידה, והסיט את הזרקור מהישגי הממשל היישר לסוגיית האלימות המשטרתית וליחס למיעוטים ולשכבות המוחלשות (והצמיח סדרת צעדי מחאה חדשים, כולל בתחום הספורטיבי).
ובאשר להיבט היהודי והישראלי בוועידות - בהקשר זה הפער בין שתי המפלגות בולט במיוחד. לגבי הדמוקרטים, יחסית לעמדותיו הלעומתיות כלפי ישראל של חלק מהאגף הליברלי במפלגה, המצע שנוסח ערב הועידה היה מתון, יחסית, ונמנע מליצור זיקה בין המשך הסיוע הביטחוני לישראל לבין הבנייה בהתנחלויות. כמו כן, הדגיש ביידן בנאומו את חשיבות המאבק ללא תנאי באנטישמיות ובביטוייה האלימים והמכוערים על אדמת ארה"ב.
לעומת זאת, האווירה שנשבה מן הכיוון הרפובליקני לעבר ישראל היתה חמימה הרבה יותר, ותעיד על כך העובדה שנאומו של מזכיר המדינה מייק פומפאו בפני המתכנסים הוקלט מירושלים, כאשר המראות אפופי ההוד של העיר שאוחדה לה יחדיו מבחינת הריבונות במשמרתו של נשיאו, משמשים לו רקע הולם, וכאשר תמיכתו הנחרצת של פומפאו בישראל מהדהדת עוד יותר את התפאורה המרשימה.
כאמור, חודשיים לפני ההכרעה ב־3 בנובמבר, וימים אחדים לפני תחילתה של ההצבעה המוקדמת בחלק מן המדינות, כפות המאזניים נוטות לזכותו של המועמד הדמוקרטי. ואולם הכל עדיין יכול להשתנות - ובאבחה אחת - במהלך החודשיים הקרובים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו