נעים להכיר: ספיידרמן שחור ווונדר וומן במידה גדולה

בציטוט הזכור ביותר מתוך "האביר האפל" מסדרת סרטי "באטמן", מציב הארווי "טו פייס" דנט בפנינו שתי אופציות ריאליות: "או שאתה מת גיבור", הוא אומר, "או שאתה חי מספיק זמן כדי לחזות בעצמך הופך לנבל". כך מסכם הרשע התורן של גות'אם סיטי את אופי האדם ואת השתנות מושג ההרואיות מול גלגלי הזמן. מי שבעבר ייצג את הטוב, הראוי והמוסרי - לו יישאר בסביבה מספיק זמן כדי לחזות ברוח הזמנים המשתנים - יהפוך בשל אותם עקרונות המזוהים עימו לנלעג. אפילו לנתעב, בסיפורו של דור חדש לגמרי.

אלא אם כן חייתם בשנים האחרונות בכוכב הלכת קריפטון, סביר להניח שאתם מודעים למלחמת תרבויות המתרחשת בעולם (או אם להיות לגמרי כנים, בעיקר באינטרנט). בצד אחד - אנשים המגדירים עצמם "לוחמי צדק חברתי", שכל מהותם היא שינוי תפיסות חברתיות מובנות מאליהן - בעיקר של גבריות לבנה - לטובת שיח מעצים על אודות נשיות וייצוג של מיעוטים.

בצד השני עומדים אלה שממש בסדר עם הסדר החברתי הקיים - חלקם הקיצוני רואה ב"לוחמי הצדק" סוכני כאוס מהצד השמאלי של המפה, שגוזרים על האנושות אסון חברתי. חלקם המתון יותר נרתע מפעולות אגרסיביות, מקבל את טענותיהם אך מבין ששינויים משמעותיים אורכים זמן, והמציאות אינה מחולקת לשחור ולבן. הכניסו לכאן מונחים כמו תרבות הביטול, פוליטיקלי קורקט ואפליה מתקנת, ערבבו זאת עם עולם שכל כולו ייצוג של גיבורים שריריים לצד נשים חטובות - וקיבלתם, ובכן, מתכון לאסון.

לאייר גבריות רעילה

הכל בעצם מתחיל בהחלטה של DC ומארוול, חברות הקומיקס הוותיקות והגדולות בארה"ב, לתת לרוח הזמנים להכתיב את מהלכיהן - הן העסקיים והן היצירתיים. יותר נשים נשכרות כמאיירות של חברות אלה, וכחלק מאותה אג'נדה חיובית בבסיסה יותר נשים ומיעוטים זוכים לייצוג בחוברות הקומיקס עצמן.

השנים האחרונות בעולם הפנטזיה המאוירת הביאו עימן דמויות דוגמת גרסה שחורה של ספיידרמן, גרסאות נשיות של דדפול, ת'ור ואיירון מן (האחרון הומר למעשה באישה שחורה), איש הקרח שהוא למעשה הומוסקסואל, מיס מארבל מוסלמית ממוצע פקיסטני ואפילו המצאה מחדש של קפטן אמריקה, בדמות "אמריקה צ'אבז" - אישה לטינית קווירית שגודלה על ידי שתי אימהות. החוברות האהובות נפטרו משלל אלמנטים שעלולים להיתפס כפוגעניים. את מקומם תפסו נושאים חדשים דוגמת שוויון חברתי, שיח מעמדי ופוליטיקה. 

"למה וונדר וומן לא יכולה להיות עגלגלה?" כריכת "וונדר וומן 1984"

במחי תנועה גלובלית אחת הפכו האייקונים המצוירים השריריים ממושיעי האנושות לאויביה הגדולים, שמנציחים - בפי מקטרגיהם, מושגים כמו גבריות רעילה, דימויי גוף לא ריאליים ועליונות לבנה. חשבתם שאיש פינגווין והדחקה של טראומת אובדן הורים הם הבעיה הכי גדולה של באטמן? תחשבו שוב.

הסערה התורנית בעולם הסיפורת הגרפית נעה סביב איור שהפך ויראלי ברשת, החושף את כריכת "וונדר וומן 1984", הכותר הבא בעלילות מי שבגרסתה הקולנועית מגולמת על ידי גל גדות (ועוד על כך בהמשך). בציור מדומיינת וונדר וומן כאישה עבת אגן, לובשת מכנסי ג'ינס בגזרה רחבה. נתוניה הפיזיים כוללים רעמת תלתלים שחורה, חזה לא גדול במיוחד ועיניים שלא מסגירות מוצא אתני לבן מדי.

על פניו - גרסה מותאמת מציאות של אשת החיל המפורסמת. אבל זה בדיוק העניין, אומרים המתנגדים למגמה, אשר חלקם שייכים לתנועת "קומיקסגייט" - שבבסיסה קמפיין צרכנים, המתנגד לכפייה של פרוגרסיביות על מוצר שלטענתם לא דורש שינוי. וונדר וומן, ממש כמו מקביליה הגבריים, אינה אישה מציאותית. הם אוחזים בכוחות־על ובסטנדרטים של מוסר לא הגיוניים בעליל. להפוך אותם לארציים, הם אומרים, חוטא למטרה שלשמה נבראו. 

"רגע", שאלה השבוע כותרת במגזין "allure", "למה וונדר וומן לא יכולה להיות פלאס סייז?"; "אני בחור גדול ושמן", עונה ג'רמי הייבלי, יו־טיובר מוכר המפרשן תמורות בעולם הקומיקס, הגיימינג והתרבות האמריקני. "אני לא רוצה שהסופר־גיבורים שלי ייראו בדיוק כמוני. אני לא אומר שהם לא יכולים להיראות כמוני, אני אומר שכנראה כדאי שהם לא. אף אחד לא רוצה לראות סופר־גיבור בעל עודף משקל!"

הייבלי נותן כדוגמה את גל גדות שלנו, שאינה רובוט או הולוגרמה, אך היא בעלת נתונים פיזיים (ואף "הכשרה צבאית") הראויים לגילום אישה שאינה בדיוק מייצגת את האדם הרגיל. מעבר לכך, טוענים אנשי קומיקסגייט, אין להם כל בעיה עם גיבורים שחורים או נשים, כמו עם הייצוג האלטרנטיבי המאולץ שלהם שצץ בשנים האחרונות. "זה פשוט עצלני", הם אומרים. "תמציאו גיבורים מקוריים, אל תיקחו את אלה הקיימים ותשמינו אותם". 

הפניית גב לצרכנים

כראיה לכישלון המסחרי שהביא עימו מהלך החדרת המסרים הפרוגרסיביים, הם מציגים מכירות הולכות ויורדות של חוברות הקומיקס בארה"ב. בעוד מקבילותיו הקולנועיות מולידות מדי קיץ עוד ועוד שוברי קופות הוליוודיים, עולם הקומיקס עצמו - שמהווה בסיס לסרטים אלה, סופג הפסדים רבים. אחרי פריחה משמעותית ברכישות חוברות קומיקס בשנות ה־90, העשורים האחרונים הציגו ירידה מתמדת ברכישת החוברות. החברות הגדולות, אומרים המתנגדים לשינוי, מתחנפות לקהל שאינו חובב קומיקס ומפנות גב לבסיס הצרכני שלהן זה עשורים רבים. 

חנות קומיקס ריקה בקליבלנד // צילום: אי.פי

רק לפני כשבוע נאלצה חברת האחים וורנר, שרכשה את DC, לפטר כ־600 מעובדיה, במה שתואר במעגלים פנימיים כ"מרחץ דמים". "עולם הקומיקס עומד בפני הרס", אומר גם מאייר DC לשעבר אית'ן ואן סקיבר, "על ידי טליבאן לוחמי הצדק החברתי".

ובטוויטר זועקים ליוצרי הקומיקס החדשים: "אף אחד לא אוהב את הדמויות הללו!" מנגד עולה הטענה כי סגירה של כעשרה אחוזים מחנויות הקומיקס בשנים האחרונות אינה עדות לירידה בפופולריות של המדיום בעקבות השינויים שחלו בו, כמו לכוחן של המכירות ברשת וחוסר יכולתן של החנויות להסתגל למודל כלכלי חדש. מברכי השינוי רואים באנשי קומיקסגייט מיושנים ומבוהלים מכל דבר שמריח מקִדמה.

עוד לא ברור מי ינצח בקרב האיתנים אבל כרגע אפשר לקבוע ש"טו פייס", שם אירוני בהתחשב בציטוט המזוהה עימו, לא ידע עד כמה הוא הולך להיווכח בצדקתו רק עשור לאחר שאמר את המשפט שפתחנו איתו. כאשר גיבורים כמו באטמן, סופרמן ואפילו ליגת הצדק יתמודדו עם אויב שטרם הכירו כמותו - לוחמי צדק חברתי (מטעם עצמם, יש לציין). אם לשפוט על פי המתרחש בעולם הקומיקס האמריקני, נראה שהקרב העקוב מדם מכל מתקיים "מאחורי הקלעים" של החוברות המאוירות הפופולריות. והוא, כך נראה, מעניין את חובבי הז'אנר הרבה יותר מאשר העלילות עצמן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו