האויב הציוני? בכירים סעודים מבקרים באושוויץ והתיאום הצבאי בנוגע לאיראן מתהדק

פתגם הומוריסטי ידוע שואל: איך שני קיפודים מתחבקים? התשובה - "לאט־לאט ובזהירות" - מתארת היטב גם את מערכת היחסים בין ישראל לסעודיה. גם אחרי הנורמליזציה בין ישראל לבין איחוד האמירויות, מערכת היחסים עם בית המלוכה הסעודי טרם יצאה מהארון. בטקס נרמול היחסים בין ישראל לאמירויות, שייערך בבית הלבן בעוד שבועות אחדים, צפוי אמנם להשתתף נציג סעודי; אבל בניגוד לבחריין ולעומאן, סעודיה שומרת בינתיים על שתיקה ונמנעת מלברך פומבית על המהלך. 

ג'ארד קושנר, יועצו וחתנו של הנשיא דונלד טראמפ, אמנם אמר לרשת אן.בי.סי ש"נורמליזציה בין ישראל לסעודיה היא בלתי נמנעת"; אלא שריאד, לפחות בשלב זה, עדיין מעדיפה שהטנגו שלה עם ישראל יתנהל הרחק מאור הזרקורים. נדמה שהיא מתחברת יותר לסיפא בדברי קושנר: "אי אפשר לשנות את כיוון הספינה בן־לילה". 

יצואנית הנפט הגדולה בעולם, בעלת הכלכלה הגדולה ביותר במפרץ ומי שקשריה עם ישראל מתהדקים ככל שגדלה הסכנה מאיראן - תהיה כנראה האחרונה ברשימת המדינות שיחשפו את היחסים עם ישראל. יקדמו לה, כך העריך השבוע שר המודיעין אלי כהן, בחריין, עומאן, סודאן ומרוקו.

סבא מודרני נגד אב שמרן 

עבור התיאוקרטיה המוסלמית, שנהנית ממעמדה כמגינת שני המקומות הקדושים ביותר לאסלאם (מכה ומדינה), שעדיין מחויבת רשמית ל"ווהאביה" ושחרתה על דגלה את אימוץ האסלאם ככתבו וכלשונו - גם צעדים קטנים הם צעדים גדולים. בבתי הספר בממלכה עדיין אין מזכירים את ישראל בשמה, אלא רק את "האויב הציוני"; היהודים עדיין מוצגים כקופים, והסברה שישראל "זוממת להרוס את אל־אקצא" עדיין קונה אחיזה בתודעתם של רבים.

אבל סדרה אחת, ששודרה בטלוויזיה הסעודית באפריל האחרון והציגה דיוקן שונה לגמרי של ישראל, ממחישה את גודל המהפך; היא מלמדת שהרפורמות של יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, מחלחלות עמוק ויוצרות שינוי.

אחד מפרקי הסדרה תיאר מציאות דמיונית לכאורה: אב המשפחה שבקורותיה עסקה העלילה גילה לפתע שבנו, זיאד, משחק באינטרנט עם ילד ישראלי בשם עזרא. האב ההמום, שאת דמותו גילם נאצר אל־קסבי, מבכירי השחקנים בסעודיה, גוער בבנו. הוא מצווה עליו "לנתק מייד את היחסים" עם הילד הישראלי. אלא שכאן מתערבת האם ומרגיעה: "אתה מגזים. תן לילדים לשחק". בצר לו פונה האב השמרן לסבו של זיאד, שמפתיע אותו. "הישראלים הם בני אדם כמוך", הוא אומר לו, ואף מוסיף: "מדינת ישראל קיימת, בין שתרצו בכך ובין שלא". 

ואם אין די בכך, הסב גם מטיף לאב בנושא הפלשתיני: "זאת", הוא אומר, "הסוגיה שתוקעת את הערבים כל השנים". האב עוד מנסה לטעון שבמוקדם או במאוחר תיעלם ישראל מהמפה, אבל הסבא מהסה אותו: "בסופו של דבר, מי שנופלות בזו אחר זו הן מדינות ערב. ישראל נשארת במקומה".

המזרחן פנחס ענברי

הטקסטים הטלוויזיוניים הללו, שלפני כמה שנים לא היו עוברים את המסננת הצנזוריאלית בסעודיה, הם רק הקצף שעל פני המים. בשנים האחרונות מתמוסס גם האיסור על נוצרים ויהודים (הנחשבים כופרים) להיכנס לתחומי הממלכה. שנים רבות אסרו הסעודים גם על תיירים שעברו בשטחם לענוד על צווארם באופן גלוי את סמל הצלב. המזרחן פנחס ענברי, חוקר המזרח התיכון והעולם הפלשתיני, מספר כי הרגישות לכך היתה כה גדולה, עד שהסעודים מנעו בעבר מנביל אבו רודיינה, יועצו הנוצרי של יו"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן, לבקר בשטחם. 

אבל עכשיו המציאות משתנה. הנסיך בן סלמאן, מספר ענברי, כבר אירח בכיר דת מרוני מלבנון שענד על צווארו שרשרת עם צלב מוזהב גדול ואף הצטלם לצידו. בן סלמאן אף אירח בריאד לפני חודשים אחדים משלחת מטעם ועידת הנשיאים היהודים בארה"ב, רגע לפני שאותה משלחת נחתה בישראל לפגישות עם נתניהו וריבלין.

שבחים, עסקים ואימונים

רק לאחרונה פרסמה ד"ר סוהילה זין אל עאבדין חמאד, בתו של האימאם והדרשן לשעבר של מסגד הנביא בעיר אל־מדינה, מאמר מהפכני. בדבריה (שתרגומם מופיע כאן באדיבות מכון ממר"י) תקפה בת האימאם בחריפות את החדית' הקורא להילחם במי שאינם מוסלמים עד שיקבלו עליהם את האסלאם. היא אף קראה להשמיטו מספרי הלימוד בבתי הספר הסעודיים. חמאד ציינה כי בהסתמך על חדית' "לא מהימן" זה, פורסמו פסקי הלכה שמתירים את דמם של כל מי שאינם מוסלמים, ומשמשים גם את ארגון דאעש להצדקת מעשי טרור. כל זאת, לדבריה, אף שהטקסט הדתי הקדום הזה "סותר בבירור" את הקוראן.

גם ביקורו באושוויץ בינואר האחרון של השייח' הסעודי מוחמד אל־עיסא, לצד משלחת של אנשי דת מוסלמים ויהודים, הוא מסימני השינוי. בתמונות מהביקור נראה השייח' - יו"ר ליגת העולם המוסלמי, מקורבו של בן סלמאן ומי שכיהן בעבר כשר המשפטים של הממלכה - מחבק את חברי המשלחת היהודים ומבהיר שלעולם לא ייתן יד להכחשת השואה. הביקור של עיסא באושוויץ מצטרף לביקור אחר שלו לפני כשלוש שנים באקדמיה הדיפלומטית הבינלאומית בפריז. עיסא דיבר שם על "השימוש לרעה" שעושים באסלאם אלה שמנסים להצדיק בעזרתו טרור ופעילות פוליטית קיצונית.

ועיסא אינו לבד. האינטלקטואל הסעודי עבד אל־חמיד אל־חכים, שניהל עד 2018 את מרכז המזרח התיכון למחקרים אסטרטגיים ומשפטיים בג'דה ואף ביקר בישראל ב־2016, חלק בפומבי שבחים ל"חברה בישראל שמכבדת את בירתה הקדושה ואת תרבות חופש הפולחן בה". בהזדמנות אחרת אמר כי "ירושלים היא עיר קדושה ליהודים ויש להם זכות היסטורית בה כפי שמכה ומדינה קדושות למוסלמים".

רוחות השינוי מגולמות לא רק בהצהרות ובסדרות טלוויזיה שונות, אלא גם במעשים. כבר לפני שלוש שנים אפשרה סעודיה לטיסות של חברת אייר אינדיה לעבור במרחב האווירי שלה, צעד שקיצר את הטיסות מישראל להודו לחמש שעות במקום שבע שעות. כעת, בעקבות הסכם הנורמליזציה עם האמירויות, תתיר סעודיה גם לטיסות בינן ובין ישראל לעבור בתחומה. סחורות ישראליות, גם חקלאיות, כבר מגיעות למדינות המפרץ דרך טורקיה וירדן, ועל פי פרסומים זרים, חברות סייבר וטכנולוגיה ישראליות שרשומות בחו"ל פועלות בשוק הסעודי. מתחת לפני השטח מתקיים בין המדינות (על פי פרסומים זרים) גם שיתוף פעולה צבאי ומודיעיני.

אחד התוצרים הפומביים של שיתוף הפעולה הביטחוני, שהסעודים עצמם אינם מסתירים, הוא מעצרם של 70 פעילי חמאס בסעודיה לפני חודשים אחדים. במשפט הפומבי שמתנהל נגדם הם מואשמים כי אספו והלבינו עבור חמאס כספים שבסופו של דבר הופנו לפעילות טרור נגד ישראל. לפי החשד, הכסף שנאסף הועבר לטורקיה ומשם לרצועת עזה. על פי יוני בן מנחם, חוקר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מאחורי הפעילות הסעודית נגד חמאס עומדות ארה"ב וישראל, שהעבירו לסעודיה מידע מודיעיני בעניין.

"זה ייקח זמן"

המעצר והמשפט של אנשי חמאס בסעודיה הוא אולי הביטוי הגלוי ביותר למהפך שעברו הסעודים בנוגע לטרור בכלל ולחמאס בפרט. בסוף המאה שעברה עדיין החזיק ארגון הטרור משרדים בריאד, והמלך פהד אירח את השייח' אחמד יאסין והתיר לו לאסוף כספים בממלכה עבור תנועתו. אבל עכשיו הסעודים לא זו בלבד שבולמים פעילות כספית לטובת חמאס בתחומם - הם גם דוחים את בקשותיו לשחרר את העצורים ואף מנהלים הליך משפטי פומבי נגדם.

האם ומתי יהפכו היחסים בין ישראל לסעודיה לרשמיים? פנחס ענברי מנמיך ציפיות. הוא מגדיר את הסעודים הווהאבים כפוריטנים. "הם עדיין רואים לנגד עיניהם את המאה השביעית כמאה האידיאלית שהאסלאם צריך לשוב אליה, ובכלל זה גירוש היהודים. זה הנרטיב הדתי שעדיין שולט בסעודיה", הוא מבהיר, "אבל בן סלמאן מחליש בהדרגה את אנשי הדת הווהאבים. זה לא קורה בזבנג וגמרנו, לא במהפכה דרמטית, אלא כתהליך: קצת זכויות נשים, קצת לימודים משותפים בבתי ספר. האישה כבר יכולה ללכת לבד ברחוב בלי ליווי של גבר, נוצרים כבר מגיעים היום לסעודיה ומשקיעים בה. אלכוהול עדיין אינו מותר, אבל גם זה ישתנה. בסוף התהליך יגיע גם התור של נרמול היחסים בין האסלאם הווהאבי לבין היהדות וישראל, אבל זה ייקח זמן". 

ענברי ממליץ "לא להיות קצרי רוח וחסרי סבלנות. הציבור צריך לדעת שסעודיה שותפה מלאה ועומדת מאחורי כל המהלכים במפרץ. שום דבר - ובכלל זה נרמול היחסים בין האמירויות לישראל - אינו נעשה בניגוד לדעתה. קושנר ובן סלמאן הם חברים טובים. הכל מתואם. בן סלמאן צריך להשלים קודם לכן כמה רפורמות אזרחיות בתוך סעודיה, כדי שהיחסים עם ישראל יתקבלו בצורה טבעית יותר".

ואכן, לעיתים עושה רושם שלישראל אצה הדרך. הסעודים לא אהבו, למשל, את הפרסום בפברואר האחרון, שלפיו שר הפנים אריה דרעי חתם על צו, שמאפשר לאנשי עסקים ישראלים לבקר בסעודיה. יותר משהצו הפריע לסעודים, הפריע להם הפומבי שניתן לו. הם גם התרעמו על חרושת השמועות שפשטה באותה תקופה, שלפיה עתידים נתניהו ובן סלמאן להיפגש על סיפונה של אונייה אמריקנית בלב ים. המפגש המדובר, שלא יצא אל הפועל, נועד להדהד את הצורך בשיתוף פעולה אסטרטגי מול איראן (פזית רבינא, מקור ראשון, 13.2.20). פגישות חשאיות, לעומת זאת, מתרחשות בעיקר בדרג הביטחוני. 

דאגה גרעינית

אחת ההשלכות של שיתוף הפעולה הביטחוני, שעל פי פרסומים זרים מתקיים בין ארה"ב וישראל לבין סעודיה, הוא הניסיון של סעודיה להשתלב במועדון הגרעין. בישראל מודאגים מההתפתחות הזאת. כבר ב־2018 הצהיר בן סלמאן שאם איראן תפתח נשק גרעיני, סעודיה לא תשב בחיבוק ידיים. הסעודים בונים כבר כמה שנים כור מחקר קטן בסיוע מארגנטינה, שלא ניתן להפיק ממנו פלוטוניום לפצצה, אבל זו, כך מתברר, רק ההתחלה. 

ד"ר יואל גוז'נסקי, שריכז את הטיפול בנושא האיראני במועצה לביטחון לאומי וכיום חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, הזכיר כבר לפני שנה בראיון למוסף זה שסעודיה מימנה חלק גדול מתוכנית הגרעין הפקיסטנית. הוא הביע חשש מפני אפשרות שפקיסטן תעביר ראשי קרב גרעיניים לסעודיה, או תסייע לה להקים מתקן להעשרת אורניום. "לטווח הקצר", הסביר אז גוז'נסקי, "החשש הוא שאם איראן פורצת לגרעין, הסעודים יבקשו להציב מטוסים נושאי פצצות גרעין על אדמת סעודיה, והפקיסטנים מסוגלים להיענות. תרחיש כזה מדאיג את ישראל, שכן באזורנו משטרים קמים ונופלים, ואין ערובה ליציבות".

לדאגה הישראלית נוספה בחודשים האחרונים ההיעזרות של הסעודים בסין כדי לפתח יכולת גרעינית. מגזין ה"וול־סטריט ג'ורנל" דיווח לפני כשבועיים שבסעודיה כבר פועל מתקן שנבנה בסיוע סיני, שתפקידו לטפל כימית באורניום כחלק מתהליך העשרתו. אם מצרפים למידע הזה את סירובה של סעודיה להתחייב בפני ארה"ב כי תימנע מהקמת מתקנים להעשרת אורניום, וגם את הצהרות העבר המשותפות של סין וסעודיה על אודות מיזמי גרעין אזרחיים משותפים, מבינים מדוע ישראל מוטרדת.

רק לאחרונה דרשה ועדת המודיעין של בית הנבחרים האמריקני מהממשל להגיש לה דו"ח סיכום על המהלכים הסעודיים בנושא הגרעין. ממשל טראמפ לא אהב את הדרישה; הוא מנסה לנהל את הסוגיה הגרעינית מול סעודיה בשקט, הרחק מעיני התקשורת, ולא להרגיז את בן סלמאן, שלרצון הטוב שלו הוא זקוק - הן כדי לקדם את תוכנית המאה ואת הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערביות נוספות, והן במאבק מול איראן.

בינתיים מנסה ג'ארד קושנר לשכנע את סעודיה לפרסם הצהרת תמיכה בהסכמי הנרמול של יחסי האמירויות וישראל, אבל הסעודים מעדיפים לשתוק. הם שמרו על שתיקה גם כאשר ישראל כץ, כיום שר האוצר ופעם שר התחבורה, פרסם לפני שנים אחדות את חזונו לחיבור יבשתי אזורי חדש־ישן שישנה את פני המזרח התיכון. על פי החזון ההוא, בין נמל חיפה לבין עיר הנמל הסעודית דמאם שלחוף המפרץ הפרסי יקומו לתחייה חלקים מתוואי מסילת הרכבת החיג'אזית, ששלוחה שלה חיברה עד 1946 בין צמח שלחוף הכנרת לבין העיירה דרעא שבסוריה. במודל המסילה של שנות ה־2000, שקושנר עדיין מדבר בו מול הסעודים, סוריה אמנם לא בתמונה, אבל סעודיה חזק בפנים. אבל בינתיים, כאמור, זה קורה בשקט, ללא טקסים, ללא הסכמים רשמיים והרחק מאור הזרקורים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו