אם זה נראה כמו בחירות, הולך כמו בחירות ומגעגע כמו בחירות, כולנו יודעים מה מחכה לנו אחרי החגים. אם לא יושגו הסכמות עד יום שני הקרוב בחצות, תתפזר הכנסת מאליה ללא אפשרות להחזירה. על פי התנהלות הצדדים בימים האחרונים, נראה כי אף אחד לא הגיע לכדי החלטה סופית שהולכים לבחירות, אולם בכל יום שחלף לא רק שהמשבר לא נפתר, אלא אף מחריף, כשהבריקדות שעליהן טיפסו הפכו גבוהות יותר ותלולות יותר.
ביום רביעי הגיע בני גנץ לכדי שבירה. מבחינתו, אפשר היה להתפשר על דרישות נתניהו, להביא לדחיית אישור התקציב במאה יום ולהרוויח עוד כמה חודשים של שקט. עד המשבר הבא. דברים ברוח זו העביר הוד בצר, מנכ"ל משרדו של גנץ, לשליחי ראש הממשלה מצד הליכוד. אבל גנץ אחוז שיתוק. לא יכול לזוז לשום מקום. גבי אשכנזי ריתק אותו למקומו ומנע ממנו להתקדם מילימטר.
נתזים מפעילותו הענפה של אשכנזי לקדם בחירות במהירות התעופפו עד לסביבתו הקרובה של נתניהו. מהמידע שהתקבל הוברר מייד כי אשכנזי לא ייתן לגנץ להתפשר בשום אופן. הוא מרוכז כבר מזמן ביום שאחרי גנץ. אפילו סקרים הוא כבר ערך. אין לדעת מה ראה באותם סקרים, רק ברור שאחרי שראה אותם החל לתקוע מקלות בגלגלי הממשלה ולעשות כל שביכולתו להפילה על יושביה.
בליכוד עקבו כבר זמן מה בהרמת גבות אחרי התנהלותו של אבי ניסנקורן במשרד המשפטים ובזירה הפוליטית. בזמן שחתמו כחול לבן והליכוד על ההסכמים הקואליציוניים, היה ברור שבתמורה להעברת התיק הרגיש לידיו, התנהלותו תהיה מתחשבת וזהירה. לשתי המפלגות אג'נדות שונות בתכלית בנושא המשפטי, מעמד בית המשפט, תפקידה של הפרקליטות ושל היועמ"ש.
במהלך המו"מ, כשכחול לבן דרשו כי מחזיק תיק המשפטים יהיה ניסנקורן ולא חילי טרופר כפי שתוכנן, סיכמו הצדדים על שמירת הסטטוס קוו. בלי מינויים חריגים וללא תיאום. בלי שינויים דרמטיים ביחסים שבין רשויות המדינה. בלי רפורמות מרחיקות לכת שישנו את המאזן הקיים בין הצמרת המשפטית לזו הפוליטית.
אבל לאחר כניסתו למשרד, החל ניסנקורן לנהוג כבתוך שלו. הוא אפשר את הדחתו של דן אלדד מתפקיד מ"מ פרקליט המדינה ונתן לאביחי מנדלבליט להחליפו ללא כל התנגדות. בכל פעם שראש הממשלה או מי מטעמו בליכוד מתח ביקורת על התנהלות כזו או אחרת של שופט או פרקליט, התייצב ניסנקורן כחומה בצורה מולו והגן על מושא המתקפה בכל הכוח. מהר מאוד הפכה התמיהה לזעם של ממש. אפשר להיות שר משפטים עם תפיסת עולם שלפיה הפוליטיקאים נחותים מהמשפטנים ומהפקידים וצריכים להתבטל כלפיהם ולציית להוראותיהם. אבל אי אפשר להיות חבר בממשלה ולנהוג בלעומתיות מופגנת כלפי מחציתה ובפרט העומד בראשה.
ועדת המינויים, בפרינציפ
באחרונה התבררה להם הסיבה האמיתית לכך. גבי אשכנזי. הוא המושך בחוטיו של ניסנקורן. הוא שמדרבן אותו לא לוותר ולא להתגמש. הוא מוביל באמצעותו את הקו התקיף מול נתניהו וגם מול בני גנץ. אחד מבכירי כחול לבן אמר השבוע כי מבחינת ניסנקורן, לוותר כעת על עניין המינויים הבכירים, כפי שדורש ראש הממשלה, יהיה גרוע מהתפטרות.
גנץ // צילום: מארק ישראל סלם
לדברי בכיר בליכוד, אשכנזי הוא שעשה כל שביכולתו להביא לביטול תוכנית החלת הריבונות על היישובים היהודיים ביו"ש. שר החוץ, טוען אותו בכיר, דיבר עם האמריקנים, עם האירופאים ועם כל מי שידו השיגה, כדי להתריע על הסכנות שבסיפוח, תוך ריכוז מאמצים עילאיים לבטל את האור הירוק האמריקני לכך. לדבריו, התוכנית אכן בוטלה, אבל לא בגלל אשכנזי. מה שכן, הוא מציין, פעילותו של אשכנזי גרמה לקרע של ממש בין כחול לבן לבין נתניהו ופגעה אנושות באמון של ראש הממשלה כלפי מי שאמורים להיות שותפיו. לפני חודש התקיימה פגישה בין נתניהו ויריב לוין לבין גנץ, ניסנקורן ואשכנזי. במהלך הפגישה הלין ראש הממשלה כנגד התנהלות שני האחרונים והבהיר כי כך לא תוכל הממשלה בשום אופן להמשיך לתפקד. כולם הנהנו באדיבות אבל כשיצאו מהחדר חזרו אשכנזי וניסנקורן לסורם.
השיא היה כאשר כחול לבן הצביעו נגד עמדת הממשלה בעד חוק איסור טיפולי המרה, כולל שר המשפטים העומד בראשות ועדת השרים לענייני חקיקה שדחתה את החוק. או אז הבינו בלשכת ראש הממשלה כי אין יותר עם מי לדבר ואין על מה לדבר. שכחול לבן בממשלה זו לא קואליציה אלא לכל היותר קו־אופוזיציה.
נתניהו החליט שעל הקמת ועדת המינויים לתפקידים בכירים הוא לא מוותר, כולל הליכה לבחירות. התקציב הוא רק תירוץ.
הדבר היחיד שמאפשר לו לפזר את הכנסת מבלי לוותר על ראשות ממשלת המעבר. קל ליפול לדעה המקובלת שלפיה ראש הממשלה מעוניין במעורבות במינוי המפכ"ל הבא, פרקליט המדינה הבא והיועמ"ש הבא בשל מצבו המשפטי. אבל בהינתן שמשפטו כבר יצא לפועל, כיצד יוכלו לעזור לו בעלי תפקידים אלה גם אם יצויר שיהיו אלה מקורביו ואנשי שלומו? ראש הממשלה כעת בידיהם של הרכב שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים ולא בידיו של המפכ"ל הבא של משטרת ישראל.
אלא שיש פה גם עניין עקרוני. בליכוד, ונתניהו בכללם, מדברים כבר הרבה זמן על שלטון הפקידים והיועמ"שים שנטלו את הכוח מהפוליטיקאים והעבירו לעצמם. הקמת ועדת המינויים החדשה אמורה להחליף את המנגנון הקיים של ועדות איתור ומכרזים, שכבר שנים פועלות בשיטת חבר מביא חבר, ושהמונח מכרז תפור כבר אינו מילה גסה עבורם.
היות שמדובר בסוגיה שהיא למעשה ליבת הסכסוך בין הליכוד לכחול לבן, קשה לדעת כיצד המשבר ייפתר. כחול לבן הסכימה לשבת תחת נתניהו, למרות כתבי האישום, אבל אין לה כוונה לקפל לגמרי את הדגל שאותו הניפה אל על יותר מכל דגל אחר.
לתפיסתם, אם תינתן דריסת רגל לפוליטיקאים במינויי הבכירים, לא רק נתניהו ספציפית אלא בכלל, אין למפלגתם זכות קיום. מי שמוביל את הקו הנחרץ הם כאמור אשכנזי וניסנקורן, בעוד לגנץ כנראה היה פחות קשה מהם להוריד גם את הדגל הזה לחצי התורן כדי להימנע מבחירות.
השאלה שבה מתחבט גנץ הלוך וחבוט היא האם אכן התקפלות תביא לביטול איום הבחירות? אחרי שהקוקפיט המקורי נחתך בחצי, עם פרישתם של יאיר לפיד ובוגי יעלון מכחול לבן ומקבוצת הווטסאפ הידועה, הוקם בימים האחרונים קוקפיט חדש. אין עדיין קבוצת ווטסאפ וגם השם לא נותר מחייב, אבל כמו אז גם עכשיו מדובר ברביעייה: גנץ, אשכנזי, ניסנקורן ועמיר פרץ.
אם השם האחרון מפתיע מישהו כיוון שלא מדובר באותה מפלגה, הרי שהיום כבר די ברור כי מפלגת העבודה היא חלק בלתי נפרד מרשימת כחול לבן הבאה לכנסת. פרץ עשוי להיתפס כמי שהכי פחות מעוניין בבחירות מכל החבורה וסביבתה, אבל בפורום ההתייעצות החדש הוא מביע את הקו התקיף ביותר. לדברי פרץ, אסור להתפשר לדרישות נתניהו, ובפרט שמדובר בנושא כה מרכזי של מינויי בכירים במערכת שלטון החוק.
הקוקפיט החדש
כך מוצא את עצמו למעשה גנץ כמעט לבדו מול חבריו, בדעה שכדאי לבחון פשרה. יש עוד ברקע כאלה שקוראים לו לעשות אותו דבר כמו עומר ינקלביץ', איציק שמולי ושרים נוספים, אבל קולם כמעט שלא נשמע נוכח הנחרצות של השלישייה בצמרת.
אם יהיו בחירות, וגנץ - כפי שמסתמן - יחליט לשריין את פרץ ושמולי, המקום ברשימת כחול לבן הבאה יהיה מועט ומצומצם ביותר. אם מקומם של גנץ, אשכנזי, ניסנקורן, טרופר, פרץ ושמולי מובטח, זה מותיר משהו כמו ארבעה מקומות ריאליים לכל השאר.
מדובר בנקודת פתיחה לא רעה לנתניהו אם וכאשר ינסה להרכיב ממשלה חלופית המורכבת ממפלגות הימין בלבד. נתוני פתיחה כאלה היו אמורים לדרבן חברי כנסת מכחול לבן לנטוש את הספינה הטובעת ולהצטרף לצד השני. בינתיים זה לא קורה. אבל יש עוד שלושה ימים, מי יודע מה יתרחש עד אז.
אם נתניהו היה יודע מראש שהסכם השלום עם איחוד האמירויות יהיה אירוע מתגלגל, היה הולך לבחירות כשבכל חודש הוא חונך על מדשאות הבית הלבן הסכם נוסף עם מדינה ערבית חדשה. מחזק את מעמדו כמדינאי מספר אחת בארץ, אולי בעולם, ומשנה את סדר היום בקמפיין כרצונו.
אבל נתניהו לא יודע אם מדובר באירוע מתגלגל. סודאן, עומאן ובחריין עדיין על הגדר וקשה להעריך אם ומתי יבשיל אצלם הצורך להתקרב לישראל ולנקוט קו תקיף יותר נגד איראן.
בינתיים מתקשה ראש הממשלה לנער את הפרסומים על כך שנתן אור ירוק לרכישת מטוסי F-35 מארה"ב לאמירויות, ונראה כי תג המחיר הזה ידבק בהסכם השלום בין שהדבר נכון ובין שלאו. לא מעט צביעות טמונה במתקפות נגד העסקה. אלה שעושים זאת כעת, תמכו בלב שלם בהסכמי שלום מופקרים ומסוכנים פי כמה בעבר, ומטיפים לחזור על מעשי העוועים גם בעתיד.
גם העובדה שנתניהו הלך לבד ולא שיתף את בכירי שריו מכחול לבן כמתבקש, הפכה מוקד למתקפה מצד יריביו באופוזיציה ובאולפני הטלוויזיה. גם פה הצביעות חוגגת ללא מסיכת הגנה על הפנים. כי גם התוקפים יודעים מיהו גנץ ומיהו אשכנזי ויודעים בדיוק מדוע אסור לספר לשניים ולו פריט מידע אחד לא הכרחי. לשווא ניסה גנץ להילחם במדליפים מתוך לשכתו וסביבתו, כולל הקלטות מביכות שלו ושל יועציו, שזרמו הלאה לתקשורת וכמעט מוטטו את קמפיין הבחירות שלו. אפשר רק לדמיין מה היה קורה לו היה נודע להם על תהליך השלום עוד בתחילתו.
לגבי אשכנזי אין צורך בדמיון. די לחזור לדו"ח היועמ"ש בעניינו בפרשת הרפז כדי להבין לבד. כך כתב וינשטיין על הרמטכ"ל דאז: "לאחר ליבון סוגיות כבדות משקל שעוררו החשדות נשוא עניין זה, ושנתגלו במהלך החקירה הפלילית, הן אשר לסמכות הרמטכ"ל למסור ידיעות סודיות, והן אשר לנורמה הרווחת כנטען - לפיה בכירי מערכות הביטחון נוהגים בקבוצה של עיתונאים כשותפת סוד בפועל - מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה לכך שאשכנזי מסר ידיעות סודיות ביותר שלא בסמכות, לעיתונאים ולשר שאיננו שותף סוד. חלקן היו ידיעות סודיות שנגעו לארגוני ביטחון אחרים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו