הוא נפגע באורח קשה בתאונת צניחה בצבא, והשתקם. לאחר מכן נפצע בפיגוע טרור וצלח גם את האירוע הכואב הזה. אך דבר לא הכין את ד"ר יוני יהודה להתמודדות עם נגיף מסתורי ובלתי מוכר, שמאיים למוטט את מפעל החיים שבנה על בסיס עברו הטראומתי.
"מתוך הפציעות והשיקומים הקמתי מרכז מיוחד לרווחת אנשים אחרים", הוא מספר על מרכז 'חוויות' שייסד אשר מטפל באמצעות בעלי חיים באנשים וילדים עם צרכים מיוחדים, מוסד אשר על צווארו מונפת חרב משבר הקורונה ומאיימת לחסלו.
ד"ר יהודה היה לוחם בצנחנים ב-1987, כשהמצנח שלו נקרע בעת צניחת אימונים. הוא סבל משיתוק והיה צריך ללמוד ללכת מחדש. עד היום, יותר מ-30 שנה אחרי, קשה לו לדבר על המקרה אך הוא זוכר היטב שכבר בתהליך השיקום שעבר, במסגרתו היה בין הראשונים בישראל שטופל באמצעות רכיבה על סוסים, החליט להיכנס לנבכי עולם הנפש. "המסלול שלי כוון כבר אז. מספר שנים לאחר הפציעה אובחנתי כסובל מפוסט טראומה והתפרצו אצלי מחלות כרוניות שונות". למרות הפציעה הוא השלים את שירותו הצבאי בחיל החינוך והמשיך להעמיק בעולם הטיפולים הנפשיים.
"הליך השיקום, מעבר לצד הפיזי, הוביל אותי ללמוד ולהשכיל בתחום עד שלפני קרוב ל-25 שנה הקמתי את מרכז הטיפולים". זמן קצר לאחר מכן הוא נפצע שוב. בשנת 1996, בדרכו חזרה מעבודתו, נפצע יהודה בפיגוע ירי ליד עין ערוב שבגוש עציון. מכוניתו התהפכה והוא נפגע קשה בגבו והיה מרותק תקופה ארוכה למיטה.
בפעם השנייה בחייו הוא עבר שיקום מורכב, שגם ממנו הפיק תובנות להמשך הקריירה המקצועית שלו, שמבחינתו היא הרבה יותר מתעסוקה מקצועית. "הפציעה השנייה הובילה אותי לכתוב את המחקר לדוקטורט ובעיקר הבשילה בי את הרצון להיטיב עם אחרים. הפציעות, ההשלכות שלהן וההתמודדות איתם ילוו אותי כל חיי אבל מהן צמחה הפעילות שלי".
ב-1998 הוקמה עמותת 'חוויות' ביישוב אלעזר שבגוש עציון, אשר פרקטיקת הטיפול בה התבססה על מחקרו של יהודה שהתמחה בתחום. שיטתו הייחודית לטיפול בעזרת בעלי חיים נבנתה על יסודות שיקומו האישי וזכתה להכרה בינלאומית. לאחרונה הוא עמד במרכז כתבה בנושא טיפול בחיות שפורסמה בעיתון הגרדיאן הבריטי. לצד המרכז, הוא מכהן כראש בית הספר לטיפול בעזרת בעלי חיים במכון מגיד שבאוניברסיטה העברית בירושלים, ושיטתו סייעה ביותר משני העשורים האחרונים לאלפי אנשים עם צרכים מיוחדים. אבל אז הגיעה הקורונה.
"הפעילות הטיפולית שלנו המשיכה", הוא אומר, "אנחנו מוסד חיוני שמתעסק בבריאות הנפש ולא רק שהטיפולים נמשכו אלא שהייתה הצפה כתוצאה מהמשבר שדחק יותר ויותר אנשים לפינה". אולם ככל שהמשבר התארך התעצם המשבר שפקד את המרכז. "במהלך השנים הקפדנו ליצור פעולות צדדיות, כמו סדנאות והרצאות לגופים שונים בארץ ובעולם, כדי לממן באופן עצמאי את הטיפולים ואת הטיפול בחיות. הכספים שהרווחנו סייעו לנו גם לסבסד למשפחות רבות שנזקקו לכך את עלויות הטיפולים. עכשיו בגלל הקורונה הפעולות האלה הצטמצמו משמעותית ואף נפסקו מה שפגע בנו מאוד".
לד"ר יהודה חשוב לציין כי הוא מתנדב בעמותה ומשקיע בה זמן ומשאבים רבים ללא כל תמורה. "עם התפתחות המשבר, נאלצנו להוציא חלק מהצוות לחל"ת ובהמשך גם לפטר אותם בלב כבד. כעת, מרבית המשימות נותרו בידי המנכ"ל גבי אלעד העובד בהתנדבות ובידיי. במהלך השנים האחרונות ובמיוחד בחודשים האחרונים, הכנסתי יד לכיסי הפרטי והשקעתי בעמותה, אך איני יכול להמשיך כך במצב הקיים".
.jpeg)
לאחרונה יצאה העמותה, בסיוע קרן גוש עציון והמועצה האזורית גוש עציון, למיזם גיוס המונים במטרה להזרים אליה כספים שיוכלו לאפשר את קיומה. "אני לא מבקש צדקה", אומר יהודה, "אנחנו רק רוצים לקבל את האפשרות להמשיך בשגרת הטיפולים כדי להגיע לכל האנשים שזקוקים לנו וכדי שמפעל חיים שלי, שבו אני משקיע קרוב למחצית מחיי, לא ייסגר".
לדבריו, "נפצעתי, עצמותיי התרסקו והשתקמתי. נפצעתי בפעם השנייה, סבלתי מכאבים פיזיים ונפשיים גדולים אבל השתקמתי גם מזה. ופתאום מגיעה הקורונה ואני שואל את עצמי מה עושים? כד"ר לפסיכולוגיה וכמטפל עתיר ניסיון בדרך כלל יש לי תשובות ופתרונות, אבל הפעם אני מרגיש כפי שלעתים המטופלים שלי מרגישים – חסר אונים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו