השבוע האחרון הוא דרמטי עבור מדינת ישראל - ולא פחות מכך עבור עמי ערב. הסכם שלום של מדינה ערבית, ועוד כמה שמעוניינות, ללא שום תמורה? ללא שום דרישה בזיקה פלשתינית? הייתכן?
מדובר במהלך מדהים. אדם שחי בסביבתנו בשנות ה-60 וה-70 היה לא פחות ממסוחרר ממה שמתהווה כאן. המכנה המשותף הוא ברור - אין לטעות - הברית הזו נובעת מהחשש הרב במדינות הסוניות המתונות מפני ההתעצמות האיראנית - עבורן מדובר בסכנה קיומית ומיידית. כאשר ישראל בראשות נתניהו מנהלת מזה עשור מאבק נחוש בהתעצמות האיראנים וגרורותיהם, הרי שמתבקש כי תתהווה ברית נגד האיום הזה.
עם זאת, הפלשתינים מביטים במצב ונכנסים לדיכאון עמוק. דה פקטו, העולם הערבי זנח אותם. הם כבר לא מהווים שום השפעה. אין להם אחיזה בדבר ומאבקם משמים את העולם הערבי, כך נראה.
אני לא משתכנע מהאמירות כאילו הקפאת הריבונות על הבקעה נתנה למדינות ערביות הזדמנות ללכת איתנו להסכם. האמירה הזו היא מס שפתיים, בדיוק כמו דאגתו של נאצר שהנהיג את העולם הערבי בשנות ה-60 והצהיר שלמצרים יש מחויבות לפלשתינים. האמירות האלה נועדו רק כלפי פנים, אולם בפועל מדובר באינטרס אזורי מובהק. כמו אז גם היום. רק שאז זה כוון נגד ישראל - והיום הכל משתנה לנגד עינינו.
אין זה פלא שחמאס התעורר. גם בעזה הבינו שהם הופכים לסוגייה זנוחה ולא מעניינת, בטח לא תנאי לדבר. הם מביטים ואינם מאמינים: מדינות ערביות מתחברות לישראל ומבינות כי לא רק שהיא איננה בעיה, אלא היא אפילו הפתרון. כמה מדהים להיזכר שרק לפני 50 שנה הם לא היו מוכנים לחשוב אפילו על קשר איתנו. ועידת חרטום וה"לאו" המפורסם דיברו בעד עצמם.
איראן "מתדלקת" את המדוכאים
מה יעשה חמאס? התשובה ברורה. כחלק מ"ברית המדוכאים", חמאס יורה, יוצא מגדרו ועדיין מרוסן. לאיראנים יש השפעה ברורה על התהליך הזה. מה עוד נשאר להם חוץ מאשר "לתדלק" את המדוכאים? איראן משפיעה על המתרחש בעזה, אין זה חדש. חמאס מבין שאין לו פטרון אחר. כך נוצר לו הקשר שבין האייתוללות ובין המדוכאים בעזה. כרגיל, הפלשתינים, במקום לעלות על עגלת ההסדרים, מסרבים ומתחברים לשנואים. כרוניקה ידועה מראש, יש לומר.
ההמשך, אם כן, ברור. ככל שישראל תעצים את קשריה עם העולם הערבי - הפלשתינים ימשיכו להתבצר ולהגיב במה שיש להם. ינסו לגרור להסלמה, יחממו את השטח, והאיראנים יעודדו, יממנו, ויציידו - כל מה שהם עוד מסוגלים לבצע.
עוד בנושא:
• הרמטכ"ל האיראני איים על איחוד האמירויות
• ההסכם עם איחוד האמירויות חיזק את מעמד ישראל בציר הנגד לארדואן
• גורמים בכירים בכווית: "עמדתנו לא השתנתה, נהיה האחרונים לנרמל את היחסים עם ישראל"
• דיווח: דחלאן ביקר בירושלים בחסות אבו דאבי
ככל שהברית בין ישראל ובין הערבים תתחזק - מצבם של הפלשתינים יחמיר. רק הנהגה פרגמטית תוכל לרסן את המצב ולהוביל להסדרה ארוכת טווח. מחודש לחודש, תתחדד בפני הפלשתינים הדילמה - האם להמשיך ולהטריד את ישראל ולחטוף מהלומות פעם אחר פעם, או אחת ולתמיד לעשות "אקזיט" ולמקסם את עמדתם לפני שתישחק באופן טוטאלי. בשלב זה, אין אפילו ניצנים של הפנמה שם.
דברים אלה מקבלים משנה תוקף כאשר היום נשאל נשיא לבנון על אופציית השלום עם ישראל. הוא לא שלל זאת. "יש לנו מה לסדר איתם", כך הגיב. כאן מדובר בנשיא של מדינת חיזבאללה, בת חסות של איראן.
העולם הערבי עובר מהפך, ישראל הפכה להיות ידידה מועדפת. כל עוד לא תהיה תפנית אסטרטגית בטווח הפלשתיני - נמשיך לראות מצדם עוד ועוד פרובוקציות. מבחינתם, לעת עתה, הם מעדיפים להיות בצד המדוכא.
הכותב הינו מח"ט שריון בעברו. כיום חוקר יחסי צבא וחברה, מחבר הספרים "האדם שבטנק" ו"כיוון ברור"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו