ארנונה הינה מס המשמש למימון השירותים שמעניקה הרשות המקומית לתושביה, אך היא יכולה לשמש גם ככלי להנחלת מדיניות.
למשל, ניתן לנצל את הארנונה כדי לעודד הגירה חיובית או שלילית, בהתאם להשקפת עולמה של העירייה. מדיניות זו מעוררת שאלות משפטיות באשר ליכולת המעשית של יישום הבטחות שלטוניות. עליה להיות מתוקפת בצורה נכונה על מנת שתשרת את המטרות לשמן היא נועדה.
מדיניות נפוצה מבוססת על משל הארנבת והציידים. הרשות מפתה גורם מסוים בתקווה כי זה ימשוך אחריו אחרים. דוגמה מפורסמת ומוצלחת היא איקאה בנתניה, אשר שינתה לחלוטין את אופיו של אזור התעשייה פולג. בשלב ראשון משכה איקאה חנויות רהיטים, שרצו ליהנות מן הקרבה לאחות הגדולה. בשלב שני הגיעו בתי עסק אשר ביקשו ליהנות מתנועת הלקוחות. בשלב השלישי הגיעו נותני השירותים.
על מנת למשוך את הארנבת העירייה צריכה להציב פיתיון, בדמות ארנונה מופחתת. יש לציין כי בעבר ביטלו בתי המשפט הבטחות שלטוניות להטבות בארנונה, גם כאלו שעוגנו בצו הארנונה, הואיל ולא נערכו בהתאם לדין.
גישה אחרת היא מתן הטבה גורפת לאוכלוסייה או מגזר מסוימים. כך פעלה עיריית חיפה, אשר ביקשה לחדש את העיר התחתית על ידי הגירה של אוכלוסייה צעירה. העירייה שיפצה מבנים ישנים ועודדה מוסדות אקדמיים להעביר לשם את משכנם, בין היתר על ידי מתן הטבות משמעותיות בארנונה.
מנגד, ניתן לראות גם מהלכים שמטרתם הפוכה - להדיר סוגי נכסים. עיריית נשר קבעה שיעור ארנונה גבוה ב-50% למפעלים מזהמים. בעיריית הרצליה החליטו להתמודד עם חניונים פרטיים על ידי ארנונה גבוהה משמעותית מזו של מגרשי חניה לציבור הרחב. כך היה גם כאשר רשויות פעלו להרחיק ממרכזי הערים מגרשים למכירת רכב.
לפני מספר שנים נעשה שימוש בארנונה ככלי להגדלת היצע הדירות, על ידי הטלת תעריפים גבוהים על דירות רפאים, במטרה לשחררן לשוק החופשי.
רשות הרוצה לעשות שימוש בארנונה על מנת לקדם אינטרסים מסוימים לא תמיד יכולה לעשות זאת על דעת עצמה, והיא כפופה לאישור שרי הפנים והאוצר, אשר מקמצים ידם במתן אישורים אלה.
הרשות נדרשת לבחון בכלים משפטיים האם הדרך שהיא נוקטת אכן תצלח ולא תעמיד בפני שוקת שבורה את הגורמים עימם היא מבקשת להיטיב, כי ההבטחה עלולה להתברר כצ'ק ללא כיסוי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו