אני מרגיש פגיעה אישית, תחושה של כישלון גדול", אומר פרופ' ציון חגי, יו"ר ההסתדרות הרפואית. "יש לנו אנשים טובים במדינת ישראל, ורופאים איכותיים, והצלחות גדולות. אבל אנחנו ממוקמים כיום במקום השישי והמפוקפק ברמת התחלואה בקורונה, וזה כישלון. אנחנו, שמדינות אחרות פנו אלינו כדי ללמוד איך למגר את התחלואה, נמצאים במקום השישי.
"התמודדנו טוב עם הגל הראשון, אבל ברגע שירדנו ל־20 מקרי תחלואה ביום, חגגנו. יצאנו לבלות. המבוגרים שמרו יותר, הצעירים אולי פחות, וכך הגענו ל־2,200 חולים ביום. וזה דבר שלא יכול לקרות".
אנחנו יושבים במשרדו שבקומה החמישית במרכז הרפואי קפלן ברחובות. חדר מרווח וממוזג, אבל חגי (69) מקפיד שהדלת והחלונות יישארו פתוחים, וגם המסיכות נשארות על פנינו. "כרופא, אני חייב קודם כל לשמש דוגמה", הוא אומר. "אני לא נפגשתי עם הילדים והנכדים שלי בתקופה שבה זה נאסר, ולא חרגתי כהוא זה מהכללים שנקבעו. כשפוליטיקאים נוהגים אחרת, בצורה חסרת אחריות, זה פוגע באמון הציבור".
הוא תושב רחובות, נשוי ליוכי, ד"ר בביוכימיה. אב לשלושה, סבא לארבעה. עד לפני הקורונה, בכל יום רביעי, היה אחראי לאיסוף הנכד הקטן מהגן. בחודשים האחרונים פסק הנוהג הזה. "אני יודע שמתישהו זה יחזור, ובינתיים אנחנו רואים את הנכדים במקומות פתוחים ושומרים מרחק. העובדה שאי אפשר לשחק איתם, לחבק אותם, ממש שוברת לי את הלב".
כיו"ר ההסתדרות הרפואית (הר"י) הוא מייצג 28 אלף רופאים. רגע לפני התקציב השנתי שאמור להיסגר בזמן הקרוב, הארגון יוצא בקמפיין שקורא לחברי הכנסת לאשר תוספת שנתית של 10-7 מיליארד שקלים לתקציב הבריאות.
"מערכת הבריאות לא היתה מוכנה למגיפה בסדר גודל כזה. לא היו מספיק רופאים, לא היה מספיק מיגון, לא דאגו לצוות. הרופאים עבדו עם מסיכה כירורגית אחת כל היום, או עם ציוד פגום. אני אישית פעלתי מול משרד הבריאות, מול הנהלות הקופות ומול בתי החולים כדי שימצאו אמצעי מיגון הולמים. עם הזמן הצלחנו להכניס משקפי מגן ומסיכות N95, וגם קיבלנו תרומות מחברות פרטיות, שגייסו משלוחים למען הרופאים בישראל.
"בשלב השני הייתי צריך לטפל בצוותי רפואה שנכנסו לבידוד בעקבות עבודתם, והשכר שלהם נפגע. הרי לא הגיוני שהכנסה של מי שנמצא בחוד החנית תיפגע כי הוא נחשף לנגיף בעבודה.
"ראש המל"ל הורה למנכ"לי האוצר והבריאות לשפות באופן רטרואקטיבי את אנשי הסגל הרפואי שהיו בבידוד בעקבות העבודה, כדי ששכרם לא ייפגע. אבל הכסף עדיין לא הגיע. עכשיו אנחנו במלחמה, ואם לא ייענו לבקשותינו, נשבור את הכלים, עד כדי השבתה של המערכת. אם האוצר לא יכניס תקציב לעתודה של רופאים ורופאות ואחים ואחיות, ניאלץ ללכת להשבתה כללית של המערכת. אנחנו לא רוצים להגיע לזה, אבל כנראה הם לא מבינים שפה אחרת.
"המערכת כבר שחוקה, וזה מטריד מאוד. אחים ואחיות, רופאים ורופאות, צוותי עזר. גם הרופאים בקהילה, שמטפלים המון בחולים שנמצאים בבתיהם, מתחילים להרגיש את העומס. הם גם אלה שצריכים לחתום על האישור ליציאה מבידוד. זה עומס פיזי, וגם עומס רגשי. זה שוחק, והרופאים צריכים עתודה שתחליף אותם. מאיפה תבוא העתודה הזו? אנחנו צריכים לקלוט עוד רופאים. היום. אתמול. לא לחכות".
במארס האחרון, כחלק מההיערכות למגיפת הקורונה, אישרו שר הבריאות הקודם ליצמן והמנכ"ל הקודם בר סימן טוב תוספת של 200 תקנים לבתי החולים - רופאי טיפול נמרץ, מרדימים, פנימאים ורופאי מחלקות לרפואה דחופה (מיון). "כשמחלקים את זה לבתי החולים, מדובר בערך בעשרה רופאים לכל בית חולים, לפי גודל בית החולים", אומר חגי. "זה לא הרבה, אבל זה משהו. אחרי חודשיים הגענו להסכם נוסף עם ליצמן ובר סימן טוב לקבל תקציב ל־300 תקנים נוספים, כדי להכשיר רופאים נוספים שיוכלו לטפל בקורונה.
"בשבוע שעבר הצהירו שרי האוצר והבריאות על מתן 400 תקנים לרופאים, וביום רביעי השבוע הודיעו שאושרו מתוכם 250 תקנים. זו התחלה טובה, ואני מברך על כך, אולם יש להדגיש שהתוספת המדוברת לא עונה על הצרכים כולם. יש לקלוט עוד 150 תקנים בהקדם".
מאיפה יגיעו הרופאים האלה?
"בכל שנה יש כ־1,500 סטודנטים שמסיימים סטאז', ורק 900 זוכים להתחיל לעבוד בבתי החולים, בגלל תקנים. מה שמשאיר אותנו עם 600 רופאים מוכשרים, שיושבים בבית. הם נאלצים למלצר ולעבוד בעבודות מזדמנות כדי להרוויח כסף, אבל לא עובדים בפרקטיקה.
"הצענו למשרד הבריאות לקחת את הרופאים האלו ולהכשיר אותם לעבוד עם חולי קורונה, כמו חיילי מילואים. התוכנית היתה שאחרי שהם יעבדו חצי שנה או תשעה חודשים בטיפול בחולי קורונה, הם יתחילו לעשות סטאז' במחלקות של אותו בית חולים.
"קיבלנו אישור ממשרד הבריאות להוסיף תקנים, אבל אנחנו לא רואים את התקציב לרופאים האלה ממשרד האוצר. האוצר תמיד מכריז הכרזות, ובסוף לא רואים את התוצאות. המדינה זזה לאט, ואין תובנה שאנחנו נמצאים במצב חירום.
"ולנו אין זמן. אנחנו צריכים לטפל בחולים. אנחנו צריכים עוד רופאים כדי שתהיה לנו עתודה שיכולה להחליף את האנשים שנמצאים במצוקה. והרי אי אפשר לקלוט עובדים לעבודה לפני שילמדו את העבודה בפועל, תהליך שיכול להימשך גם שלושה חודשים. בעוד שלושה חודשים אנחנו כבר בתחלואת חורף, ואז יהיה את העומס העונתי".
בינתיים, הקולות מהשטח מדווחים על עלייה בתפוסה בבתי החולים ועל מחלקות קורונה שמתחילות להתמלא. פרופ' חגי מודע לעלייה ולצפיפות, ואף טוען שנדרש אדם אחד שיארגן את הפינוי של חולי הקורונה לבתי החולים הפנויים יותר, כדי למנוע את הצפיפות.
עד כמה אנחנו קרובים לאי ספיקה של המערכת?
"אני לא מקבל את המונח הזה, 'אי ספיקה'. כולם מדברים על אי ספיקה של המערכת כשלא יהיו מכונות הנשמה, אני מדבר על זה שלא יהיו רופאים. הם נכנסים לבידוד בגלל חשיפה לנגיף, חווים עומס פיזי ונפשי, הם נשחקים. צריך קודם כל לטפל במשאב האנושי.
"ואנחנו לא מטפלים רק בחולי קורונה. צריך לטפל גם בחולים הרגילים, שיש לנו ביומיום. באופן שגרתי, שיעורי התפוסה במחלקות הפנימיות בישראל הם מהגבוהים בעולם. בעוד ב־OECD יש בממוצע 80 אחוז תפוסה, אצלנו זה 93 אחוז. שזה אומר שפעם 80 אחוז מהמחלקה תפוסה, ופעם יותר מ־100.
"מעבר לזה: בתי חולים, שרכשו מכיסם מכונות הנשמה, הוסיפו מחלקות קורונה בהוראת משרד הבריאות וקנו ציוד מגן לצוותים, נמצאים בגירעונות קשים. לא כולם קיבלו את ההחזר. קופות החולים הקימו מערכים שלמים של אשפוזי בית וטיפולים אונליין, ולא כולן קיבלו את הכסף. אי אפשר לגרום לחוסר על ידי אי העברת תקציב, ואחר כך לבוא בטענות לקופות החולים ולבתי החולים".
אין הסכמה בקרב הרופאים בנוגע למדד התחלואה.
"המדד צריך להיות החולים הקשים שמאושפזים בבתי החולים. בגל הקודם פחות התייחסו למספר המאושפזים, כי כולם היו מאושפזים, גם החולים הקלים וגם הנשאים. היום, מספר המאושפזים מסביר כמה חולים אקטיביים יש לנו, וזה מדד אובייקטיבי יותר. לאחרונה יש התמתנות במספר המאושפזים, וצריך להמשיך לעקוב, כדי להבין אם זו מגמה ולא משהו אקראי.
"אסור שמחלה מידבקת כזאת תגרור תחלואה במחלות אחרות. היום, למשל, רואים פגיעה בשירות המניעתי, החיסוני. בכל העולם רואים ירידה בשיעור של חיסוני השגרה של הילדים, משום שהורים חוששים להגיע איתם למרפאות כדי לקבל חיסון.
"במקביל, חלק מהאחיות יצאו מלשכות הבריאות כדי לבצע תחקירים אפידמיולוגיים, וכך נוצר מחסור באחיות ויש תורים ארוכים. אנחנו עלולים למצוא את עצמנו פתאום עם מגיפה של חצבת או אבעבועות רוח, כי לא מתחסנים. לאחרונה ראינו שני מקרים של ילדים עם סיבוך שנגרם מדלקת קרום המוח, כי הם לא קיבלו חיסון שגרתי לתינוקות. ואלה מקרים שלא ראינו בארץ קרוב ל־30 שנה".
מה מצב חיסוני השפעת?
"למיטב הבנתי, עלול להיות עיכוב בחיסוני השפעת בכל העולם. כולם התרכזו בקורונה ולא ייצרו חיסוני שפעת, ועכשיו עובדים על זה. בהתחלה ייתנו חיסונים רק לאנשים עם גורמי סיכון, ואחר כך לשאר האוכלוסייה, אם יהיו מספיק חיסונים.
"יכול להיות שדווקא המסיכות וההקפדה על היגיינה יאפשרו להשתלט על השפעת טוב יותר. באוסטרליה, למשל, שנמצאת עכשיו בחורף, יש פחות אנשים שנדבקו בשפעת מאשר בשנה שעברה, גם בגלל שימוש במסיכות וגם בגלל עלייה במספר המתחסנים.
"הבעיה תתחיל כשיהיו חולים עם תסמיני שפעת, שהם מאוד דומים לאלה של הקורונה. לכן צריך להיערך לעשות בדיקות לשפעת ולקורונה יחד. יש מעבדות שכבר נערכות לבדיקות כאלו, ובהן מיי הריטג'. אני מקווה שזה יצליח, כי כשתהיה שפעת, תהיה הצפה אצל רופאי הקהילה ובתי החולים, ולא נוכל לעמוד בזה".
פרופ' חגי סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת תל אביב והתמחה במיילדות ובגינקולוגיה בבית החולים סורוקה בבאר שבע. בתום ההתמחות נסע לאוניברסיטת ייל בארה"ב לתת־התמחות ברפואת האם והעובר. במשך 21 שנה ניהל את חטיבת הנשים והיולדות בקפלן, עד אפריל 2017, ועד היום הוא משמש מנהל החינוך הרפואי בקפלן, אחראי להתמחות ולסטאז' בבית החולים ועובד גם בקליניקה הפרטית שלו. בשנתיים האחרונות הוא מכהן כיו"ר ההסתדרות הרפואית (הר"י).
לפני שנתיים הקים חגי ועדה עליונה לבחינת עבודת הרופאים ואופי התורנויות בבתי החולים. בוועדה יושבים יושבי ראש איגודים רפואיים מרכזיים, מתמחים וסטאז'רים, ואחת ממטרותיה היא מציאת דרכים לקיצור התורנות הארוכה של מתמחים, שעומדת כיום על 26 שעות.
"אנחנו מנסים לבנות משולש שהבסיס שלו הוא שמירה על איכות הרפואה, ושצלעותיו הן הכשרת מתמחים ושמירה על איכות החיים שלהם. אסור שהבסיס ייפגע. אנחנו חייבים לדעת שכאשר מתמחה מקבל תואר מומחה, הוא יכול לטפל בעצמו בחולים.
"רמת הרפואה בישראל היא מהגבוהות בעולם. חלק ניכר מזה הוא בזכות המועצה המדעית שאחראית להתמחות, והיא גם זו שמכינה את המבחנים למתמחים. לצערנו, בחוק ההסדרים ראינו דרישה של האוצר להוציא את המועצה המדעית מתוך הר"י ולהעביר אותה למשרד הבריאות או לגוף אחר. זה בעייתי, כי משרד הבריאות הוא פוליטי. הרי כל משרד ממשלתי הוא פוליטי. וכשמשרד רגולטורי יראה מחסור ברופאים, הוא ירצה לקצר את ההתמחויות, מה שעלול לפגוע באיכות של הרופאים".
הקמפיין של הר"י יצא לדרך ויש בו מילות קוד, שמזכירות סיסמאות גיוס למילואים מלפני עשרות שנים. "מיטת מסדרון", "מיון עמוס" ו"מחסור ברופאות" - אלה רק כמה מהסיסמאות, שנועדו בעיקר לאוזניים של נבחרי הציבור. השבוע גם נשלחו "צווי 8" לשרים ולנבחרי ציבור, עם הסלוגן "זה לא תרגיל. זאת המלחמה, המלחמה על החיים של כולנו".
פרופ' חגי: "כבר שלושה עשורים שאנחנו מתריעים על כך שהמערכת מורעבת ונמצאת בתת־תקצוב מתמיד. אנחנו חושבים שגם אזרחי ישראל מודעים למצב הזה. הם מרגישים את זה ביומיום, בזמני המתנה לרופאים מומחים או לניתוחים, ואסור שהמצב הזה יימשך.
"אנחנו נאבקים על הגדלת תקציב הבריאות, כדי שבעוד עשר שנים ההשקעה תהיה דומה למדינות כמו גרמניה, צרפת, בלגיה, שאנחנו רוצים להשתוות אליהן. בישראל משקיעים 7.5 אחוזים מהתמ"ג בבריאות. בגרמניה או בצרפת משקיעים 12 אחוז. זה הפרש משמעותי. אם יהיה יותר תקציב, נוכל לדאוג שיהיו יותר מיטות אשפוז ויותר ציוד, שיאפשרו לקצר תורים לניתוחים ולבדיקות.
"היום אני יושב מול מטופלת שיש לה סרטן, והיא צריכה לעשות פט סי.טי כדי לברר אם יש לה גרורות, וכולה רועדת, והתור הקרוב הוא בעוד שלושה חודשים. זה לא מתקבל על הדעת. חייבים להרחיב את הכלים הדיאגנוסטיים, כדי לאפשר בדיקות מהירות יותר. חייבים לרכוש יותר מכשירי סי.טי ו־MRI.
אבל הבעיה העיקרית, לדבריו, היא המחסור הצפוי ברופאים. על פי ההערכות, בעוד עשור כמחצית מרופאי ישראל ייצאו לגמלאות, ומערכת הבריאות תישאר במחסור של 4,000 רופאים. כדי להתמודד עם המחסור, הציע פרופ' חגי לשר יולי אדלשטיין תוכנית לקיצור שנות הלימוד בבתי הספר לרפואה, ובמקביל קיצור הסטאז', ואפילו ביטולו.
"אפשר לעשות את זה", הוא קובע. "אפשר ללמוד שש שנים במקום שבע שנים, להכניס את הסטאז' לתוך הלימודים, לאפשר לסטודנטים בשנה השישית יותר פרקטיקה במחלקות, ולשלוח אותם למחלקות שמסונפות לאותו בית ספר לרפואה. יש לזה השלכות כלכליות על האוניברסיטאות, שלכאורה יפסידו תשלום של שנת לימודים. במקביל, צריך להגדיל את מספר המחלקות בבתי החולים. כל זה אפשרי ודורש ניהול נכון. כשזה יקרה, זו תהיה מהפכה".
מצאת אוזן קשבת במשרד הבריאות?
"המנכ"ל החדש, פרופ' חזי לוי, הוא רופא, שהיה מנהל בית החולים ברזילי, והוא מכיר את המצוקות של תת־תקצוב המערכת, אז ההזדהות שלו גדולה יותר. כשיש מנכ"ל שאינו רופא, ההזדהות נמוכה יותר. כשבר סימן טוב הוציא חוזר רפואה לא הגיוני, היה צריך לשבת לדבר איתו ולהסביר למה, למשל, אחות לא יכולה לבצע לבד פעולות שצריך לעשות רופא. לאדם שבא מהמערכת לא נצטרך להסביר מה ההבדל בין אחיות לרופאים. אבל בסופו של דבר, אותנו מעניינים ההישגים, לא רק האוזן הקשבת".
חגי סבר, ועדיין סבור, כי הפרויקטור של הקורונה צריך להיות איש צבא. "אני מעריך את פרופ' רוני גמזו באופן אישי על הניסיון שרכש במערכת הבריאות ומאמין שהוא יכול לתרום למערכת. אבל כדי להתמודד עם התחלואה, צריך מערך לוגיסטי ברור של אבחון, מעקב ושבירת שרשרת ההדבקה, ומי שצריך לנהל את זה הוא איש עם ניסיון בהפעלת מערכת לוגיסטית מסובכת. לרוב אלה אנשי צבא. מובן שגם רופא יכול להיות מעורב בניהול ולייעץ בנוגע לצד הרפואי, אבל המנהל לא חייב להיות רופא".
פרופ' גמזו מתכוון לערב את הצבא בחקירות האפידמיולוגיות. רופאי בריאות הציבור נעמדו על הרגליים האחוריות כששמעו על כך.
"אין לנו עתודה מספיק גדולה של אנשי בריאות הציבור שיכולים להיכנס ולבצע תחקירים אפידמיולוגיים, ולכן אין בעיה לצרף אנשי מודיעין, או מצ"ח, שיכולים ללמוד בתוך כמה ימים איך לעשות את התחקיר הזה. אנחנו במלחמה, ובמלחמה מגייסים את כולם ולא שואלים הרבה שאלות".
חגי, שטוען שיש לשמור על חופש הביטוי של רופאים, מזהיר מפני דעות שמקלות ראש בחומרת המחלה. "קורונה היא לא שפעת. היא מחלה מאוד קשה, שעדיין לא יודעים איך תשפיע על החולים לטווח ארוך. אנחנו לא יכולים לפגוע בחופש האקדמי של הרופאים שטוענים אחרת, ומצד שני, לא היינו רוצים שיעבירו מסרים לא נכונים לציבור.
"אנשי טיפול נמרץ חושבים שאם לא רואים במחלקות שלהם הרבה חולי קורונה, אפשר להירגע. אבל אפילו פרופ' עידית מטות, שלפני כמה חודשים אמרה שהיא לא חושבת שזו מחלה קשה, דיברה אחרת בשבוע האחרון, ואף הדגישה שהיא לא מכחישת קורונה".
ופרופ' יורם לס?
"שיבוא פרופ' לס לעבוד יום אחד במחלקת קורונה, ואז הוא יבין. אבל הוא לא רופא, הוא פיזיולוג. אז הוא לא יכול לעבוד שם".
מה דורש לדעתך טיפול מיידי?
"למשל, כל עניין המעבדות. לא מתקבל על הדעת שהמערכת עדיין לא ממוחשבת וצריך להקליד את תוצאות הבדיקות. שלא משתפים כמה שיותר מעבדות שיכולות ויודעות לעשות בדיקות קורונה. במכון ויצמן יש מעבדה שיודעת לבצע בדיקות קורונה. היא יכולה להגיע לאלפי בדיקות ועובדת בשיטה גנומית, שמאתרת את הגן של הווירוס.
"ניסיתי ללחוץ על בר סימן טוב וליצמן שישתפו פעולה עם המעבדה הזו, אבל הם החליטו לא לעשות זאת, הגם שהיה אפשר לפענח שם הרבה בדיקות בבת אחת. ואז נוצר עומס במעבדות, ואנשים מחכים ימים ארוכים לתוצאות.
"סוגיה נוספת שדורשת טיפול היא הקשישים. הטיפול בקשישים השתפר, בעיקר בזכות בדיקות הסקר שעושים למטפלים במסגרת פרויקט 'מגן אבות ואימהות'. הבעיה היא שחולים גריאטריים עם קורונה נשארים בבתי החולים בגלל מחסור במקומות אשפוז גריאטריים.
"כשקשיש חולה בקורונה, הוא מאושפז בבית חולים. כשמצבו משתפר, הוא כבר לא זקוק לסיוע רפואי, ואנחנו רוצים לשחרר אותו. אי אפשר להחזיר אותו לבית האבות, כי הוא עדיין מידבק. בית החולים פונה למשרד הבריאות, שמפנה את הקשיש למוסד גריאטרי עם מחלקה לחולי קורונה. יש כמה כאלה בארץ. אבל מה עושים כשהמוסדות האלה מלאים? נאלצים להשאיר את הקשיש בבית החולים. משרד הבריאות צריך לתת מענה לזה".
מה עמדתך בנוגע לפתיחת בתי הספר?
"אני מוטרד מהדרך שבה פתחו את בתי הספר. כבר כשפתחו, היה צריך לעשות בדיקות סקר מדגמיות לאנשי הצוות, לדעת מה אחוזי ההדבקה. זה לא נעשה. יש פה נטייה לקצר תהליכים, וככה, מלימודים בקפסולות, את מגיעה פתאום לכיתה של 30 תלמידים, שנמצאים ביחד בצפיפות.
"צריך ליצור תוכנית סדורה לכל בית ספר. אני הייתי מביא למערכת החינוך את מובטלי הקורונה: הרי אנשי תרבות, אנשי תיאטרון, למשל, יכולים להעביר תוכן כללי ויכולים לעזור להשגיח בהפסקות, שלא תהיה התקהלות של תלמידים.
"אנחנו יודעים שההורים צריכים לצאת לעבודה, ולכן זה נכון לאפשר לימודים לילדי גן ולתלמידי כיתות א'-ג'. הנתונים מראים שילדים בגילאים האלה פחות מדביקים. אפשר לפצל את הלימודים מכיתה ד' ומעלה. שלא ילמדו שישה ימים בשבוע, אלא חלק בכיתה, חלק בבית. שילמדו אחר הצהריים. שיהיו מחיצות פלסטיק בין תלמיד לתלמיד. אנחנו יכולים לעמוד בזה". √
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו