בועה שלא ניתן לפוצץ: הספורט האמריקני חוזר

היה משהו סמלי ב"פירסט פיץ'" המסורתי - הזריקה החגיגית הפותחת את עונת הבייסבול האמריקנית. לפי המסורת, מאז 1910, לא בכל שנה אך ברובן, זורק נשיא ארה"ב, או לעיתים נשיא לשעבר, את הכדור הראשון שפותח את העונה. אלא שהפעם עמד על הגבעה אחד, ד"ר אנטוני פאוצ'י - האיש המוביל בצוות הבית הלבן למלחמה במגיפת הקורונה. פאוצ׳י פצע את זרועו במשימה הספורטיבית היחסית פשוטה. "לא שיחקתי שנים וניסיתי זריקה חזקה מדי", הודה האפידמיולוג בן ה־79 בחיוך. 

זו היתה תקלה קטנה יחסית לתקלה המהירה שנפלה על עונת הבייסבול המקוצרת. בעלי הקבוצות החלו עונה של 60 משחקים (בבייסבול משחקים כמעט מדי יום) במקום עונת ה־162 משחקים הרגילה, ובדומה לכדורגל האירופי, המטרה היתה לאפשר לכל קבוצה לשחק באצטדיונה הביתי ללא קהל. אלא שבתוך יומיים נדבקה כמעט קבוצה שלמה בנגיף - הפלורידה מרלינס - ומשחקיה בוטלו. יריבתה מפילדלפיה, שהספיקה לשחק מולה, כבר הוכנסה לבידוד, וביטול העונה נראה קרוב. 

ליגת הבייסבול פרוסה על פני כמעט 20 ממדינות ארה"ב - עם מדיניות ורמות תחלואה שונות באופן קיצוני. כך שקשה להאמין שתקלה דומה לא תתרחש בעוד קבוצות. 

כדורים חד־פעמיים

ספורט מקצועני הוא כרגע תמונה עולמית טובה של הצלחת המדיניות הציבורית במלחמה בקורונה. בניו זילנד, המדינה שניצחה את המגיפה בשילוב של מדיניות שפויה יחד עם בידודה הגיאוגרפי, מתקיימים כבר משחקי הספורט הלאומי - ראגבי - מול עשרות אלפים באצטדיונים. גרמניה, המובילה בין מדינות אירופה הגדולות במלחמה בנגיף, השלימה ראשונה את עונת הכדורגל ללא קהל, וכבר עסוקה בהכנות לקהל חלקי (30-35 אחוזים מתפוסת האצטדיונים) בעונה הבאה. בבריטניה, ספרד ואיטליה ממשיכים בזהירות בעקבות גרמניה, וגם גביעי אירופה יושלמו באתרים ניטרליים בסוף חודש אוגוסט. לארה"ב יש ממשל מרכזי שוויתר פחות או יותר על מאבק מדעי במחלה - וזו התמונה.

וכך ראשי ליגת האן.בי.אי מצאו את עצמם מחפשים פתרון שיבודד אותם מבעיות המדינה. הפתרון היה בבועה: אתר מרכזי בדיסניוורלד בפלורידה, שאליו הוכנסו השחקנים רק לאחר בדיקות קורונה שליליות. במתחם מונהגים כללי בידוד נוקשים מאוד לגבי היוצאים והנכנסים. כמה מלונות פאר (המתחם נמצא במתקני חברת דיסני) מארחים את השחקנים, ואפילו כשהשחקנים משחקים פינג פונג בשעות הפנאי שלהם - זה עם כדורים חד־פעמיים. בינתיים השיטה מצליחה, וערב חידוש המשחקים נמצאו כל 346 השחקנים במתחם שליליים בבדיקות - למרות שחלקם חלו בחודשים האחרונים. וכך, בלילה החולף התחדשו המשחקים.

רק 22 קבוצות משתתפות בבועה - אלו הקבוצות שלא איבדו את הסיכוי לעלות לפלייאוף עם הפסקת המשחקים במארס. בעוד קצת יותר משבועיים - ב־14 באוגוסט - ישוחררו שש קבוצות. 16 הנותרות ישחקו על האליפות בשיטה הרגילה - סדרות של הטוב מ־7 משחקים והמפסיד יוצא. 

אדם סילבר // צילום: אי.אף.פי

רק שליתרון הביתיות שהיה שמור תמיד לקבוצה עם המאזן הטוב יותר לא תהיה משמעות במגרשים ניטרליים ללא קהל. הקומישינר של האן.בי.אי, אדם סילבר, סיפר שהקול המכריע בשימור השיטה הקיימת היה של גדול הכדורסלנים אי פעם, מייקל ג׳ורדן, היום בעלי קבוצת שארלוט הורנטס. ההיגיון של ג׳ורדן (שקבוצתו כבר הודחה) היה פשוט: כשהכל בלתי ידוע ושונה - צריך לשמר כמה שיותר מהמוכר.

קונצנזוס של מחאה

הנרטיב הספורטיבי, שתמיד נתון לשינויים, הוא ניסיונו של לברון ג׳יימס לזכות באליפות במדי קבוצה שלישית, לוס אנג׳לס לייקרס, לאחר שעשה זאת כבר עם מיאמי וקליבלנד. לאחר שנים ככוכב־על של קבוצותיו, חולק ג'יימס הרבה מהנטל עם אנטוני דיוויס. יריבו המסתמן באזור המערבי הוא קוואי לנארד, שינסה להיות אלוף בקבוצה שלישית כבר בגיל 29. אם יאניס אנטטקומפו היווני בן ה־25 יוביל את מוליכת הליגה מילווקי לאליפות - נוכל לומר שלראשונה בהיסטוריה, הכדורסלן הטוב בעולם איננו אמריקני. 

אלא שמשחקי הכדורסל המקצועני מתחדשים עכשיו באמריקה אחרת, לא רק בהקשר נגיף הקורונה. כ־80 אחוזים מהכדורסלנים בליגה הם שחורים, והמחאה השחורה בעקבות קטילתו של ג׳ורג׳ פלויד על ידי שוטרים לבנים במינסוטה עוררה מחלוקת בין השחקנים לגבי השיבה למגרש. זה עניין מורכב ומרתק; אחוז השחורים באן.בי.אי דומה למה שהיה לפני כ־25 שנים, אלא שאז מרבית השחקנים האחרים היו לבנים אמריקנים והיום הם שחקנים זרים, בעיקר אירופאים. 

ספורט תמיד שיחק תפקיד במאבק השחורים לשוויון בארה"ב. המתאגרפים ג׳ק ג׳ונסון ומוחמד עלי, שחקן הבייסבול ג׳קי רובינסון, האתלטים ג׳סי אואנס, טומי סמית׳ וג׳ון קרלוס הם דמויות איקוניות במאבק זה. אלא שאם אלו עשו זאת מתוך עמדת נחיתות ומאבק לקבלה, האן.בי.אי, עם משכורות שנתיות ממוצעות באזור 10 מיליון דולר, הוא הסמל הבולט של שגשוג כלכלי של שחורים באמריקה. מייקל ג׳ורדן הוא המיליארדר השחור הרביעי בארה"ב, אבל לברון ג׳יימס, קווין דוראנט וסטפן קארי יחכו הרבה פחות שנים להגיע למעמד דומה.

אם תצפו בסוף השבוע במשחקים, תראו לא מעט מחאות מתוכננות: כריעת ברך בזמן ההמנון הלאומי ואולי גם עזיבת המגרש במהלכו. על הפרקט עצמו ועל חולצות השחקנים יופיעו מסרים בעד שוויון שחורים, ורעיון נוסף שעלה הוא חקיקת שמות נרצחים על ידי המשטרה על גופיית המשחק. הליגה עצמה, כולל בעלי קבוצות לבנים, עומדת לחלוטין מאחורי שחקניה בנושא. 

אלא שהמודל הנוכחי הוא קונצנזוס בין השחקנים.

האם מודל הפעולה הוא לנצל את כוחם הכלכלי העצום להביא שינוי בקהילה השחורה, או דווקא בכדי להשבית את הספורט האמריקני ולשדר לאמריקה שעכשיו, מבחינתם, כללי המשחק השתנו? יש שחקנים שסירבו להגיע לפלורידה, אך אלו לא שחקנים בעלי פרופיל ספורטיבי גבוה במיוחד. באופן אירוני, דווקא כמה שחקניות כדורסל ב־WNBA החליטו להחרים את העונה. קיירי אירווינג, אולי הקול הבולט נגד חידוש המשחקים לגברים, תומך בהן כלכלית (ספורטיבית הוא פצוע ולא ברור אם היה משחק). 

בסופו של דבר, שלא במפתיע, השיקולים הכלכליים והתהילה הספורטיבית גברו על הביקורת. השאלה היא האם המשחקים והמחאות המאורגנות ישדרו שינוי אמיתי, או חזרה רגילה לעסקים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו